השכר שאני מרוויח כרגע לא מאפשר לי לשכור דירה ולחיות בכבוד.
גם אם כן, ברגע שאני אשכיר דירה- אני אהיה תלוי לגמרי בעבודה. עבודה שבמהותה אני לא אוהב- אני רק אוהב שהיא מוציאה אותי מהבית.
אני גם רוצה לטוס ולטייל לפני שאני מתחיל ללמוד.
מצד שני, אני כבר רוצה את החופש להיות רחוק מאמא שלי, לחזור להיות חופשי.
לעזוב את העבודה ולטוס לטייל? ואם אני אלך לאיבוד בטיול? וכשאני יחזור, מה אני יעשה?
באוקטובר מתחילים הלימודים, אני אצטרך קצת כסף כדי להתחיל את השנה.
היום ראיתי איך כל החרדות שלי- זה רק תעתוע במוח. כי כשאני בבית אני נכנס ממש לחרדה ולמחנק, ובאמצע היום בעבודה אני כבר מתחיל להרגע ולהיות נינוח עם עצמי.
אוף אלוהים, תעזור לי לגעת בטוב, תעזור לי לעזור לעצמי. שיהיה כבר יציב וטוב, בא לי כבר נוח ובטוח, בא לי את המקום שלי, ואת הכסף שלי, וחיים שלי, וחברה, וכסף.
מצד שני, הטיפול הקבוצתי אמור להתחיל שבוע הבא. אבל אני כבר התפטרתי, ואני מתכוון ללכת לטייל, כי אני לא יכול להשאר פה רק בשביל טיפול. אין לי מספיק זמן. באוקטובר אני מתחיל ללמוד, איך אני אהיה בטיפול?
יש לי דברים שהייתי רוצה להתחיל בארץ, אבל אני חייב לטוס- כי לא תיהיה לי יותר הזדמנות.
אלוהים, רק תראה לי את הדרך, תגיד לי מה לעשות, אני לא יכול להחליט בעצמי, תגיד לי מה לעשות- ואני יעשה.
למה הכל מעורפל? למה אין תכנית, למה הוא לא אומר לי מה לעשות? למה הוא לא מדריך אותי?
אבא שבשמיים- אני צריך אותך, תראה לי את הדרך, תיהיה אבא שלי, תגיד לי מה לעשות- מה שתגיד אני יעשה, אבל תגיד. כל מה שתקבע, אני סומך עלייך, אני אלך אחרייך. אבל אתה לא מראה סימן, אתה לא אומר כלום, אתה שותק.
כל העולם הזה תוהו ובוהו, אין שום סדר ואין שום הרמוניה- למי שיש כסף קל. כל כך קל שיש כסף.
הנה לי מתחיל להצטבר כסף בחשבון בנק- וזה משפיע על האושר !!! אני מרגיש טוב שיש לי כסף !!! בא לי לעשות דברים עכשיו !!! כל מי שאומר שכסף לא קשור לאושר, כנראה לעולם לא היה חסר לו.
נמאס לי שאני חוזר הביתה- אני צריך להתחבא בחדר. נמאס לי שאני חוזר הביתה, במקום להיות פתוח, לשיר ולבטא את עצמי, אני צריך לסגור את עצמי, להסתגר בתוך עצמי, למדוד צעדים, לא להתקרב. נמאס לי.
אני מבטיח, אם יום אחד יהיה לי ילד- אני אבדוק טוב טוב מי האמא שלו לפני, אני אבדוק שזה לא אחת משוגעת, אל אחת שתאהב אותו ותתן לו להרגיש כמו מלך. ולאמא שלי הוא בטח לא התקרב, לאף אחד מהמשפחה שלי אני לא אתן לו להתקרב.
אני מקווה שרק אני לא אדפוק אותו בטעות בכך שאני אנסה למנוע ממנו לאכול את החרא ש*אני* אכלתי/
אני תכננתי שבוע הבא לחפש כרטיס טיסה ולטוס... אבל אני מפחד שבימים הריקים שאני אהיה בבית ליד אמא שלי... אני אתפרק... אפול לדכאון ולחולשה.. ושוב אשאר ללא מסגרת ובטח שלא טיול...
דווקא עכשיו פתאום נהיה לי טוב ובטוח בעבודה... אלו צרות טובות עכשיו !!
אני חושב נגיד אני אהנה בטיול יעשה חיים.. אבל עוד כמה חודשים.. אני אחזור שוב לאותו מצב שהייתי... חסר כל... בלי כסף.. בלי עבודה... ראבקקק
דווקא בעבודות.. תמיד נחשבתי בעייתי שעושה צרות... ודווקא בחברה הזאת.. הדינמיקה של העבודה.. מוציאה אותי האיכותי והטוב... אני ממש מוערך בעבודה...
בגלל שזה אנשים שוק. אז אני נחשב הטופ... וגם בגלל שאין לי בוס על הראש... או עבודת צוות.. אני לא יכול לריב עם אף אחד....
אני חושש שבעבודות אחרות.... אני לא אסתדר ככה...