בימים האחרונים קיבלתי הודעה שלאחר זמן רב שהסתגלתי לסדר יום קבוע אצטרך לעשות שינויים משמעותיים בסדר היום שלי, שזה כולל גם להיות יותר זמן בבית עם האשה והילדים.

אני שונא שינויים, הם גורמים לי פחדים וחששות מן הבלתי נודע, בפרט שבדרך כלל השהות שלי עם הילדים פרק זמן ארוך מדי, גורמים לי התפרצויות של כעס ועצבים, אין לי מנוחה ושלוות הנפש כשהם מתרוצצים לי בין הרגליים, עד עכשיו הייתי האבא המגיח לכמה דקות בבוקר ולכמה דקות בערב וממשיך הלאה, עכשיו אני נאלץ לעשות שינוים בעל כורחי.

מנסיון העבר, הפחדים והעצבים הביאו אותי לשימוש, העתירו בעדי שאוכל לעבור את התקופה בשלום, ולהסתגל למצב החדש ללא תופעות לוואי.

כמו"כ אשמח לקבל טיפים ועצות איך להסתגל למצב החדש בצורה רגועה ושלוה.

מכיר. מזדהה. חווה.

פשוט לעשות צעד ראשון על זה. אני חסר אונים מול החיים מול שינויים אבדה לי השליטה על חיי.

לאלוקים יש. המון. פשוט לשחרר.

גם אני מזדהה!

אצלי בכל תקופה עם רגשות משמעותיים - סבתא שחולה, אח שמתחתן, מבחן או ראיון עבודה שמתקרב, אני ממש מרגיש כמוך. מה שעובד אצלי זה פשוט להמשיך לעשות את התוכנית ביתר תשומת לב. להתפלל לקבל את המציאות, לבקש כוחות להתמודד עם התנאים סביבי ועם תופעות הלוואי האלה, ולשתף יותר בכל מה שקשור לתאווה.
הלוואי שזה פשוט כמו שזה נשמע - זה לא. כבר קרה לי שידעתי שאני במקום מסוכן ולא הצלחתי למנוע את הנפילה. אבל אני יודע שזה הכיוון וזה הפיתרון, ולאט לאט אני משתפר והולך, וזה טוב לאין ערוך מאשר לא להיות מודע ולעמוד מול חיי כמו שהם ללא הכלים שהתוכנית מציעה...

בהצלחה בכל אופן!

אכן אנשים כמנו, כל קושי הכי קטן או איזשהו סערת רגשות מוביל מיד באופן אוטומטי לזרועות התאווה.

חוץ מלהזדהות ולהתפלל אין לי מה להציע.

כמוני כמוכם.

גם בבעיה וגם בפיתרון.

תמיד קראתי לעצמי "סופר מקובע" וזה כ"כ כיף לראות שיש לי חברים לחיים.

שלום אחי היקר

לדעתי שאלת את אחת "ה"שאלות בהחלמה
השתתפתי שבוע שעבר בקבוצה החיה ודובר שם על הנקודה הזאת ואיך להתמודד איתה.

חבר אחד אמר בסבב השיתוף שהוא שמע 'משל' מחבר וותיק בהחלמה, שיש לכל אחד מאיתנו כמו כלי קיבול בפנים, וכל דבר שמרגיז/מעצבן/מלחיץ וכדו' ממלא אותו עוד קצת, וכאשר בכלי הזה יתמלא לגובה מסוים אני אכנס לסיכון ממשי להשתמשות, והדרך להתמודד עם זה, היא לרוקן את הכלי הזה מדי פעם ע"י הצעדים או כל דרך אחרת שאמצא.

אז איך אני מרוקן את 'כוס התרעלה' שלי שמתמלאת כ"כ מהר לפעמים?
חבר נוסף שיתף את סיפורו האישי ודיבר קצת על זה, הוא אמר שהוא נעזר בצעדים להרבה דברים בחייו, למשל תאוות אכילה שהוא מתמודד איתה, ואנסה לתמצת מדבריו ולהוסיף מניסיוני הקצר עם התכנית והצעדים, ואשמח שחבר וותיק יוסיף מניסיונו זה יתרום לי רבות - ( ד"ר, ואסירותודה - דבריכם תמיד מתיישבים על ליבי אשמח לשמוע אותה בנושא זה אם יתאפשר)

קודם כל לפני הצעדים, אני זוכר שלפני שהתחתנתי קיבלתי עצה מפסיכולוג שקרוב אליי, לגבי חיי נישואין,
הוא אמר לי שיהיו לי כנראה מקרים בחיים שאקבל "על הראש" מאשתי ברמה כזאת או אחרת
והוא ייעץ לי כשזה קורה לנסות לצאת עם המחשבה שלי מהסיטואציה שאני נמצא בה, ולהסתכל עליה מהצד במבט של אדם שרואה מקרה מולו והוא חושב שזה מקרה מוזר/מעניין - משהוא כמו - "היא צועקת על בעלה כי הוא קנה פלפל ירוק כהה ולא בהיר , באמת מוזר שזה גרם לה לכעוס, מסתבר שנשים לפעמים רגישות לדברים כאלה.. (וסליחה מכל הנשים שקוראות... אבל יש דברים שלא אצליח להבין גם אם יסבירו לי מאה פעם.. )
זה בעצם אמור לעזור להסתכל על המקרה ועל הכעס שפתאום משתלט עליי - במבט חיצוני,
וייתכן שזה יכול לעזור לכל מקרה שגורם לי להיות קצר רוח/עצבני,
באופן אישי לא ממש הצלחתי ליישם את השיטה הזאת אבל גם לא ממש ניסיתי

כמובן יש את השיטה הידועה לספור עד עשר לפני שמגיבים על מסרים שמגיעים לאוזניי/או שברצוני להפיק מפי - באוקטבות גבוהות מהרגיל.. משום מה אף פעם לא ניסיתי את זה.. לא יודע למה

נחזור לחבר ששיתף עם הצעדים - הוא אמר שכאשר הוא מוצא את עצמו נלחם ברצונו, הוא מבצע שלשה דברים:
1 - קבלה
2 - ויתור
3 - מסירה

מדברים על זה הרבה פה בפורום ובספרות של הצעדים, ובקצרה מה שהבנתי הוא:

1 - הוא מקבל את העובדה שקשה לו להתגבר על הדבר שהוא חושק בו,
מבין שהוא חסר אונים מול זה, בטח ברמה מסוימת - עובדה שהרבה פעמים בעבר הוא לא הצליח להתגבר על זה ואז הוא -
2 - מוותר על הדבר,
כלומר - לא שהוא פתאום באורח פלאי מפסיק לחשוק בדבר הזה, אלא הוא מכניס לראש מחשבה חדשה - אני מעוניין לוותר על זה, יש לי את הבחירה לוותר על התשוקה הרגעית הזאת, אמנם אני לא יכול לבד לוותר כרגע, לא 'בא' לי לוותר, אבל באפשרותי להיעזר בכח שגדול ממני בשביל זה, ובבחירתי לפנות אליו ולמסור לו את ההתמודדות והרצון הזה - וזה הצעד הבא
3 - למסור לרבש"ע את הרצון/התאווה/ההשתוקקות/העצבים/הכעס/הדיכאון/העצבות/המחשבות וכו' וכו' ,

איך מוסרים? - אני אישית מנסה לעשות (אם להיות כנה עם עצמי אני עוד לא שם ממש אז אומר 'שואף לעשות', בתפילה שהמעשים יגיעו גם בעתיד) את זה באופן מדורג ב 3 שלבים: מחשבה, דיבור, ומעשה (כתיבה),
כלומר קודם כל אני חושב על הקושי והרצון הנוכחי ומתפלל בלבי לאבי שבשמיים שייקח את זה ממני,
אם זה לא מספיק עוזר אני הולך למקום צדדי ומתחיל לדבר בקול לעצמי ולכל יכול ומבקש בפה את זה ממנו,
ואם אני עדיין מרגיש שלא נרגעתי והרצון מאד חזק, אני עובר לעשיית מעשה -
יושב עם דף ועט וכותב וכותב וכותב בלי יותר מדי לחשוב - (קוראים לזה גם 'כתיבה רפלקטיבית' או 'שיקוף') - מה אני מרגיש, מה אני רוצה, למה נראה לי שאני רוצה את זה, מה זה ייתן לי, מה עשיתי בעבר בתחום הזה, איך הרגשתי כשעשיתי זאת בעבר, איך כנראה ארגיש אם אצליח להתגבר על זה, וכן על זה הדרך -
"מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים,אלא מהתבוננות דרך עיניים חדשות" (מרסל פרוסט).

בהצלחה רבה, מקווה שתמצא דרך להתמודד בצורה בריאה עם אתגרי החיים -
ונשמח אם תשתף אותנו בתובנות חדשות שבטח יצוצו לך בנושא הזה.

פנימה, כתבת כל כך יפה. מה יש להוסיף?

תודה רבה לכל המגיבים, ותודה מיוחדת ל'פנימה' היקר על הפוסט המושקע כמו תמיד.

מתפלל ומייחל לאלוקים שיתן לי את הכוחות לעבור את השינוי בשלווה ובשפיות, ובאמונה איתנה כי אלוקים חשבה לטובה.

יש ארגז כלים, שלא תמיד מוכר גם לאלה הבאים בשערי התכנית.
צעדים 4-9 (ואני אישית מוסיף גם את 3) בדרך כלל משחררים רבים מן המשקעים הרגשיים, ומאפשרים למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.

נפלא פנימה. תודה רבה