free כתב:
זה בכלל לא היה כמו שציפיתי...
בדיוק מה שהרגשתי כשנפלתי אחרי נקיות של בערך שנה לפני בערך שנה...
ואז הבנתי שמשהו ב"ה השתנה בי גם מבחינה פיזית, הגוף שלי כבר לא "שם" - איפה שכל הפנטזיות נמצאות,
ויש לי בחירה לחזור לנקיות ולמסלול ההחלמה, וכל הדרך שעשיתי עד אז לא הייתה לשווא,
נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי בלב - ריבונו של עולם אני מוכן לתת לעצמי צ'אנס יותר חזק ולהתחיל לעשות עוד פעולות החלמה שחשבתי שאני לא צריך(כמובן, הרי אני סופרמן לפחות...)
וב"ה בחסדו יתברך רק להיום אני נקי מאז.
בהחלמה אני לאט לאט מעכל שכל הזמן אני רודף אחרי הזנב שלי.. רוצה את זה ואת זה ואת זאת.. רוצה לחוות ולהתרגש.. רוצה לשכח - ובעצם המכנה המשותף לכל הבריחות שלי (ותאמין לי צברתי המון דרכים
) - רוצה לברוח.
בהחלמה אני מבין שעליי לטפל בעצמי, בחלק שאני מזניח בי, בחוויות הקשות ובכאב שחוויתי,
וגם אם כולם יצחקו עלי ויגידו לי - תגיד לי מה אתה רציני??? - בגלל השטות הזאת אתה לא קם מהמיטה כבר חודש?
לא יהיה אכפת לי, כי הם זה הם, ואני זה אני, ואת עצמת הכאב הנפשי שחוויתי (שממש מרגיש כמו כאב פיזי), רק אני מכיר ויודע, לא הם, ועליי להתייחס אליו, לפייס אותו ולשחרר אותו לאט לאט, לי זה קרה בעזרת תרפיה בדיבור, ועבודה על המחשבה, ואני עדיין בעיצומו של התהליך, שאולי לא ייגמר לגמרי אף פעם, אבל בחסד ה' האוהב אני חש שיפור עצום.
אני מצרף לכאן תמליל של מערכון מ "רחוב סומסום"
- שבשבילי מדבר על הרדיפה שלי אחרי הזנב.
אחד העמוקים לדעתי (ברצינות!!) ושקורעים אותי מצחוק, כל פעם מחדש -
רוצה להיות שם
מקווה שגם אתה תהנה.
(נכנס ילד צועק)
ילד: אה..אה...
עזרא מי זה? מה קרה ילד?
ילד: אני רוצה לדעת מהו ההבדל בין כאן לשם.
עזרא: מה ההבדל בין כאן לשם..?
ילד: מפני שאני לא יודע מה זה כאן ואני בעצם לא יודע מה זה שם.
עזרא: להגיד לו?
עוגי: למה לא? צריך לעזור לילד
עזרא: בסדר ילד נסביר לך מה ההבדל בין כאן לשם
עוגי: בסדר עזרא, אתה תלך לשם ואני אשאר כאן.
עזרא: בסדר..(עזרא מתרחק קצת)
עוגי: (לעזרא) עזרא, תן לנו סימן
(עזרא מנופף לשלום)
ילד : עזרא שלום!!
עוגי: ראית ילד? אתה ואני נמצאים כאן
ילד: אה.. אנחנו כאן
עוגי: ועזרא, נמצא שם
ילד: יופי!!. אתה יודע מה? אני רוצה להיות 'שם'.
עוגי: אם זה מה שאתה רוצה אז לך עכשיו לשם.
ילד: כן, אני הולך עכשיו לשם.
עוגי: הוא מגיע אליך עזרא.
(ילד הולך לעזרא)
ילד: אני 'שם'!!!
עזרא: לא לא. עכשיו אתה לא שם. אתה כאן.
ילד: אני כאן? אבל רציתי להיות 'שם'.
עזרא: אתה לא יכול להיות שם. עוגי נמצא שם.
עוגי: הנה אני.
ילד: אני רוצה להיות 'שם'. אני רוצה להיות 'שם'.
עזרא: כל אחד במקומו
ילד: אז אני אלך ל'שם'. (ילד חוזר לעוגי)
ילד: אני שם!
עוגי: לא. עכשיו אתה כאן ילד.
ילד: אבל קודם הייתי 'כאן'.
עוגי: אתה צודק. אני שמח שחזרת אלי.
ילד: כן כן, אבל רציתי להיות 'שם'.
עזרא: אז למה חזרת שוב לכאן?
ילד: מפני שרציתי להיות שם.
עוגי: יש לך בעיה.
ילד: תראה, אני כאן. נכון? והחבר שלך נמצא שם.
עוגי: (לעזרא): שלום עזרא
עזרא: אה...
ילד: אני רוצה להיות 'שם'.
עוגי: בסדר. (לעזרא) הוא שוב מגיע אליך. (ילד הולך לעזרא)
עזרא: מה, שוב אתה כאן?
ילד: כאן?? זאת אומרת שאני עדיין כאן??!
עזרא: אני לא יודע על עדיין אבל אתה בהחלט כאן.
ילד (בדמעות): אני רציתי להיות שם. אני לא רוצה להיות כאן.
עזרא: אני לא מוצא חן בעיניך?
ילד: לא. אני לא רוצה להיות כאן. אני רוצה להיות 'שם', אני אף פעם לא אהיה 'שם'..
עזרא: תעשה מה שאתה רוצה ילד ואל תפריע לנו יותר. אין לנו זמן לילדים בכיינים כמוך. (עזרא מתרחק מהילד ומצטרף לעוגי)
עוגי: מה קרה לו?
עזרא: הילד הזה מגזים קצת.
עוגי: הוא מוזר.
עזרא: (לילד) אתה תישאר שם ואל תבלבל לנו יותר את המוח. תישאר שם ילד.
ילד: (מפסיק לבכות) זאת אומרת שאני 'שם'?
עזרא: כן אתה שם. וגם תישאר שם.
ילד: (בשמחה) יופי, אני שם. אני שם. אני שם.
נכנסת אמא של הילד.
אמא: יוסי, כבר שעה אני מחפשת אותך בכל פינה. מה אתה עושה כאן?
ילד: (בדמעות) כאןןן??
מתפלל בשבילך אח יקר שגם תמצא את הפעולות שיביאו לך החלמה בחיים, בכל התחומים בחיים.