שלום לך ניצחתי ואנצח
אני מאוד אוהב את הכתיבה הברורה שלך, ואת זה שאתה לא חוסך במילים.
ניתן להבין אותך בצורה פשוטה מאוד. ונתת לנו את כל המידע שיש לך,
ואתה עונה בסבלנות לכל השאלות \ התקפות שלנו.
ניראה לי שיקח לכולנו זמן לנסות את העצות שלך.
זה נישמע מידי טוב כדי להיות אמיתי, ואפילו קצאת לא הגיוני.
שאני המכור בסה"כ אדיוט ? משהוא בי לא רוצה להסכים איתך.
אני יודע שההתמכרות שלי הוא לא מסריח באמת, הוא מסכן ועצוב,
ולא ישמח אותי להיות בלעדיו. מה שאני רוצה זה להיות מאושר, ולא להיצטרך אותו.
אבל אני מסכים שהחלטה חזקה היא הכרחית, ומה שכתבת באמת עוזר לעשות את זה.
אבל בנוסף ניראה לי שכדאי לעבוד גם מבפנים, לפחות בשבילי.
אני לא מכור כמות זמן כמו שלך, ולא כמו אחרים פה אולי. וגם לא נקי חצי מהזמן שלכם.
אבל בכל זאת ניראה לי שזה לא סותר השיטות כאן.
להיכנע לאלוקים ולהתמודד עם רגשות,
לא סותר ידע אמיתי ומקיף על התהליך שאנחנו עוברים במצב נפילה.
אני יכול להגיד לך שהעצה שלך לא ריפא אותי מקריאה בלבד.
ואני גם לא מתקרב להרגשת בחילה לתאוה כמו שהגדרת.
אבל זה מאוד עזר לי, והקל על ההיתמודדות.
וכמו שכתבתי יקח לי זמן להתחבר ולייסם את דבריך יותר.
תודה רבה לך !!

לוחם אמיץ יצחק אברהם

אשתדל היום להעלות בלי נדר

מאמר יותר מפורט על השיטה שעובדת לי
הרבה יותר מ700 ימים

ללא התגברות וללא יסורים

אלא בכיף בשמחה ובאושר

מה זה מכור?

לפי ההגדרה

בעל דחף "בלתי נשלט"

צר לי אני הקטן בעל 12 שנות לימוד ללא תואר כל שהוא

מבקש לחלוק על ההגדרה

אם אכן זה בלתי נשלט מדוע שמים בכלא אנסים או אלו העושים מעשים מגונים?
הרי הוא יכול לומר שאצלו זה בלתי נשלט ?

מדוע רוב החרדים המכורים לא יאונננו ויצפו בפורנו ביום הכיפורים בשבת או ליד האשה

אפשר לשלוט או אי אפשר לשלוט יש בחירה? או אין בחירה?

חותמת של פעם מכור תמיד מכור זה אות קין ואישור של המדע והרפואה
שאתה לא אשם
ונולדת עם מוח אחר מכולם
מוח שפעילות הדופמין בו היא משובשת

ומה יעשה הנער ולא יחטא


הפורום המכובד הזה שמור עינך מאכלס אנשים רבים שנקיים ימים חודשים ושנים
כיד יתכן שמכור כבר מעל 1000 יום נקי זה הרי בלתי נשלט ?

מכובדי

ברגע שיצאתי מהקונספציה " שזה בשליטתי " ו"אני לא מכור" ואפשר ברגע אחד לצאת מזה ולנצח


חקרתי את מבנה המוח וכל התהליכים שגורמים לי שוב ושוב להתיישב על המחשב ושוב ושוב לאונן

וקשרתי אסואציות של כאב אדיר של סבל איום ונורא לצפיה בפורנו

ומעבר לכך עשית תנועה פיזית של הקאה וצעקתי פוי איכס וכן ירקתי

ושוב ושוב מאות ואלפי פעמים

והמוח החולה והמכור שלי קיבל את זה ובזה תם ונשלם המכור

ונפתח איש שפוי בעל משפחה אבא לילדים מנהל מכובד

ולא איש המספק לתאווה את כל מה שהיא מבקשת גם אם זה הורס לי את החיים

לא רק שאין בחירה, יש פחד. פחד מהאישה, פחד מהחברים בקבוצה, פחד להגיד שנפלתי, פחד להיות חסר אונים. הפחד הזה מוביל אותי לתאווה. אם אתה מנסה לנתח ולפשפש בבפנוכו של התאווה שלך הייתי ממליץ על הספר הלבן שמסביר בפירוש ובלי צנזורה את כל התאווה: ההתמכרות לטינה, החשיבה שאני אלוקים, הבריחה לעולם יפה יותק מפלסטיק וורוד.

