לוחמים יקרים,
אם הייתי שם אתכם באי בודד או שהייתי בעל כרחכם מנתק את כל האינטרנט שיש לכם בבית ובפלאפון וגם אם הייתם בהתקף תאווה חלילה, לא היה לכם בכלל איך לחטוא, לא הייתה לכם אף אפשרות כזאת, כי כל האינטרנט חסום, וגם אם תנסו לפרוץ או ללכת לחפש אינטרנט במקום אחר - לעולם לא הייתם מצליחים.
מה נראה לכם שהייתם חשים והאם אתם חושבים שהייתם יוצאים לאט לאט מהתאווה אע"פ הקושי העצום?
אולי הייתם משתגעים נורא נורא, אבל בסופו של דבר לא משנה כמה התאווה הייתה בוערת בכם, אין אף אפשרות להיכנס לאינטרנט.
המקסימום שבמקסימום זה אוננות, אבל לא אינטרנט כלל.
זאת נקודה למחשבה, איך באמת היו עוברים החיים שלכם ככה?
אם תגלו שהייתם משתגעים אם זה היה קורה, אבל אחרי זה לאט לאט זה היה נרגע, עד שהייתם יוצאים מזה, תדעו לכם - שכל זה הגיוני גם עכשיו!
תארו לכם שאתם מנתקים/מסננים את האינטרנט בצורה שלעולם לא תצליחו להיכנס, אז באמת בהתחלה זה בטח יהיה סיוט ויהיה קשה נורא, כמו לקחת למכור לסיגריות את כל הסיגריות שיש לו ולגרום לכך שלא יוכל להשיג סיגריות בכלל. אבל לאט לאט אתה מבין שאין ברירה, גם אם אני אהיה תאב וגם אם לא, אין לי אף גישה לאינטרנט.
ולאט לאט המצב יתחיל להשתפר ותראו שינוי נפלא ברמות בחיים שלכם, וככל שיעבור עוד זמן ועוד זמן ותדברו עם הבורא ותבקשו ממנו שיעזור לכם להתמודד עם התאווה ולדבוק בו יותר ויותר, הישועה תבוא ותבוא ובגדול!
אני יכול להגיד מנסיוני האישי שחסמתי לעצמי את האינטרנט במחשב ואת הפלאפון הכשרתי וממש אין לי אף אפשרות לחטוא (בינתיים עדיין יש קצת אפשרות, כי עדיין יש מחשב בבית שהוא לא מסונן, אבל הסיכוי להשתמש בו הוא יחסית קלוש, כי זה רק כשאין אף אחד בבית - מה שבדר"כ לא קורה), אבל ככל שעובר הזמן ואתה תאב נורא ואין לך איך להשתמש, עם כל הקושי העצום בזה, רואים שלאט לאט המצב משתפר באמת.
קצת חומר למחשבה.