"הכניעה הרגה את האובססיה! צעדנו אל תוך האור, אל תוך חיים חדשים לגמרי" (הספר הלבן - מכורים למין)
למדתי שאם אני לא מחלק ישר ממה שקיבלתי זה תיק-תק נעלם ממני. ואני אגואיסט ואנוכי. ואני מעונין במתנות שאבא שלי שולח לי. אז אם צריך להעביר את זה הלאה אני יעביר הלאה.
אז כן חברים. קורה לי נס גדול ואני רוצה לספר לכם עליו. בחסד אלוהים אוהב ולא בכוחי כלל אני נקי במשך 770 ימים. וזה באמת לא מובן מאליו לבן אדם כמוני שידע מאוד מאוד טוב לנהל את חייו ולא היה לו בעיות כלל, עד שביום בהיר אחד חיפש פתרון לבעיה קטנה קטנה. ופתאום גילה שהוא חסר אונים מול החיים ומול התאווה ואיבד מזמן את השליטה בחייו.
לא נותר לי הרבה ברירות הייתי חייב ללמוד להתחיל להעביר לאבא אוהב את השליטה בחיי. עשיתי את זה בסדר, היו תקופות של עליות ומרודות, לא נפתרתי מהתאווה, זה לא הלך לשום מקום. קראתי בספרות ושמעתי מחברים שיש מושג שהתאווה נעלמת (לתקופה) ויש שחרור אמיתי מתאווה, ולי זה לא קרה וזה בסדר, הייתי קרוב לאבא שלי, השתדלתי, נצמדתי לתוכנית ספונסר והחברותא והנס המשיך לקרות.
במקביל בחיים שלי בעבודה קרו דברים טובים, כל מיני דמינות שלי ביחס לתנאי עבודה שופרו על אמת, יכולתי להיות נוכח ולהיות קרוב לאלוקים אוהב ולקבל את כל המתנות הללו. אם כי. וזה ''אבל'' גדול. אבל לא היה לי שם רצון לוותר באמת מול כל מיני רצונות עצמיים שלי חולים יותר או פחות. וסבלתי. סבלתי מאוד. היו לי תקופות טובות יותר או פחות בעבודה. אבל הסבל הזה של החיבוט הפנימים עם הרצונות העצמיים שלי תמיד העיף אותי לתאווה כך או אחרת.
בנס עצום שאין לי הסבר עליו עד היום. קרה פתאום נס והחלטתי בבוקר אחד שהחיים שלי שווים יותר. זה כמובן היה תהליך ולקח זמן, והיו כמה דברים מקדימים לזה שגרמו לי בעצם לשאול אותי "מה אני באמת רוצה", ובאותו בוקר שידעתי בנס לענות לעצמי אני רוצה לחיות זה קרה. שחררתי את הרצון העצמי שלי, נתתי לאלוקים להכנס פנימה לחיי, והוא נכנס 'בכל הכוח' (פתחו לי פתח ואני אפתח...). ואני לא מאמין אבל חוויתי תקופה ארוכה של חודשיים שחרור אמיתי מתאווה. היו לי סיטואציות שבעבר הייתי פועל שם חולה מבחינת תאווה, אפילו בפנטזיות קטנות, והם נעלמו, יכולתי לעמוד מול התאווה ולומר לה '''לא'''' לא מעוניין.
לפני יומיים היא הופיעה שוב. כמובן שהרמתי את ארגז הכלים לשולחן, והתחלתי לפעול כמו שלימדו אותי, התפללתי והתפללתי והתפללתי ואז פניתי לחברים והודייתי בחוסר אונים שלי, ושוב התפללתי והתפללתי והתפללתי וזה עבד. זה שוב הלך לזמן מה וחזר ושוב התפללתי. ואז נזכרתי שבעצם את המתנה שקיבלתי השארתי לעצמי. אז הנה אני מעביר את זה הלאה.
קורים פה ניסים. חברים כדאי להישאר ולהתמיד. ללכת לקבוצות לקחת ספונסר ולעבוד תוכנית. כי קורים ניסים גדולים.