מתחיל לחשוב מה קורה איתי תיכף בן 40 ושוב נפילה
ושוב צפיה של כמה שעות ביום ושוב תסכול וחוזר חלילה

השעה 2:05

לא טוב לי במקום שאני נמצא אני הרי לא רוצה שוב להתנהג ככלב השב על קיאו

די לסבל די למנגנון ההרס הפנימי

ואז זה היכה בי כברק

(קראתי מאות ספרים בחיי וברור שדברים שקראתי השפיעו עלי והובילו אותי לדרך החדשה של שליטה)

פתאום הבנתי למה 25 שנה לקחתי משהו שהוא אמור להיות נורמטיבי והפכתי אותו למשהו לא נורמלי
קלטתי שלמרות שהמכונית מדרדרת יש כפתור שאפשר ללחוץ עליו ולעשות ברקס

הבנתי שכל זמן שאני יחשוב שהדברים האלה אסורים אבל זה כיף אני ימשיך לרדוף אחריהם

אבל אם אני לא ירצה את זה לא בגלל שזה אסור

אלא בגלל שזה הורס לי את החיים
עושה אותי שחקן מול האשה והילדים
לוקח לי את הכוחות הפיזיים הנפשיים והרגשיים
גורם לי להנות ממעשים אכזריים מסבל הנגרם לאחר
מחבר אותי לחלק הבהמי

התחלתי לחבר לזה ריח רע הקאה בחילה עצבות יגון ואנחה

ולשליטה חיברתי עונג הנאה גן עדן שמחה גבורה תעצומות

ולא פעם אחת ולא מאה לא אלף פעמים

אלא יום יום ללא הפסקה

וכן היום אם תעבור לידי אשה לא צנועה אני יחבר לזה גועל

וזה הסיבה שפעם ירקו ואמר שיקצע להמאיס עלינו

וזה הסיבה שמורחים דבש לילד על האותיות כדי שיחבר לזה תענוג



רבותי ומלומדי המכובדים

לאלה שקשה לקבל את דברי אתם קושרים כאב להצעה שלי ולכן אתם לא פתוחים לשמוע ולנסות

אנא תנסו זה לא יזיק שמעו מאדם שזה עבד לו
אולי זה גם יעבוד לכם בהצלחה

הרבה מכורים נפלו ביום כיפור עצמו. ואלה שלא, נפלו אחריו.

רבים מכירים את "הנפילה הגדולה שאחרי יום כיפור", כאשר להצליח להישאר נקי עד סוכות, עבור רבים היה נחשב נס (אני זוכר את עצמי בסוכות באחת השנים מאז שהתחלתי את תכנית הצעדים חושב לעצמי "וואו! אני לא מאונן בסוכה"...).

העניין הוא, שחלק מההתמכרות הוא "הינזרות" ניסיון להפסיק שלא מצליח ולא מחזיק מעמד לאורך זמן. לכאורה, נראה שמדובר בזמנים של התקדמות, אבל בעצם גם הם משרתים את המחלה, בכך שהם מחזקים את ההכחשה ואת האשלייה שהמצב אינו כה גרוע.

מחבר "הספר הלבן" (ספר היסוד לתכנית 12 הצעדים להחלמה מתאווה) מספר, כי בשלב מסוים החל לנסות להפסיק לאונן, אך הדבר בסך הכל הפך אותו ל"תקופתי" (מכור שמשתמש באינטנסיביות אחת לכמה זמן), וה"הצלחה" הזו רק הגבירה את ההכחשה שלו מקיומה של בעייה אמיתית.

