בס״ד

היום למדתי אמונה עם חברותא, ותוך כדי עלו כמה שאלות לגבי בחירה חופשית ושליטתו של הקב״ה בחיים שלנו.
אני מבחינתי, בתור שותף פעיל בתוכנית 12 הצעדים, אמרתי לו בביטחון
״בטח שה׳ הוא זה שקובע מה יקרה לנו בחיים, אנחנו צריכים לתת את המקסימום, אבל מי שיקבע לבסוף מה יקרה זה ה׳״
הוא ענה:
״אם אני יירה במישהו, והוא ימות זה לא בגלל שה׳ החליט שזה יקרה, אלא אני החלטתי״

לא משנה… אני לא אאריך בשאלות של בחירה חופשית, כי זה לא מעיניינו של הפורום.

אני אקדים לפני השאלה שלי שאני ממש ממש מאמין בקב״ה ויש לי ב״ה מידת ביטחון בה׳. בהמון סיטואציות שראיתי אנשים סביבי שלא הצליחו לעמוד בהם ללא ביטחון בה׳, ואני פשוט לא התמודדתי- התפללתי.
אבל אני לא מסוגל יותר, כי גם אם הוא עוזר לי נגד התאווה זה לכמה שעות בודדות (ברור לי שכשאני מצליח להחזיק כמה שעות, זה רק בעזרתו) הוא לא לוקח אחריות על החיים שלי, וזה מה שאני כל כך צריך ממנו…

האם באמת הקב״ה יכול לקבוע שאני לא אפעל על התאווה, ולעזור לי בזה?
האם בגלל שמסרתי לו את החיים שלי, הרצון שלי ליפול פתאום ישתנה?!
הרי בסופו של דבר אם אני אפול, זה בגלל המחשבות שאני יצרתי, הרגליים שלי שרצו הרחק מכל מקום שיש בו אנשים (וההמשך ידוע)…

אני ניסיתי כבר כמה פעמים למסור את החיים לקב״ה וזה עבד, כמעט בכל תחומי החיים: אני לא מתעצבן על דברים שפעם היו מעצבנים אותי, ואני לא מתרגש ממבחן קשה, או מסיטואציה מלחיצה בעבודה... אבל דבר אחד משום מה הקב״ה לא מצליח לקחת עליו אחריות בחיים שלי: התאווה.
ולמרות שנכנעתי, ואני ממש מאמין בכוחו של הכוח העליון לשנות לי את החיים.
אבל מה עם התאווה? את זה הוא משאיר לי? הוא לא יכול לעזור לי יותר?

איפה אתה אבא???

תשובה במשפט אחד
"בלעדי אלוקים אני לא יכול. בלעדי, אלוקים לא יעשה"
(מתוך הספר הלבן)
מוטי

בס״ד

מוטי- משפט אחד שאומר את הכל.

כשאני מוסר את חיי לקב"ה, אז לא אני עומד מול התאווה ומנסה להלחם בה, אלא הקב"ה נלחם בה במקומי.
אז, יכול להיות שאכשל??? אין סיכוי !!!

בס״ד


עובדה שזה לא עובד!!!
בצורה כזאת אני תמיד אפול ואאשים את עצמי שלא מסרתי את חיי מספיק.
איך אני אמור בצורה כזאת למסור את חיי לקודשא ובאמת לדעת שהוא יסדר בשבילי הכל?

iLoveYouTate כתב on 22 מאי 2012 16:33:


סליחה על ההערה, אבל דבר כזה לא כותבים אפילו באירוניה:
האם אתה חושב לרגע שהקב"ה לא יכול לקחת אחריות על התאוה שלך??
אם היית אומר שהוא לא רוצה, עוד הייתי מבין אותך, וגם בזה לא לגמרי מצדיק אותך.
תאמין לי, יותר ממה שאתה רוצה שלא לחטוא, הקב"ה רוצה שאתה לא תחטא, והוא ממש משתוקק לעזור לך בזה.
כפי שמפורש בחז"ל, אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. הוי אומר, היצר נברא באופן כזה שצריך תמיד את עזרתו יתברך כדי להתגבר עליו.
וכיון שכך ברור שהקב"ה "התחייב" להמשך הפסוק: ה' לא יעזבנו בידו.
אבל לחשוב שהוא ברא את היצר ובאופן שהוא עצמו לא יכול לעזור לך כנגדו??
אינני יודע לומר לך במה, אבל תנסה אתה לחשוב באיזה מקום אתה עדיין מנסה לשלוט גם בחלק שהיית צריך להשאיר לעזרתו יתברך.
כאשר באמת ובתמים תבקש את עזרתו, ללא ספק שהוא יעזור לך בזה.
הצלחה מרובה!!!

חבר יקר,

נראה לי שההסתכלות שלך לא נכונה.

כדי להגיע לצעד 3 צריך קודם לעבור דרך צעד 1 ו-2.
צעד 3 הוא  הצעד שבו אתה מוסר את חייך לקב"ה ואז באמת שאתה אוחז שם אז הקב"ה נלחם במקומך.
שהוא יכול
אך כדי להגיע לשם צריך קודם כל להכנע (צעד 1), כלומר להבין שזה לא בידך ואתה פשוט לא מסוגל בכוחות עצמיך להתגבר ולא ליפול.
ואחרי שאתה כבר אוחז בצעד 1, רק אז אתה יכול לעבור לצעד 2 שהוא להאמין באמת שרק הקב"ה יכול לרפאות אותי, אבל באמת הוא יכול !!!
ורק כשאתה אוחז בצעד 2, אתה מוכן לצעד 3 וזה למסור את חייך, אבל את כל חייך לקב"ה (הקב"ה לא מקבל חלק, אלא הוא רוצה את הכל).

