שלום.
אני בטיפול כבר תקופה מאוד ארוכה, ואני מעט מכיר את התחום מקרוב.
1. בואו נעמיד את הדברים על דיוקם.
טיפול הוא מושג מאוד רחב - כאשר אני הולך לטיפול, השאלה 'מה אני מרוויח' ממנו היא שאלה מאוד כללית. למשל, עבורי הטיפול אפשר לי לשנות מקצה לקצה את כל ההתנהלות שלי עם אשתי בהקשר המיני. האם התוכנית הייתה יכולה לעשות את זה? כנראה שכן. אבל אני לא אלוהים. אני נהנה מהדרכים שהוא הציעה לי לשפר את חיי, והטיפול הוא אחד מהם. עבורי, הטיפול מהווה סוג של קיצור דרך, עבודה מרוכזת על צעדים 4-11 באופן שוטף. האם זה שווה את הכסף? למה אתם שואלים את השאלה הזו. ממתי אנחנו מודדים שאלות של התפתחות אישית בכסף. אני שמח שיש ביכולתי להשתמש במה שאלוהים נתן לי כדי לטפל בעצמי ולהתפתח רוחנית ונפשית. ולא מנסה למדוד עלות תועלת באופן כל כך 'קמצני' ומרוכז בעצמו. האם טיפול אחר היה מועיל יותר? אולי, אבל לחפש את הטיפול שבדיוק מתאים לי, כדי שיפתור את הבעיה שלי במאה אחוז, זה ניסיון לחפש תרופת קסם. זה אף פעם לא יעבוד לי. כי ברגע שאמצא אותה - לא אוכל להתמיד בה. ככה זה עם קסמים.
מאידך, האם הטיפול עוזר לי להישאר נקי? ממש לא. האם זה אומר שטיפול לא עוזר. לא. בשביל זה אלוהים נתן לי את התוכנית. בלעדיה, כל דבר טוב שנבנה בטיפול מתפרק לרסיסים ביחד עם המחלה שלי.
לכן, אני חושב שהמדד - 'חמישיה חברים נקיים' הוא מדד שגוי מיסודו. אני הייתי בודק את השאלה האם הוא מסוגל לעבוד עם מכורים? אגב, מכורים זה לא כל העולם. יש עוד בעיות הרבה יותר קשות שהוא מסוגל לעבוד איתם, אחרת הוא לא היה מטפל (בהנחה שאת המקצועיות שלו והכבוד שלו לעולם הדתי וכו' וכו' כבר ביררת). כך שאם כל הכבוד לנו, המכורים, אין מוניטין על הכאב ועל המצוקה, וכן. לצערי, ייתכן מאוד שמטפלים יכולים (גם) לעזור לי, 'בתנאי' שאני אעשה תוכנית ואתן להם לעזור לי. כי בלי התוכנית, אני לא מסוגל לתת לאף אחד לעזור לי.
ככה, אגב בספר הגדול, מתואר שאת צעד 4 אפשר לעשות עם רב או פסיכולוג. הצעדים הם בעד טיפול, לא כתרופה לנפילות, אך כחלק מן הצמיחה האישית שקשורה לפגמי האופי - אדרבה ואדרבה.
היבט נוסף שזוקק טיפול, ובהקדם האפשרי, הוא כאשר אנשים פגועים במישורים נוספים מלבד 'ההתמכרות' באופן ממוקד. למשל, נפגעי תקיפה מינית. למשל, טראומה בגלל פיגוע. למשל, פחד ממקומות סגורים. במצבים כאלה, הטיפול והתוכנית, ביחד, עשויים לעזור מאוד.
אז בשורה התחתונה, מה לעשות?
בשורה התחתונה - צריך לבקש עזרה. זה כל צעד שתיים על רגל אחת. אם אני מרגיש שאני צריך טיפול - אני הולך לטיפול. אם אני מרגיש שהטיפול לא עוזר - אני הולך לטיפול אחר. אם אני מרגיש שאני מתקדם גם בלי הטיפול - אז אני לא הולך לטיפול. אם אני מרגיש שהצעדים מקדמים אותי עם ההתמכרות, אבל אני עדיין לא מסוגל לשמוע רעשים של אמבולנס או לדבר על הפגיעה המינית שעברתי, או להתמודד מול הפחד והבושה שתוקפת אותי כי עד גיל 11 עשיתי במכנסיים - אני אלך לטיפול. לאיזה - תפסיק לנסות לשלוט בגורמים שמטפלים בך, ותן לכוח גדול לעזור לך. מה זאת אומרת, לכוח גדול, מה לכל טיפול, לא. לא לכל טיפול - אבל לא בוחרים טיפול כמו שבוחרים גרביים. בוחרים טיפול מתוך ענווה וכבוד. בכל זאת, אני החולה. לא הרופא. אני לא יכול להנדס את התרופה שתעזור לי. אני צריך לבלוע אותה. ואם זה יגרום לי לתלות? תסמוך על המטפל. הוא התמודד עם טיפולסים תלויים יותר ממך. אני לא סומך על המטפל? אולי חלאס כבר. אתה צריך עזרה - קח עזרה...
חפרתי מספיק:)