אני בכל אופן ראיתי פורנו בראש השנה וגם ליד אשתי.
אבל זה לא הנושא. ברור שלכל בן אדם גם אם הוא מכור יש גבולות שעדיין מחזיקים אותו, אבל ממה שראיתי על עצמי, כל גבול שהוא הולך ונשחק במהירות.
וכן היו לי תקופות שלא יכולתי להביא שעה נקיה ומאידך גם הייתה שנה של החלמה בלי מעידה.
פלא? נס?
התוכנית הזאת!.

טהרני: חותם על כל מילה.

תפילת השלווה שלי להיום

מוקדש לך Peacefull היקר ולכל המכורים באשר הם

הבהרה חשובה ונחוצה - כל תחושת הזדהות של מי מחברי הפורום כולל פותח השרשור הזה לדברים שאכתוב או לחלקם,
מקרית בהחלט ונעשית על דעת עצמו בלבד, הפוסט שלהלן הוא אילוסטרציה ונכתב על דעתו המטורפת של כותבו בלבד, אין למכותב קשר לכתבה ללא ספק כלל, מבחינת דין תורה ודיני אומות העולם באשר הם, כל הזכויות שמורות לריבונו של עולם וגם כל החובות. ואמרו אמן.

אלוקי

תן בי את השלווה לקבל את הפוסטים שכתבו אנשים שאין ביכולתי לשנותם (את הפוסטים, פשוט אין לי הרשאת 'מנהל' לשנות את הפוסטים שלא אני כתבתי - לשנות אנשים אחרים כבר מזמן הפסקתי לנסות, בקושי עם עצמי אני מתמודד)

את האומץ לכתוב את אשר ביכולתי
(בצורה רגועה ושקולה ואחראית, ללא כניעה לרצונות ולתחושות שמשתוללות לי במח בגלל כל פגמי האופי שלי בעקבות קריאתם)

ואת התבונה להבדיל בין תגובה ראויה
(לפוסטים של אדם רציני שבאמת מנסה לעזור מכל הלב (כמוני כמובן ) אבל לפעמים מתנהג כמו פיל בחנות חרסינה מרוב רצון טוב וחוסר מודעות למעשיו ודיבוריו)

לבין תגובה או אי תגובה לא ראויה
(לאדם שמרוב שהוא שקוע בעצמו הוא משתמש בפורום בשביל להרגיש טוב עם עצמו (ג"כ אני בדר"כ, מודה))

יום טוב ושמח ונקי לכולנו

פנימה כתב:


גם הומור וגם רגישות... נהניתי

Peacefull יקר צהריים טובים

אני מאוד מסכים אתך ומזדהה עם הפחד והיאוש כפי שתארת באריכות

המילה שחזרה על עצמה מספר פעמים בתגובתך היא פחד מהאישה וכ'ו
והפחד הזה מוביל אותך לתאווה

בלקסיקון שלי פחד הוא סוג של כאב
אני לא יצפה בפורנו כשהילדים שלי באיזור בכדי שהם לא יתפסו אותי ואז אני יתבזה ויאבד את הערך שלי בפניהם

אצלי הכאב (הפחד) גורם לי לסגת ולא כמו שאתה מספר שזה גורם לך להרגיש חסר אונים

חברי הפורום המלומדים אולי אתם עם הניסיון הגדול שיש לכם (ברצינות לא בהומור)
תסבירו לי מדוע ישנם אנשים שהכאב ה אצליך מושך אותם לנפילה ואצל אחרים זה מושך אותי לבריחה

שלום. נצחתי ואנצח.
הלוואי שתמשיך לנצח. הלוואי. מתפלל בשבילי ובשביל אלו ש12 הצעדים לא מתאימים להם שתמצא דרך נוספת, ותוכל לחוש בה את הרוגע והשלווה והנינוחות וההומור עם העבר שכבר אינו הווה יותר, עם 'הנפילות'.
אהבתי כמה תגובות שנכתבו לך, בייחוד את ההבנה שלעתים כשאנו מגיבים לפוסט, אנו מרגישים מותקפים ומגיבים 'אידאולוגית', אם תפתח את השרשורים הראשונים שלי, לפני כשלוש וחצי שנים, תמצא הרבה וויכוחים אידאולוגיים על המחלה והדת והרב קוק וחב"ד ומי מתאים למה ומי לא (למשל הלכות תשובה לרמב"ם, לא כל כך הולך עם 12 הצעדים ואכמ"ל ויעוי"ש...).
כיום, אני הולך ומפנים שלאלוהים דרכים רבות, ולא הרי זה כהרי זה, הצד השווה שבכולנו שקשה עד בלתי אפשרי לשאת את הכאב של לאונן ולזעוק ולאונן שוב, ולהסתיר, ולהתחבא.
אשמח אם תפרט יותר מה התכוונת בשאלתך על ההבדל בין נפילה לברחיה, לא כל כך הבנתי מה כוונת שאלתך.

