קודם כל, ברוך הבא 'כובש', אשר כמו כולנו כאן אתה מנסה לכבוש את היצר. בע"ה אם תלך איתנו בדרך 12 הצעדים, לא תצטרך לכבוש ולהלחם, ותוכל לחיות חיים טובים יותר גם בלי המאבק האינסופי הזה.
דובי, בנוגע לתפילות: אני רוצה להוסיף חוויה אישית שלי בהקשר הזה. נדמה לי שזה היה ביום אחרי יום הכיפורים לפני חמש שנים. זה נחרת בזכרוני בדיוק בגלל החויה הזו. חזרתי הביתה ונפלתי. ואז שאלתי את עצמי - מה עכשיו? אם יום אחרי יום כיפור נפלתי אז לאן עכשיו הדברים הולכים? תחושת חוסר האונים הזו, שהתאווה משתלטת עלי ומרוקנת את כל העבודה העצומה שעשיתי ביום כיפור הייתה פשוט נוראית.
אחד הדברים שליוו אותי (לפני שהכרתי את הצעדים) הוא התפילה הברסלבית. ר' נחמן מציע, במקרים האלה פשוט להתפלל על איפה שאני נמצא - אני מרגיש צבוע, אז להגיד לו - אבא, אני מרגיש צבוע, אני לא יכול להגיד את כל המילים הגדולות, אני מרגיש בקריסה - אז להגיד לו, אבא, אני הולך לקרוס, תעזור לי, אין לי מושג איך לצאת מזה. ובאורח פלא (בדומה ל'מסירה לקב"ה' בצעדים שלנו), ברגע שמדברים אליו מרגישים קרובים. השאלה המרכזית היא האם מצליחים לדבר, האם אנחנו שומרים איתו על 'ערוץ פתוח' או שהנפילות 'חוסמות' ואוטמות אותו.
בקשר למסירה לקב"ה. כל הכבוד. זה כיף לראות שיש אנשים שהופכים את התיאוריה למציאות. תודה על השיתוף והדוגמא. מקווה שאצליח כמוך בהזדמנויות דומות.
בוקר טוב
נתן