בשבת הלכתי עם חבר ברחוב, והוא כנראה שם לב לכך שהסטתי את המבט כאשר הגיעו מולנו נשים. הוא גיחך טיפה כי הוא הוא מכיר אותי יותר מידי שנים ולא הבין מה נפל עליי. מלמלמתי משהו לא ברור כדי שלא תיפתח שיחה מעמיקה בנושא, שיחה שהיתה גוררת אותי לדבר על הנושא יותר מידי לעומק. החבר הפטיר משהו כמו: טוב, נהיית צדיק, כל הכבוד. ואני העברתי את נושא השיחה לנושא אחר.

אחר כך חשבתי לעצמי, שיש לי סוד אותו מכירים רק אתם, ידידיי המכורים. אדם מבחוץ שלא מכיר אותי ורואה איך אני לא מסתכל על נשים, יכול לחשוב שאני צדיק שעובד על שמירת העיניים, אבל אתם יודעים שזה בדיוק ההיפך. לא רק שאני לא צדיק, אלא אני בדיוק בצד השני ממנו. נכון שאני עושה את אותה פעולה שעושה הצדיק, אבל כמה אנחנו שונים... הצדיק לא רוצה תאווה, ואני מת על התאווה. הצדיק לא רוצה לראות נשים ואני משתוקק לראות נשים. הצדיק הוא צדיק ואני סוטה. הצדיק לא מסתכל על נשים כי הוא צדיק ורוצה לשמור על העיניים שלו קדושות וטהורות. אני לא מסתכל על נשים כי אני מאוד רוצה להתאוות, ואני יודע שאם אני אתן לעצמי אפילו טיפה לשטוף את העיניים אני ימשיך בכך.

עכשיו יהיו מי שיתחילו לדבר על השכר שאני מקבל כל פעם שאני לא מסתכל, ועל כך שזה מצוה גדולה לשמור את העיניים, ולא משנה אם אני עושה את זה בגלל עודף קדושה או בגלל מחלה, אבל אני לא הולך בכיוון הזה. כן, כולם צודקים, יש כאלו שזה עוזר להם לדמיין את השכר שיקבלו בעולם הבא, אבל אצלי זה פשוט לא שייך. אני לא מבקש שכר על זה שאני נושם ובכך לא עובר את העבירה של התאבדות. טוב, אולי יש אנשים שלא מתאבדים רק בגלל חומרת העבירה של רצח, אבל זה לא בדיוק המצב שלי. ההחלמה שלי היא הדרך היחידה עבורי לשמור על החיים שלי, ובודאי הדרך היחידה לשמור על החיים שלי שפויים, ולכן אני לא מבקש שום שכר, ולא עוסק בשאלה האם זה מצוה או עבירה אלא עושה את מה שנכון כדי שאוכל להמשיך לחיות.

זה לא שלא אכפת לי מהמצוות ומהעבירה ח"ו, אכפת לי מאוד, אבל זאת לא הסיבה בגלל אני לא מסתכל על נשים. היה אכפת לי כל השנים ובכל זאת הסתכלתי, עד שכאב לי מידי ואז ויתרתי. לא ויתרתי בגלל שגיליתי שהעבירה חמורה יותר אלא בגלל שגיליתי שאני עוד צעד אחד נופל לתהום ומתרסק, אז עצרתי. נמאס לי לשחק רוטלה רוסית על החיים שלי, בפרט שכבר ניסיתי את כל האפשרויות וכעת האקדח מכוון לראש שלי.

מה שכן, בפועל העובדה שאני לא מסתכל על נשים בלי יוצא מן הכלל, עוזרת לי להיות במצב בו אני פנוי להתקדם בחיים רוחניים בכלל ובקיום תורה ומצוות בפרט, וכאן באמת אני מרגיש שהרווחתי מזה שהייתי מכור. כי בתכל'ס אדם שלא מכור, אין לו סיבה להפסיק לשטוף את העיניים אלא אם כן הוא צדיק - ואני לא צדיק. אבל אני "הרווחתי" מההתמכרות את העובדה שאין לי ברירה ואני לא מסתכל על נשים, ואז כשאני מגיע לחלק הדתי של החיים שלי, הרבה יותר קל לי להתקדם ולעשות דברים שקשים לאדם שלא היה במצב שלי. אז אמנם לא התמכרתי בגלל הדת, ואני לא יוצא ממנה בגלל הדת, ואני לא צדיק אלא סוטה, אבל בתכל'ס, הסטייה הזאת עוזרת לי באופן פרדוקסלי דווקא בצד הדתי של החיים שלי.

זלמן. חזק ביותר
השאלה העמוקה שאני רוצה להעיר כאן היא האם אני תופס את עצמי כסוטה למרות הכל, או שאני מצליח לראות איך באופן הזוי ובלתי מתקבל על הדעת, אני באמת 'צדיק'. זה לא הגיוני, זה לא דרך המלך. לא כך מתקדמים על פי המסילת ישרים, אבל זו עובדה - אני חי חיים רוחניים יותר, אף אחד לא ייקח ממני את זה...