כעת, בתגובה עניינית יותר, 'אידאולוגית' יותר.
תראה, יש משהו מאוד רגוע בידע ש12 הצעדים 'עובדים'. כשאני אומר 'עובד' אני מתכוון לומר משפיע באופן עמוק על האישיות שלי וגורם לי לעשות דברים שבעבר לא העזתי לעשות, החל מלשתף את אשתי במארג ההתמודדות הזה על גווניו ודקויותיו, וכלה בשיפור הקשר עם אחי הגדול, 'הגב-גבר' וביצירת קשר מתמשך וכנה יותר עם חברי 'מהחיים' בלא פוזה, בגלל שהם יודעים עלי ולא מתרגשים מזה.
הרוגע הזה נקשר אצלי למערכת טיפולית שלמה, שתחילתה 'בחוסר אונים' וסופה ברוחניות ובעבודת מידות קשה אך משמחת לב. כרגע, בגלל שאני בתוך המערכת הזו, אני מנסה ללכת איתה בלא להתווכח עליה. לכן, מבחינתי, 'אני חסיד של צעדים' במובן הזה שאני רואה את העולם דרך המשקפיים האלה.
מאידך, ברור לי שיש עוד חסידויות, ויתכן שגם הם מאפשרות פיתרונות. יש בי מספיק ענווה כדי להודות בכך.
הדבר היחיד שאותו אני יודע בוודאות הוא שיש אנשים שנמשכים לפיתרון של 12 הצעדים מסיבות טובות, ניתן לומר שהצעדים הם כמו 'חסידי ברסלב' שנוהגים לומר שכל אחד יכול להיות ברסלבר אם יש לו את הרצון לכך...אז כן, אני מאמין שיש אנשים, שלצורך העניין אני קורה להם 'מכורים' ש12 הצעדים היא החסידות דרכה הם יבטאו את 'שורש נשמתם'. מאידך, יכול להיות מכורים שימצאו פיתרונות אחרים, ויכול להיות אגב, שאתה לא מכור. מי יודע מה אלוהים שם לפתחך.
כל מה שאני יודע כיום, לאחר מאות התכתבויות וקריאות אקדמיות וכו' וכו' שלעתים קרובות אנו נופלים בפח 'האידאולוגיה' הוי אומר: על מנת לשכנע את עצמי שאני צודק, אני חייב לשכנע את כולם שאני צודק.
לא. אני צודק כי זה מה שאני מרגיש ויודע וחושב.
האם אתה מסכים איתי? הלוואי, כי לדעתי זה יכול לעזור גם לך. אבל אם יש לך פיתרון אחר..רגע, אולי הוא יכול לתרום גם לי?
כך, השיח האידאולוגי הופך להיות לשיחה בה שני אנשים שסובלים, לעזאזל, מאותו הכאב, לא עסוקים כל הזמן בלהתווכח הפיתרון של מי נכון אלא מתחילים לעזור אחד לשני דרך חידושיו שלו, לא במקל חובלים אלא במקל נועם, ומבין שני הכרובים תצא ההחלמה וחיבור לקב"ה.

לכן, אני מבקש ממך, הסר נא את הצורך להוכיח וקח נא את הכובע המתאר. תסביר כאן קצת יותר מהיכן הגעת, כמה קשה היה לך, ומה עשית, ומי יודע, אולי תוכל לעזור לאחד מאיתנו, למה את חוסך מאיתנו טובה זו, שהרי אם נשתכנע, מבפנים, שאתה יודע על מה אתה מדבר כשאתה אומר 'נפילות', אולי גם נאמין לך כשאתה אומר שיש לך דרך להתמודד איתם.

מקווה לשמוע
נתן במתנה

זכור לי שפעם שאלתי משהו דומה. אני חושב שלגבי שלא לגבי יום כיפור, אלא לגבי שבת. משהו בסגנון "אני לא אדליק מחשב בשבת בשביל לאונן". או "אני לא אאונן לפני אנשים".

