להיכנס לחדר שינה לאחר שימוש ולשאול מה שלומך אשתי היקרה? להיכנס לרב או לרבי לדבר איתו על הכל רק לו על ההתמכרות להעיר לילד על ששכח לברך שהכל על המים בארשת פנים זעופה לדפוק סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו כי פשענו ואחרי שמו"ע להיכנס למחשב לעצום את העיניים ולהתנדנד בתפילה שבלחש ולהיזכר בסרט שראית אתמול לדפוק את כל הסלח לנו ביום הכיפורים ובמוצאי לאחר שבירת הצום להקיש את הקוד הסודי לקחת את הזמן הפנוי ולהשקיע אותו בצפיה על חשבון האשה הילדים והעבודה להסתכל במראה ולא לאהוב את הדמות הניבטת במראה ללכת בראש השנה לבית כנסת ובדרך לראות נשים צדקניות ולחשוב מחשבות זימה להבטיח לעצמי כל פעם מחדש שזה הפעם האחרונה ולדעת תוך כדי שאני כן יפול

מה מבחינתכם חייו של מכור?

כל מה שכתבת מתאר די במדוייק את דפוסי ההתנהגות ההתמכרותיים שלנו, מי יותר ומי פחות. אבל החשוב מכל היא התחושה האכזרית שתיארת ופיצול האישיות. לאדם שרוצה לחיות חיים רוחניים ואשר חונך כל חייו על חומרת המעשים בתחום התאווה, הסתירה היא נוראה ומרסקת. אני זוכר את הפעם הראשונה בה חדרה לתודעה שלי התובנה שיתכן ואין קשר בין מי שאני באמת ובין המעשים שאני עושה. זה היה משהו משחרר ביותר שלא חוויתי עשרות שנים. לא יודע בדיוק למה אבל יש קשר ישיר בין הפחתת האשמה העצמית ובין החלמה איתנה.

וואו,
חבר אני נהנה מסיגנוון הכתיבה שלך,, [מזכיר לי את הרגשות שנתב"מ היה מעלה כאן המון בעבר,,]

מצד שני בעומקם של רגשות אני מתחבר לאדם יסודו,
הפיצול הנוראי.אצלי היה גרוע מכל.
יתירה מזאת, עד היום כשאני בתהליך ההחלמה אני עוד לא קולט בעצם מי הוא הוי אריאל??????????,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,


תודה.
על הכאב החד.על הריגוש אותו אני מקבל כאן [אולי במקום הריגוש משם,,].

ניצחתי תודה,

אני מתחבר כמעט לכל הסיטואציות שהבאת,

כך הרגשתי שנים,

ואני זוכר שהלכתי לקאוצינגר ברמה של פסיכולוג ובכלל לא חשבתי שיש צורך לספר לו על התאווה,

וב"ה היום אחרי 231 ימי נקיון אני מבין שהכל קשור להתמכרות,
הרצון לבריחה מהחסידות, הכפירה, התלות בחשיבה של אחרים, הרצון לשלוט,

גיליתי אשה מקסימה וילדים טובים, גיליתי דרך רשימות האסירו תודה כל בוקר כמה טוב לי בחיים.

שוב תודה