קודם כל "נצחתי ואנצח" היקר אשריך על הניקיון הארוך מתפלל בשבילך שתתמיד בו בע"ה.
בימינו זה ראוי לכל הערכה ולא מובן מאליו בכלל לא משנה איך הצלחת להניע את התהליך של ההחלמה.
אכתוב לך כמה דברים על כיוון הדברים שהבאת ואתפלל לה' שתמצא אותם מועילים ומחזקים ולא אחרת.
ראשית אם היית כותב פה לפני חודש את הדברים רוב הסיכויים שלא היה לי כ"כ מה לומר לך מעבר לכל הכבוד,
מצאת דרך נוספת להחלים מהתמכרויות, כפי שמבטיחים לא מעט גורואים לעזרה עצמית בספרים/הרצאות שלהם - ולמי שמעוניין להעמיק בדברים שהבאת במקורם שיצפה -
בזה ולמי שרוצה את המקור לזה (באנגלית)... שיקשיב
לזה והוא בעצם מסתמך על עקרון שיצר האיש
הזה.. שבטח העתיק את זה איכשהוא מהתורה שמסר לנו האדון הענק
הזה
גם אני הנעתי את ההחלמה בדרך עקיפה דרך החשיבה החיובית והטיפול במחשבות שליליות ולא דרך 12 הצעדים, ראה כאן אם תרצה את סיפורי -
קישור
מה שקרה לי לפני חודש זה שחוויתי תקופה קשה בחיי וגיליתי שאני מתחיל לחפש לי הקלות במקומות אחרים שאינם תאווה, אצלי זה היה בהימורים או משהוא מאד דומה להם, שיצאתי גם משם איכשהוא לבד (עלק לבד... בעז"ה כמובן
) לפני שנה,
מה שהדליק לי נורה אדומה, התקשרתי לאחד מהחברים הוותיקים בקבוצות החיות והתייעצתי איתו האם אני בעצם "טיפוס מתמכר" שפשוט הצליח לצאת משתי התמכרויות איכשהוא לבד אבל עדיין לא טיפל בשורש ובסיבה שהביאה אותו לחיפוש ההקלה ולהתמכרות מלכתחילה.
הוא ענה לי שיש כזה מושג והוא זיהה כך את עצמו לפני כמה שנים, הוא לא בטוח שאני בדיוק כמוהו אבל הציע לי לבדוק את זה בעזרת השתתפות בקבוצות החיות, שלאחר קצת חששות ולבטים החלטתי לנסות ללכת אליהם ולבדוק.
היום ב"ה אחרי 4 מפגשים חיים עם חברים יקרים ומקסימים בקבוצה החיה, אני יכול לומר לך "מבפנים" שאין מה להשוות בין החלמה לבד בעזרת טריק כזה או אחר לבין החלמה אמיתית ועמוקה מהשורש בעזרת סקירה מקיפה וכנה שלי מול עצמי את כל פגמי האופי "שרכשתי" ושנולדתי איתם, וביצוע מעשים על מנת להתמודד איתם לאט לאט.
וההוכחה הכי טובה שיש לי לעצמי שזה עולם אחר, היא שמרגע שנכנסתי לקבוצה אני מתחיל להבין שעד היום שיחקתי משחקים עם עצמי ובגדול, אף פעם לא ישבתי מול המראה ואמרתי לעצמי - "פנימה (
) אתה פשוט גאוותן חולה שליטה שלא מסוגל לסמוך על ריבונו של עולם בכלום, חייב להרגיש שאתה שולט בהכל ואין נבון וחכם כמוך וכו' וכו' וכו' מה שכמובן נכון"....לא סתם
זה גם חלק מהמחלה - חוסר מודעות עצמית כנה ואמיתית.