זכור לי שקיבלתי אז תשובה כלשהיא.
אני מניח שבטח מישהו שמבין יותר ממני יוכל להסביר ולכתוב יותר טוב

אני אעלה איזו נקודה, אני מקווה שהיא נכונה.
אולי, אולי החוסרונים שלי מתבטא כשאני מול מחשב, ביום חול, כשאף אחד לא מאחורי הגב שלי.
מה אם שם - שם אני לא יכול לבד? נכון, ישנן המון המון סיטואציות שבהן אני לא אפעל.
אבל למה בסיטואציה שזה אני - אני מול עצמי, שם הפסדתי כל כך הרבה פעמים?

נ.ב. אין לי כוונה "להכנס" בך או להקניט.
בסופו של יום, המטרה היא המפוכחות האישית. ואם אמצא שיטה שתעזור לי בעזרת גילוף קיסמים? יאללה, איפה נרשמים?

קראתי שוב, וברצוני להתייחס לעניין נוסף בתוך דבריך. מה גורם לי החותמת 'מכור'.
נכון, לכאורה החותמת 'מכור' מולידה את 'מה יעשה הבן ולא יחטא', ואכן היו זמנים בהם הרגשתי שהידיעה שאני לא יכול מאפשרת לי לטבול ושרץ בידי. אבל האמת, לשמחתי, שפעמים אלה מועטות מאוד, וקשורות למנגנון חולה אחר שאין כאן המקום לפרטו.
מה שקורה בדרך כלל הוא הפוך בדיוק.
אתאר לך 'אז' ו'היום'
***
'לפני ארבע שנים בערך'
אני יושב עם המחשב נייד. יודע שאני בתקופת מבחנים. עמוס. בבוקר בישיבה, בזמנים אחרים לומד את התואר האקדמי שלי. אין לי זמן. אין זמן לבזבוזים על שיחות טלפון עם המשפחה, או לראות איזה סרט. צריך ללמוד.
הקישור של 'שמור עיניך' נמצא כבר בדפדפן, אפילו הורדתי K9 למחשב, אמרו לי שיש שם איזה פורום. אבל אין זמן עכשיו לשטויות האלה. אני צריך פשוט לא להתעסק איתם וזהו. יש לי מבחנים, וחבור'ה בישיבה להעביר עוד מעט, ועוד איזה עבודה, ולא נשכח את הילדים והבית בכללי...כשיהיה לי זמן אכנס לתוך הזבל הזה, עדיף לא להסתכל עליו וזהו.
מגיע הערב. אשתי הולכת לישון מוקדם. אני עמוס. מוריד תוכנת שיתוף קבצים בדרך עוקפת את רמת החסימה שלי. אני עסוק. מוחק אותה וחוזר ללימודים. התוכנה יורדת שוב 'מעצמה'. אני עסוק. א-נ..ופתאום כל הלילה מתבזבז, ואני מתרוקן, ומרגיש תסכול מהדרך בה 'השטן' לכד אותי. לא מסוגל לשאת את זה שהפעם הורדתי סרט שהיתה בו סצינת מין שהייתה עם יותר משני בני אדם, לא מסוגל להבין כיצד חציתי את הקו הזה שנקשר אצלי להתבהמות בריש גלי...
****
כיום. וואו, כמה שאני עסוק, באמצע כתיבת אחת העבודות הכי גדולות שכתבתי בחיי, וכתבתי הרבה. עדין לומד במקביל בישיבה, והילדים והבית, והספונסיים והחיים וכל השאר...וואו אני עסוק.
מגיע הערב. אני מרגיש את הריקנות הזאת, אחרי שאשתי הולכת לישון.
המוח מעלה את האפשרות, אולי ננסה שוב את הפרצה ההיא...
אני מרים טלפון. אני מכור. אסור לי להישאר עם המחשבה הזאת לבד. משתף.
ממשיך לעבוד עד 12 בלילה, לפעמים אוכל קצת שוקולד לפעמים רואה סרט רגיל, ולפעמים פשוט הולך לישון.
עוד יום רגיל, עסוק, מחובר, בו חייתי את החיים עם המחלה שלי, לשמחתי ולשמחת אבי שבארץ.
***