בוקר טוב זלמן
  התחברתי מאוד לדברים שכתבת . את האמת הכואבת שאני חולה . או סוטה אני יודע מזמן .זה לא הצד המעודד והיפה שלי . זה פשוט עובדה..
                  אבל כמו שכתבתי במקום אחר בפורום . כדאי שנסתכל על הצד השני של המטבע . ד' שם אותנו במקום כזה שזה לשחק באש ממש לא רוחנית אלא גשמית לחטוא אפי' בדברים קטנים בתאווה.  וברוחניות מי שעובד את התוכנית הוא נמצא בדרגה גבוהה יותר בהרבה
  מאנשים חרדים שפויים .  אנו מאמינים והכל בהשגחה פרטית למה דווקא לנו נתן ד' משימת חיים כזאת .
  יום טוב ונקי

הכל נכון  :'(

החלמה מהירה לכולנו

שמואל

מעולה. תודה רבה.
אבל יש לי הרגשה שאצל הרבה מהצדיקים המוטיבציה דומה: גם אם לא נפלו לתהומות שלנו, הם מרגישים שחייהם אינם חיים אם לא ישמרו את העיניים.
לא נראה לי שהצדיקים נוהגים בצדקות כדי לקבל "דיפלומה" של "צדיק"...
כנראה שיש שתי דרכים להתקרב לה': או להכיר בצורה חריפה מאוד את הטוב שיש בקדושה, ולהיות מוכן להקריב הרבה קרבנות כדי להתחבר אליה,
או להרגיש בצורה חריפה מאוד את הרע שיש בטומאה, ולהיות מוכן להקריב הרבה קרבנות כדי להימלט ממנו...
וכנראה שבשבילנו אין תחום "אפור" באמצע, בין טומאה לקדושה.

בס״ד

זלמן, עזרת לי להבין משהו ישן מאד שלא הבנתי.
איך זה שבגמרא כתוב ״בעלי תשובה עומדים במקום שאין צדיקים גמורים עומדים״ - אדם בעל עבר מפוקפק יכול בסופו של דבר להגיע למדרגה יותר גבוהה מאדם שתמיד היה צדיק. איך זה הגיוני?
בדיוק ככה- עצם זה שאתה חזרת בתשובה וניצחת את העבר שלך, והיום אתה חי חיים רוחניים…
זה כבר קפיצת מדרגה ביחס לשאר ה״צדיקים״ שמסתובבים בחוץ. וזהו המקום שבו אני יכול להיות שמח שאני אצליח בו יותר מצדיק - אני אתמסר לחיים רוחנים עד הסוף. במהרה בימנו אמן.

תכל'ס, אין לי בעיה לקבל שכר, אבל אני חושב שזה יפריע לי יותר מאשר יעזור לי. תחשוב שהייתי נושם כדי לקבל שכר, אולי יום אחד הייתי מפסיק לנשום... אני מעדיף להחדיר לעצמי חזק לראש שזה ענין קריטי שאני חייב בשביל לחיות, ואז יותר ברור לי כמה זה חשוב ורציני. שכר ועונש אני יכול להחליט האם אני מעוניין בהם או לא, אבל החיים שלי בנתיים חשובים לי יותר.

מקווה שהסברתי את עצמי מספיק.

צודק מאוד בכל מילה !!!

zalmen כתב on 23 מאי 2012 12:05:

חזק!!

אני יגיד לכם את כל האמת שמירת העיניים אצלי - זה פשוט בשביל לחיות רגוע...
היום נסעתי באוטובוס וישיבה באוטובוס...
ואני כמה פעמים פזלתי להתבונן ביופייה...
וזה פשוט היה מטריד... הכניס לי אי שלווה, בלבול...
ועוד ועוד...
מאד מזדהה עם הפוסט 

מאוד מזדהה עם הפוסט,
אני תמיד הרגשתי שאצלי זה או הכל או כלום,
אפילו רק בנושא של שמירת העינים,
והייתי מקפיד לא לראות סרטים בכלל עם נשים אפילו צנועותף
והפריע לי שיש חברים שרואים חופשי ולא מזיז להם,
אז אני מסכים שיש פה את הקטע של האלרגיות.
אבל אצלי הרגשתי שזה מגיע גם מהפרפקציוניזים של או הכל או כלום,
ואני עובד על עצמי להמשיך הלאה,
לא להרגיש אם אני לא נקי ב100 אחוז אז זה כלום,
אלא להתרגל לא להתעסק בנפילות קטנות.

עולם הפוך ראיתי  כשנעלה לשמיים עוד נגלה שהיינו צדיקים  בדור שבו הכל פרוץ שבו בלחיצת כפתור אדם יכול לאבד את עצמו לדעת.

" ולכן אל יפול לב אדם עליו ולא ירע לבבו מאד גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו..."
- הבעל התניא