שלום "free"
אני מאוד מקוה ש"מתחיל בדרך חדשה" ו"legopart" הצליחו להבהיר לך את טעותך.
אני שמח לומר בפה מלא שאתה טועה. כל הכבוד, אתה בטח יודע שלרוב מחלות נפש מתלוה תחושת היחודיות,
הרגשה שרק אתה עובר את זה, אף אחד לא מבין, לא איכפת, ובמיוחד אף אחד לא יכול לעזור. פגשתי חולי נפש שונים
שלצערי אין לי את הכלים לעזור להם, רק ליבכות איתם, או בלעדיהם.
ואם אני רק הייתי יכול לשנות אצלם משהו, זה היה תחושת היחודיות השלילית שלהם. אפילו לא לתקן אותם, שישארו חולים, רק שמחים. הסברת כאן לכולם כמה אתה שונה מהם, ושהם לא מבינים אותך, במקום לקחת את המילים שלהם כמו שהתכונו. הם פשוט אוהבים אותך כי להם אין מנגנון במוח שמזהיר אותם מהגרוע מכל. אנחנו פשוט כנים.
טעות הוא לומר שהאטומים מוצלחים. יש להם כסף, אבל לא מוצלחים. מוצלח לדעתי זה אדם מאושר באמת,
שרק יכול להגיע ע"י שלמות במעשיו. העשירים המוצלחים שאני מכיר, זה אנשים שעבדו עליהם, ורימו אותם 100 פעמים. ובפעם ה 101 הצליחו, ורק הם המאושרים, כי הם שלמים. דיברתי עם אטומים, ותיתפלא, האטימות זה בד"כ מסכה של כאב. כמו שאמר הרב קרליבך זצ"ל אם מישהו לא מחייך אילך, תן לו חיוך, כי פשוט ניגמר לו.
העולם הוא רק לפי ההיסתכלות שלך, הוא לא רע או טוב, זה טבע. יש בזה יופי וחורבן, כל אדם רואה את מה שרוצה.
המוח שלך קשה לו להרגיש את היופי שסביבו, הוא פשוט רוצה לישמור עליך ולהזהיר אותך מדברים שבחיים לא יקרו.
למה להיסתכל על זה שכולם מתים, אפשר ליראות איזה ניפלא זה לידה.
ולמה אני מעריץ אותך, כי גדלות נימדד לפי אורך המסלול שעוברים, לא נקודת הסיום. נכון יש אנשים שיש להם כסף, שכל, יופי, בלי להשקיע מאמץ. אבל הם לא יכולים להסביר לי איך להשיג את זה בעצמי, כי הם לא התחילו מהנקודה שלי, וממילא אין להם אותו סיפוק והנאה ממה שיש להם. גם אם בסוף אתה מאחורי כולם, זה המסע המדהים והקשה שלך, שאני לא קבלתי מסיבות שרק אלוקים יודע. יש לך את הכוח לעזור לאנשים כמוך, ואתה לא היחיד, לא רק לחולים, אתה הרבה יותר ממחלה. והכי חשוב רק לך יש את הכוח לעזור לעצמך. אולי לא לבד לגמרי, אבל בסופו של דבר לכל אדם אלוקים נתן את הכלים לבעיות שלו, גם אם לא רואים את זה. זה יכול לקחת שנים.
אני אישית חליתי במחלה כרונית, ובזכות זה הקדשתי את החיים שלי לעזור לאנשים כמוני. גם אם לא ארויח כסף, אני אנחיל לילדים שלי, ולכל המעונין שהערך עליון שלי זה ליראות אנשים אחרים בצרה שלהם, ולעשות מה שאוכל. הרגשתי אישית שקל להרגיש מחלה, ולא בן אדם. וקשה להרגיש שאוהבים אותי, אם לא מבינים בדיוק מה עובר עלי. עזרתי לעשרות כמוני בזכות מה שעברתי (ולהרבה יותר לא הצלחתי לעזור). וגם אם לא ייצא לך לעזור לאנשים חולים כמוך , יש לך עוד הרבה יתרונות וקשיים שעושים אותך מה שאתה חוץ ממחלה.
בקיצור: כולנו רואים בן אדם ולא מחלה, וגם אם ניפגשת אם אנשים (רופאים ומקצוענים בעיקר) שרואים מחלה בלבד. זה לא נכון, ולא מה שאנו רואים !
תרגיש טוב