מה שניסיתי לתאר כאן, על ידי פיסת החוויה הזו היא שההגדרה מכור היא הגדרה משחררת. רק בגללה אני מעיז לעשות דברים שהתביישתי בהם. החל מאינטראקציה בה הבייביסטר של הילדים שואלת אותי אם אפשר להשתמש במחשב ואני קורא לאשתי שתגיד לה מה הקוד של החסימה, דרך ההסבר הלקוני למשפחתי וחברי מדוע אין לי דפדפן בפלאפון ומדוע אין לי גישה ליוטיוב ('תוכנת החסימה הזו מעצבנת, חוסמת את החיים, אולי אצליח לסדר את זה יום אחד...) וכלה בעובדה הפשוטה שאני נעשה הרבה יותר אקטיבי בהגנה על עצמי באופן חכם מפני הרצון לאונן, מכיוון שאני מפסיק לתפוס את עצמי כמי ש'זה לא אמור לקרות לו' וש'אם זה קורה לו הוא זבל של בן אדם', אז אני מצליח סוף סוף לעשות משהו עם זה, ולא רק להרביץ לעצמי בראש על זה שאני לא מצליח לעצור.
מסיבה זו, לפחות עבורי, ההגדרה מכור היא אחת המתנות הגדולות של הבחירה החופשית שלי, היא אפשרה לי סוף כל סוף לקחת אחריות על השורשים של הבעיה שלי כמו גם על הביטויים שלה. אחריות היא מושג מתסכל, כי לפעמים היא מתחילה בהבנה של המצב לאשורו, על יתרונותיו אך גם ובעיקר בהקשר הזה - על חסרונותיו.
לכן, למרות שאני ממש מתפדח מזה, הילדים שלי ימשיכו לבכות בתקופה הקרובה שהם רוצים את אימא כי כשאבא לבד בבית אי אפשר לראות סרטים של יוטיוב אלא רק סרטים שהורדנו למחשב.
לכן, למרות שאני מרגיש מבוכה מהעניין, אני לעתים לוקח נשימה עמוקה, ומתקשר ליישר את ההדורים עם אנשים איתם התנהלתי שלא כשורה, משום שאני לוקח ללב מאוד מערכות קשרים בין אנשים.
ולכן, בסופו של יום, אני מצליח לעשות את אחד הדבר העמוק ביותר בחיי - להאמין שאני, נתן במתנה, הנו אדם שראוי לכך שיאהבו אותו אלוהים ואנשים.

אתך, ובהמשך לתגובה הקודמת
נתן במתנה

נתן במתנה

ראשית אני מודה לך מאוד על הפוסט הארוך ועל הדברים שכתבת בטוב טעם

ואני בהחלט מסכים עם דבריך ועם ניסיונך


לגבי מה ששאלת מה התכוונתי על ההבדל בין בריחה ונפילה ?

שאלתי בהמשך למה שכתבת בפוסט קודם שפחד מוביל אותך לחוסר אונים ולנפילה

למה ישנם כאלה שפחד (שאני מגדיר סוג של כאב) גורם להם ליפול בתאווה (כפי שכתבת עליך)
וישנם אנשים שפחד גורם לו לא ליפול בתאווה אלא להימלט מהתאווה ?


למי ששיטת 12 הצעדים עובדת עבורו אשריו ואשרי חלקו
ומי אני ומיליון שכמותי שיש להם זכות דיבור בנושא



אבל מה עם אלו שהשיטה לא מצליחה להם
האם נגזר עליהם להמשיל להתבוסס ברפש עד שחברה קדישא יפנו אותו לדרכו האחרונה?

אני לא רוצה להוכיח כלום
פרסמתי מספר מאמרים עד עכשיו תחת הניק "נצחתי ואנצח"
שאם קראת את כולם אולי יש את קצה המזלג מי אני? וכמה היה קשה לי וכו'

בעזר השם אני ימשיך לכתוב עד שאחרון הגולשים באתר הנכבד "שמור עיניך"
ישמעו את כל סיפור חיי מ א' ועד ת'

ושוב כיף שיש כאן באתר המון אנשים טובים שנונים וחדים
שנותנים כלים וכוח לכל מי שזקוק