הצפת אצלי זכרון שהייתי מעדיף לשכוח !

כשהיינו זוג צעיר, אשתי קיבלה מחשב מהעבודה כדי לעבוד מהבית.
פעם ראשונה שהיה לי אינטרנט ושגלשתי בכלל.
ישר ניגשתי להיסטוריה של הגלישה מתוך ניחוש שאמצא שם דברים מעניינים...
לא התאכזבתי! אבל כשפתחתי כתובת מסויימת, התחילו להיפתח בזה אחר זה חלונות רבים בקצב מסחרר ואז... המחשב נתקע !
כיביתי אותי וניסיתי להפעיל מחדש אבל... כלום ! לא נדלק...

קיוויתי שאשתי תסתדר אבל היא לא... והיא הזמינה את הטכנאי מחשבים של העבודה.
הוא הגיע, טיפל ותיקן ולפני שעזב את הבית ניגש להגיד לי שלום...
הוא הסתכל עלי וראיתי במבטו שהוא יודע... אבל העדפתי להאמין שאולי לא.
היום אני כבר בטוח שהוא ראה... אוי לה לאותה בושה...

תודה. טהרני.
יש עוד משהו שהרגשתי כשקראתי את זה.
הרגשתי טיפש. אסביר: כשאני מרגיש את התיאור שלך, אני לרגע אומר לעצמי - מה, איך הוא חי בסרט, מה הוא לא יודע שאם מוחקים את כל ההיסטוריה בכל פעם שההורים לא בבית זה אומר שיש משהו להסתיר...ואז מיד אני אומר: אופס, זה בדיוק מה שעשיתי בתיכון.
ואז אני אומר לעצמי, מה הוא לא יודע שאחרים גם מכירים את המבט המזוגג, הנשימות הרדודות וכו', ואז אני מיד אומר: אופס, גם אני שכחתי מזה כשכתבתי סיפור אירוטי בתוך אוטובוס עירוני בירושלים.
ועולים עוד 'ואזים' כאלה -
אתם יודעים, נדמה לי שזה היתרון של החברותא - השגעון שלכם מאפשר לי להציב מולי מראה.
אז תודה שאתם חושפים אותו.
ואי אפשר בלי - אני היום מרגיש מלא תאווה. אלוהים, אנא, בלעדיך לא אוכל לשאת זאת היום, ואפעל עליה. אנא. רפא נא לי.

מפחיד