לא באתי חלילה להרפות את ידיך ולומר לך שההחלמה שלך בעצם מזוייפת,
כי אני יודע מעצמי שאפשר להגיע להחלמה מהצורך לקבל פורקן בתאווה בדרך שאינה נבירה כנה וכואבת בפגמי האופי שלי, אבל מה שכן רציתי לחלוק איתך את הדרך היותר פנימית שאני עכשיו עושה ומרגיש שהיא הפתרון האמיתי להתמכרות ולהרבה מאד התנהגויות לא מושלמות שיש לי בחיי.
ייתכן בהחלט שבשביל רמת ההתמכרות שהיית בה, והבסיס הנפשי שהיא ישבה עליו בנפשך,
מספיק לך להעמיד חייל דמיוני עם M-16 דרוך ולצעוק עליה מידי פעם "עצרי או שאני יורה",
אני יודע שבשבילי ובשביל הילד הקטן והמפוחד שנמצא אצלי במח (ואצל כולנו הוא קיים ראה כאן אם תרצה
- קישור)
ושכמה לקצת חום ואהבה ממישהוא, הדרך היא להתכופף אליו ללטף בעדינות את ראשו וללחוש לו בשקט באוזן - "אל תדאג כל כך ילדי מחמדי האהוב, ה' אוהב אותך כמו שאתה מכל לבו האין סופי, בא איתי למסע בדרך ההחלמה ונראה ביחד איך אפשר להשתפר ולתקן לאט לאט".
לסיום להלן ציטוט מהרב וולבה זצ"ל שהיה מגדולי המחנכים והמבינים בעומק נפש האדם - שנכתב על חינוך ילדים אמנם אבל כפי שכתבתי בכולנו יש ילד קטן שצריך לשמח ולחנך -
מקור
"לעומת תפיסת חינוך השררה (התפיסה שצריך לשלוט על ילד כמו מפקד), קיימת תפיסת החינוך היהודית.
הרב שלמה וולבה זצ"ל, גדול חכמי המוסר בזמננו, היטיב לבטא את השוני המהותי בין שתי תפיסות עולם אלה, בכך שנהג להבדיל בין הגישה של חינוך אוטוריטרי (=סמכותי) לבין מסורת החינוך היהודי.
"לא מהפסיכואנליזה אנו חיים", נהג לומר לרבבות תלמידיו בישיבת "קול תורה" בירושלים, "גם רוח חכמינו ז"ל אינה נוחה מהחינוך האוטוריטרי ואין להכות ילדים".
חובבי התנ"ך בוודאי ישאלו כיצד קיים הרב וולבה את הוראתו של שלמה המלך 'חושך שבטו – שונא בנו' (משלי יג, כד).
אך הרב וולבה נהג לצטט מנגד מדבריו של הנביא זכריה: "ואקח לי שני מקלות: לאחד קראתי נועם ולאחר קראתי חובלים" (יא, ז). הרי ישנו גם מקל נועם - נהג ללמדנו בשיחות המוסר שמסר מדי מוצאי שבת לכ-600 תלמידים ואברכים - כמו למשל, לשבח ילד עבור דבר טוב שעשה, לחייך אליו או לומר לו מילה טובה – גם זהו מקל, המדרבן להמשיך בהתנהגות טובה, אבל הוא מקל נועם.
"בדורנו מקל זה יעיל יותר מאשר מקל חובלים", לימד הרב וולבה את אלפי המורים והאבות שלא חדלו לפקוד את שערי ביתו בגבעת שאול עד השעות הקטנות של הלילה.
לימים אף העלה את הוראתו החינוכית הזאת על הכתב.
גם המקובל הרב משה חיים לוצאטו (רמח"ל) ביאר בספרו המעמיק "דעת תבונות" את הפסוק 'חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שִׁחֳרוֹ מוסר' על פי סופו:
"...שהמוסר עצמו, אפילו בזמן שהוא נעשה, לא יעשה באכזריות חימה, אלא במיתוק גדול, מפני האהבה המסותרת (של אב לבנו) שאינה מנחת לכעס למשול ולהתאכזר".
שאזכה ביחד אתכם - אמן.