זה עידן ועידנים שלא כתבתי כאן פוסט ארוך, לא כל כך מסיבה שאני לא פה, יותר מהסיבה שאני לא מרגיש מספיק ראוי לשתף על גבי הבמה הזאת תובנות של החלמה, כשאני אפע'ס, לא מרגיש הכי בהחלמה...
היום ישבתי וחשבתי לעצמי בזמן הכתיבת בוקר, שאולי, דווקא זה שאני לא מפסיק ליפול, זו התקווה שלי.
הלכתי אחורה שלוש שנים, חשבתי לעצמי שלפני שלוש שנים היה נראה לי שבעוד שלוש שנים אני יהיה לפחות מיני מלאך, כמו שראיתי את החברים שהיו כמה שנים לפני בתוכנית. ופתאום גיליתי שלא, ממש לא. נשארתי אותו אדם פשוט בדיוק, עם אותה התמודדות, עם אותו קושי לקום בבוקר, עם אותו קושי להביא יום נקי, עם אותו צורך בעשיית הפעולות. לא מורם מעם ולא מחלים מושלם. כשחשבתי לרגע להתבאס ולהיכנס לדיכאון, נכנסה לי פתאום ההבנה הבהירה, שלא, זה הולך הולך לקרות, גם לא בעוד 3 שנים. לעולם אני יישאר מי שאני עם ההתמודדויות שלי. כל העבודה שלי בתוכנית היא להביא את היום שיישאר נקי. היום ורק היום. כל השאר זה בונוס.
ובמבט לאחור באו המון בונוסים בדרך, החל מקשר זוגי נפלא, ממשיך בקשר עם הילדים, עבודה טובה, פרנסה, רכב ועוד כל מיני מתנות. אבל אני חייב לזכור שאני לא נמצא בתוכנית בשביל המתנות האלה, הסיבה היחידה שאני בתוכנית היא- שאני רוצה היום להישאר חי.
ובשביל זה לא משנה אם נפלתי אתמול או לפני שנה. יום האתמול לא ישנה לי להיום. כמה שהסיסמא "רק להיום" נשמעת קלישאית להחריד, תכל'ס זה מה שמשאיר אותי היום בתוכנית.
אני מגלה שהעוצמה של "ליפול ולהמשיך לבוא" זהו נס מדהים בפני עצמו. מאות חברים עברו לידי ונעלמו, למרבה הצער. בדרך כלל בגלל שהם לא יכלו להכיל את עוצמת הרגשות של הנפילה, לא הייתה להם סבלנות לחכות ולראות את הדרך המדהימה. אני מאמין שיום אחד זה יקרה, יום אחד אני יבין את המשמעות האמיתית של החוסר אונים שלי ואשאר נקי. בנתיים היום אני נקי. זה הכי חשוב לי.
וכשאני מסתכל לאחור אני רואה את השינוי שחל אצלי בכל מבנה האישיות, את ההכרה העצמית, את הרוגע, הבטחון והדרך. אני מבין שהתקווה שלי לאחרים היא דווקא זה שאני נופל ונופל ובכל אופן ממשיך לבוא. השבוע עקץ אותי חבר שאני יכול לבוא לקבוצה עם 5 ימי נקיות ולהשמע מחלים כמו אחד עם שנתיים. וזה נכון, כי את הדרך שלי אף אחד לא יכול לקחת ממני, וזה שאני סובל מתופעה כפייתית של שימוש לא אמור לעצור אותי מלהתקדם בחיים. אני מקווה שיום אחד ההתקדמות בחיים תגיע גם לנקודה של הנקיות. עד אז, רק להיום.

 

אמן.
אהבתי מאד מאד.

בברכת "נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה"

באהבה רבה.

תכל'ס אתה פשוט צודק
נותן טעם ומשמעות הרבה יותר פנימית ועמוקה לתהליך בעצמו ולא רק לתוצאה

פוסט מאוד מעודד

מתחבר לחובה לבצע פעולות החלמה מיד לאחר מעידה או נפילה. חשוב מאוד לא להעלם "רק" כי נפלנו

שיהיה לנו עוד יום נקי

אין מילים, שלחתי תודה וזה המון.