וכשתגיע לצעד 3 ותמסור את כל חייך לקב"ה, אז השאלה ששאלת בכלל לא תצוץ, מכיוון שאתה הרי מאמין (בצעד 2) שרק הוא וודאי יכול ומסוגל להלחם בשבילי !!!

בהצלחה

שמואל.

סליחה על התגובה אבל לדעתי הוא דווקא צודק מאוד. אנחנו כולם "מאמינים" שה' הוא "כל יכול", אבל זה רק במה שלא נוגע לנו. זאת אומרת שהוא בודאי יכול לברוא את העולם וכל הדברים הגדולים, אבל מצד שני מה לגבי החשבון בנק שלי? האם גם שם אני באמת מאמין שהוא זה שקובע מה יהיה? או שכאן זה פתאום נעלם וכל האמונה מתאדה. נכון שאני מאמין שיש אלוקים, אבל למרבה הצער, האמונה היא מאוד לא במודע שלי ובודאי לא מחייבת. גם התורה והמצוות שאני עושה זה לא בגלל האמונה אלא יותר בגלל שככה גדלתי. האמונה לא באמת חלק מהחיים שלי. אם אני באמת מאמין שה' נמצא איתי ויכול לעזור לי, איך אני מפחד בכלל ואיך אני כועס ואיך אני מתרגז וכן הלאה.

אז כן, כשאדם מגיע ואומר: האם ה' יכול לעזור לי? זאת שאלה מאוד לגיטימית והתשובה היא לא ב"שלוף" אלא צריכה להיות על קרקע יציבה. כי במשך עשרים השנים האחרונות לא ראיתי שה' עזר לי כאשר ביקשתי ממנו שיקח ממני את התאווה, ואם הוא רוצה רק בטובתי, אז אולי הוא לא יכול?

ורק כאשר אני מברר לעצמי טוב טוב את העובדה הזאת, ואז משתכנע באמת שה' יכול, רק אז אפשר להמשיך לשלב הבא. כל זמן שהמשכתי לחיות מתוך החיים ש"ברור שה' יכול" אבל בפועל הוכחתי במעשיי את ההיפך - אני לא אתקדם מילימטר.

בס״ד

קודם כל, תודה לכל המגיבים האחרונים (שוקי, שמואל וזלמן).
אבל אני חושב שלא הבנתם את כוונתי בשאלה…
בקבוצה הטלפונית שאלתי כבר את זלמן בעניין הזה ממש, והבנתי שבאמת לא עבדתי כמו שצריך על הצעד השני כמו שצריך ושבלעדיו לא אגיע לצעד השלישי. שאלתי איך אפשר לבצע את הצעד השני, הרי להאמין זה לא דבר שמבצעים ואומרים אותו כלפי חוץ וזה פתאום מתבצע. תשובתו הייתה ״תראה איך ה׳ עוזר למכוים אחרים ותקשיב לסיפורים שלהם״.
אז הקשבתי- ובאמת מסרתי את חיי אליו מתוך אמונה אמיתית. ותקשיבו טוב (כמו שכבר כתבתי בהתחלה) הוא באמת עזר לי בכל התחומים שאותם מסרתי לשליטתו, ובאמת ירד ממני הרבה לחץ, כי ידעתי שזה לא בשליטתי.

אבל תחום אחד נשאר בודד, ואני לא יודע את מי להאשים בזה, וזו התאווה. כמה שאני מוסר אותה יותר חזק ממני היא נכנסת בי יותר חזק שתי דקות אחר כך.
אז מה הדרישה- כל שתי דקות למסור שוב את החיים? הרי אני מוסר את החיים ולא רק שתי דקות?!
קיצור, זה לא זלזול בכלל בכוחו של הקב״ה ואני באמת מאמין (לפי השלב השני) שהוא יכול להציל אותי ואני לא מסוגל, אבל כמה שאני לא אעבוד על זה קשה, אני לא אצליח למסור לו את חיי.

אכן, בהתחלה אנחנו מוסרים את החיים שלנו לא רק כל יום מחדש, אלא כל שעה ולפעמים כל דקה. אין לנו ברירה אחרת. כל פעם שעולה לי מחשבה בראש, אני שוב פונה לאבא ומבקש ממנו: תנהל לי את החיים ותטפל בבעיה שלי, כי אני לא מסוגל.

ר' זלמן שבוע טוב

אני זוכר שבעבר כשהתחלתי נקיון הספונסר שליווה אותי אמר לי שכל פעם שבא לך...
פשוט תרים טלפון לי או לחבר אחר ותשתף אותו . אני זוכר אז (הייתי באובססיסה מאוד קשה עם התאווה) התקשרתי כמה עשרות פעמים ביום . ולאט לאט זה נחלש

מוטי ראוי כתב on 22 מאי 2012 20:15: