אתחיל מ

• אחרי שאני מוציא ז"ל אני מרגיש חלש, ובמשך יותר משעה וחצי אני לא מצליח להתעושש גופנית, אני נמשך לשינה ועייפות נופלת עלי, הריכוז שלי ללמוד ולשנן חומר יורד, ואני לא יודע מה לעשות. אז כן... אני כמו מסכן אומר, אני רוצה שיחזירו לי את הכוחות האלו גם אחרי שחטאתי. אני לא יודע למה לפנות. מה לאכול. לשתות. לקרוא. לחשוב. אני יכול לחזור לתעווה שוב. אבל זה יקח ממני עוד כוחות. איזה תרופה תחזיר לי את הכוחות שאבדו?
• צריך הנחיה והרבה כוחות, להוציא ו/או לצמצם מכשירים אלקטרוניים וגישה לאינטרנט.
• ונושא אחרון, אני נכווה מאוד מהתורה והגמרה כמו שציינתי בהתחלה, בגלל ההתמכרות, אין זמן לקריאה, הריכוז ירד והרצון לקרוא לא קיים. הרב לימד אותי בקבוצה בעבר מסכת "סוטה" והתחלתי להרגיש לא טוב בקשר למסכת הזו. הבנתי את הפירוש שלה מעבר למה שכל אדם/ רב יכול להבין. והבנתי על כמה רע אם אישה מנוולת את מעשיה. אבל לצערי לא רק שהבנתי את זה גם עלו לי התמונות שצפיתי בהם כל חיי מול העיניים, של ה"סטיה" שראיתי באינטרנט. ביקשתי ברמיזה מהרב שיפסיק, אך זה לא הלך. בנוסף אפילו עם בראשית שהחלטתי לקרוא במרץ, דווקה אני נקעתי המילה הזו וניסיתי לחקור אותה ועוד פעם נסחפתי לעברה בגלל אותה מילה. "והם היו עירומים", "והנחש היה עירום" (והנחש באמת עירום, אין לו פרווה או קשקשים) אבל אני הייתי צריך לחקור את זה. ואחר כך אני שואל את עצמי, למה???, למה???,... למה דווקה מזה נגררתי לחטא. מה, אני רוצה להיות עירום וצדיק כמו האדם, או עירום כמו הנחש ? הובלתי את עצמי לעובדן... ואני אוהב את התנך. מנסה לקנות ייראה (כי נאמר, ייראה שקודמת לחכמה מתקיימת החכמה ולא ההפך, מאבות), רוצה להגיד שכל מה שאני עושה בעולם ובלימודים זה למען השם יתברך ורק בשבילו.
• עוד נושא שרציתי לשאול זה, למה איבר הגבר כל כך חשוף, ואיך ומה אפשר לעשות כדי למנוע מגירויים והחטאה עצמית.

כל כך נמשך לחכמה, כל כך קשה לי עם הפגם הזה, מה שראו עיניי משפיע על המוחין שלי ועם ההתמודדות שלי עם קשיי החיים שכנראה גם לא נעלמים בגלל הפגם הזה

שלום!
ממש מזדהה עם הרגשות שלך ממש תסכול אמיתי.

בל"נד אשתדל להגיב לך מחר פשוט אני קצת עייף היום.
בנתיים אני מקפיץ את ההודעה כי כאב לי שראיתי שלא השיבו לך.
חברים מוזמנים..

תודה 'קדימה' על ההקפצה בהחלט פוסט חשוב לי,

legopart היקר,
אתה מבטא הרבה כאב על מצבך, אשריך,
ואני אסביר קצת למה.

לי עזר להתחיל בתהליך ההחלמה בצורה רצינית - פשוט לסלוח לעצמי,
נשמע פשוט אבל לא קל לביצוע, ברמת ההרגשה הפנימית,
אני יכול לומר בקול אלף פעמים - 'פנימה' אני סולח לך היית 'לא שפוי',
אמנם הצלחת 'להתקדם' בחיים בתחומים רבים, אבל תמיד הרגשת שיש לך מקום מפלט,
ושם במקום המפלט המועדף עליך, באזור הדמדומים של התאווה ומדמנתה (מזבלה),
התבוססת כמו חז@# יער מצוי, וצחקת מרב אושר לפעמים
מה צריך יותר מזה בשביל לשכנע את השופט הכל יכול לשחרר אותי בטענת 'אי שפיות זמנית'?
'זמנית' כמובן זה עניין יחסי, אבל בשביל אדון הנצח גם 25 שנה בערך יכולים להיחשב ככמה רגעי אי שפיות. אני מקווה.

איך בסוף סלחתי לעצמי - קודם כל זה תהליך שאני עדיין בעיצומו, אבל בשבילי ברגע שהבנתי שהתאווה צרובה לי במוח בצורה פיזית, וזה לא סתם רצון שפתאום מתעורר אלא 'קוד זדוני' (וסליחה על הטרמינולוגיה הממוחשבת) שהשתלתי לעצמי ללא כוונת זדון במערכת ההפעלה שלי בראש - רק אז הצלחתי לשחרר לאט-לאט את מטען רגשות האשמה העצום שסחבתי על גבי כל הזמן, הבנתי שהרצון הזה והתחושה לפעמים שאני ח-י-י-ב תאווה, ועכשיו, אחרת אתפוצץ מרב כמיהה ורצון, זה לא הרצון האמתי שלי, אלא זאת ההתמכרות ששינתה לי את הרצונות הטהורים והקדושים, ולוקחת בכוח פיקוד על ההגאים של הגוף שלי, ו'מכריחה' אותי כמעט לבצע את זממה בעזרתי.

מי כמוני יודע את מגרעותיי, וכמה פעמים נפלתי "סתם" משעמום או אפי' בלי זה, פשוט סתם,
יכולתי להתגבר בקלות (לפחות כך זה הרגיש לי בדיעבד) אבל פשוט התייאשתי מהמלחמה המתישה האינסופית מול - האשה והילדים, והבוס, והפקידים האטומים של ההנחות בארנונה, והפקס שלהם שלא עובד אף פעם וגם כשהוא עובד משום מה הם לא קיבלו את המסמכים ששלחתי 17 אלף פעם כמעט.. ונהג האוטובוס שכעס עלי כי ביקשתי לעלות מהדלת האחורית עם מזוודה כבדה, והמוכר בפיצה שחתך לי את המשולש הכי קטן בכל המגש.. ומנהל סניף הבנק האכזרי שבדיוק כשאני חייב אבל חייב כסף הוא החליט לסגור את הברז ועוד לתת לי מוסר על הבזבוזים (שאשתי ) מבצעת.. והמרצה ל'משוואות דיפרנציאליות חלקיות ב' ' שלא הסביר את החומר מספיק טוב לדעתי. וזאת הרשימה הקצרה כמובן...
ואז ברור שאין לי ברירה ועליי להירגע מכל המירוץ המטורף הזה שהפילו אותי אליו בלי לשאול אותי, ולהירגע עם איזו תאווה טובה וכואבת..

בערך בסדר הזה...

ואז גם הבנתי שהכאב הרב שחוויתי אחרי כל נפילה בעצם אותת לי כמה אני לא פועל מרצונותיי הפנימיים האמתיים אלא ממקום אחר, וההבנה הזאת סייעה לי בהחלמה בימים היותר מתקדמים שלה, כשפתאום מצאתי את עצמי עדיין נמשך לאותם מחשבות ורצונות אפלים, הזכרתי לעצמי שזה לא אני - זאת היא (התאווה), והתפללתי למי שיצר אותה שייקח אותה ממני ויעזור לי להתמודד עם העולם המתוסבך שהוא יצר בצורה בריאה יותר, ולמצוא נחמה אמתית ורוגע פנימי בעזרת קרבה אליו, ובעזרת פעולות של נתינה ועזרה אפי' אם זה רק לי ולמשפחתי, זה יכול למלא אותי - ברצונו יתברך ויתעלה, ולא להזדקק לתחליפים המהירים והמכאיבים.

זו בקצרה הדרך שעזרה לי, מקווה שגם אתה תמצא את דרכך בהחלמה השלמה.

שיהיה לך יום מקסים ושמח

מזדהה עם התסכול. תודה על הכנות לגבי זה שראית כתוב עירומים וזה הצית אצלך את התאווה.
גם אני יכול 'להדלק' מדברים לא קשורים וזה מתסכל וכואב.
קראתי פעם איזו פסקה בספר הלבן שמדברת לגבי זה שזה יכול להיות הגוף שלנו וכו' לצערי אני לא מוצא אותה עכשיו

בעצתך תנחני כתב on 31 ינו' 2016 13:47:


להלן הציטוט בעצתך יקר (אפשר לחפש בקובץ של הספר הלבן מילת חיפוש וכך למצוא ציטוט בקלות, כמעט כמו בפרוייקט השו"ת... ).

מנגנוני הפעלה

בהתמכרות אנחנו מפתחים מספר גדל והולך של מנגנוני הפעלה שמניעים אותנו לפעולה. אלה כוללים גירויים, סכסוכים או לחצים שמעוררים פנטזיה, רגש או מחשבה שמובילים לפעילות הכפייתית שלנו.

נראה שאין לנו בעיה לזהות כמה ממפעילי התאווה והמין המוחשיים יותר. מרגע שכבר הפכנו למכורים, יצרנו עולם שלם של מנגנונים כאלה והוא מתפשט והולך ככל שההתמכרות מחמירה. הנה כמה קטגוריות כפי שהעלינו מניסיוננו; הרשימה לעולם לא תהיה מושלמת.

אובייקטים מיניים: אנשים מאותו מין או מהמין הנגדי, כולל הגוף שלנו. כמעט כל דבר בהם יכול לשמש מנגנון הפעלה: אברי גוף שונים, פריטים או סגנונות לבוש, שפת גוף ומגוון אין-סופי של צורות דיבור, התנהגויות או גישות. אחדים מאיתנו כוללים בקטגוריה הזאת בעלי חיים וחפצים דוממים.

מדיה: תמונות, חומר מודפס, מודעוֹת, טלוויזיה, סרטים, מוזיקה וריקוד. מקומות שונים, החל מפאבים, דיסקוטקים ועד לרחובות, לשוק, ומקומות ציבוריים בעיר שגם הם יכולים להיחשב אמצעי תקשורת במובן של מה שהם משדרים לנו.

הנוף הפנימי: רובנו יכולים להבין איך זיכרונות ופנטזיות יכולים לשמש אמצעי הפעלה. דברים בלתי מוחשיים שנוכל בקלות לזהות בעצמנו הם דברים כמו כישלון, דחייה או ביקורת. מנגנוני הפעלה שקשה יותר לזהות הם דברים כמו תחושת בדידות, ניכור, עייפות מהעולם, שעמום, בידוד ועצבות, תחושת חריגות ("לא שווה בין שווים") ועוד ביטויים של רעב רוחני שלא מגיע לידי מימוש. עוד דברים שדוחקים בנו להזדקק לסם שלנו הם למשל, מצב של עוררות מוגברת כתוצאה מעבודה כפייתית, כעס, טינה, חרדה, פחד, התרגשות או לחץ, ועד לדברים כמו מאכלים מעוררי תשוקה או משקאות או אפילו התרגשות אינטלקטואלית או אסתטית.

מן הרשימה הזאת מתברר לנו, שכמעט כל דבר יכול להפוך לאמצעי הפעלה, ומכאן אנו מסיקים שבבסיס של החשיבה וההתנהגות שלנו ישנה פתולוגיה (=חוֹלַנִיוּת) שמניעה אותן.

עובדה זו יכולה לעזור לנו להבין מדוע האדם בשלמותו חייב להיות מעורב בהחלמה. כך הופכים הזיהוי של המגבלות שלנו והקבלה שלהן, להיות קריטיים להחלמה" (הספר הלבן, עמ' 34).

תודה רבה טהרני יקר. האמת שניסיתי לחפש בדרך שהצעת. מסתבר שרצונו היה שאתה תמצא...

הקטע הזה משמעותי עבורי. ובכלל, אופי השימוש שלי מבייש אותי ולא תזיק לי קבלה עצמית
לילה טוב