דבר ראשון שיהיה לך יום נקי, אמן!
אבל דבר אחד מעצבן אותי למה אנחנו קוראים לזה מחלה, אם שואלים אותי, אנחנו בריאים וכולם חולים.
כמו המשל על הבדואי שהולך על זכוכיות ולא נפצע, בגלל שהרגליים שלו מחוספסות, זה לא אומר שהוא לא חולה,
אותו הדבר אנחנו, יש בנו נפש גלויה, בריאה, עם חיות, שלא נותנת לנו לשכוח ממנה, ואם לא נתייחס אליה יפה, וניתן לה מה שהיא זקוקה, שזה אומר חוויה רוחנית, קשר עם בורא עולם, פתיחות ואהבה עם האישה 
אם כל זה לא יקרה, בוא תבוא הנפילה.
נכון, זה כואב, אבל זה מבטיח לנו חיים טובים ומחוברים 

(נכתב בעקבות הרהורים אחרי שיחתו של נועם ה')

בוקר טוב אחיד בשמיא
אני שונא לקרוא לבעיה שלי מחלה. זה משפיל אותי, וגורם לי להרגיש נכה ומוגבל.
וזה בדיוק מה שאני צריך, אני כזה גאוותן, ואני תמיד חושב שאני יכול להיסתדר לבד.
אז אני חייב ליזכור את האמת, שבלי עזרה (אלוקים, חברים) אני לא יכול. האם זה באמת מחלה?
לא יודע, אולי. אני רוצה להפסיק ולא יכול. אני מרביץ לעצמי, אני חולה נפש אני חושב.

חשבתי שחסר לי עדינות בחיים, אם רק מישהו יבין אותי, רציתי שכולם יהיו רגישים אילי.
חסר לי קשיחות בחיים, הייתי עדין עם עצמי יותר מידי. אני חייב לעבוד על הפעולות, 
בין אם אני רוצה או לא.

אני מסכים שחויה רוחנית, אושר בחיים, קשר עם אלוקים,
ושלימות עצמית זה המפתח. אבל כדי להגיע לשם, וכדי שאוכל לישמוע את הסובבים אותי,
אני צריך להיות כנוע.

אני אוהב להגיד לכולם את דעתי, ולמה הם טועים. אני לא אוהב לישמוע למה אני טועה.
אני שאפתן ומצליח בהמון תחומים. יש לי הרבה מעריצים, אבל אני לא מעריץ אף אחד בעולם.
אני חושב שאני בשיא, עם בעיה קטנה. הלואי שיכולתי להעריץ מישהו בלי להיסתכל על מה שיש לי שאין לו.
אני גאותן, עם המון בעיות שאני לא רואה מרוב גאווה. אני חייב ליזכור שאני חולה,
זה הדבר היחיד בשבועות האחרונים שגרם לי לא ליקרוס, ולנסות להיתמודד בכלל.
כדי להתיחס לנפש יפה, צריך לפרק ולהלקות את היצר הרע, באגרסיביות. ואני חוזר כל הזמן ומזכיר,
אני אדם טוב ומוצלח, אבל חולה מוגבל !! אני לא יותר טוב מאף אחד, ואני צריך לילמוד מאחרים.