אתמול בקבוצה הטלפונית היה דיון מעניין מאוד לגבי הסגנון בו מתבטאים כאן בפורום חלק מהחברים לפיו נפילה=מוות. היו חברים שהסבירו שזה מאוד הרתיע אותם, ולמשל 'נועם' סיפר שגם אחרי הנפילה לקח לו כמה שבועות עד שהוא התגבר על הרתיעה להגיע לפורום רק בגלל הסגנון הזה שהפחיד אותו מאוד. היו חברים שטענו שזה משדר מסר לא נכון לחברים החדשים שמצטרפים והם עדיין לא אוחזים במצב בו אוחזים הוותיקים יותר, וכשהם רואים את הפער הגדול - זה גורם להם רתיעה.

אוקיי, אני מקבל את הדברים ומבין שזה נושא מורכב ורגיש, ולכן אנסה להסביר מה בעצם הכוונה שלי כשאני אומר שאם אפול - אני אמות.

אז יש כמובן צד אחד של הדברים, והצד הזה הוא החדרת ההבנה העמוקה שנפילה היא לא אופציה עבורי. נכון, יש ימים קשים ויש נסיונות, אבל נפילה זה לא אופציה. בדיוק כפי שאף אדם לא יקח סוכריה עם רעל רק כיון שהסוכריה מתוקה. אז החברים בתכנית שלומדים להכיר את הקב"ה, גם מזכירים לעצמם כל הזמן שהאופציה האחרת היא לא אופציה ולא קיימת כי היא מסוכנת ורעילה.

יש צד נוסף עמוק יותר, כפי ש'מוטי' אמר, לפיו המושג מוות הגיע לתכנית מהאלכוהוליסטים, שעבורם נפילה מסוכנת במובן הכי פיזי של המילה, כיון שהבריאות שלהם כבר היתה כל כך לקויה, שעוד כמה התקפות של שתיה והם היו מגיעים לבית הקברות. משם "הושאל" המושג הזה אלינו, המכורים לתאווה, כאשר הכוונה במושג מוות הוא יותר מוות רוחני מאשר מוות פיזי. כל אחד שנמצא בהחלמה מכיר את הההרגשה של חיים רוחניים חדשים, בלי הצורך להיות ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ואם אפול שוב, אחזור לחיים הכפולים, אחזור לחידלון הרוחני, אחזור לדיכאון ולייאוש ולכל מה שמסמל מוות, גם אם אינו מוות פיזי אמיתי תודה לא-ל.

אבל אצלי באופן אישי זה לא הענין. כשאני כותב שאמות אם אפול, אני מתכוון פחות או יותר מוות רגיל. תראו, אשתי כבר תפסה אותי פעמיים בוגד בה וזה היה הצ'אנס האחרון שלי ובעבודה שלי פיטרו שני עובדים כשמצאו חומרים מרשיעים במחשב שלהם. אז חייתי על זמן שאול, כאשר היה ברור לי שבסופו של דבר אשתי תתפוס אותי ואז אפסיד את כל המשפחה שלי כולל ילדיי, ובמקביל אפסיד גם את העבודה המכובדת שלי ואשאר בלי שום דבר בחיים שלי. לא נראה לי שבמצב הזה הייתי יכול להמשיך לחיות עוד הרבה זמן, מה שאומר שבמוקדם או במאוחר - הייתי מת. אבל לה' היו תכניות אחרות והוא הציל לי את החיים. נכון, כעת בחסדי שמים אני נקי ומאושר, אבל אני לא שוכח מה ממתין לי במורד הרחוב, אם רק אקבל מספיק אומץ לעמוד שוב על הסקטבורד.

ויחד עם כל זה, אני יודע שהכל מאת ה' יתברך, ואם הוא יחליט שאני צריך ליפול, אני מקווה ומתפלל שהוא גם יתן לי את הכח לקום מיד ולחזור לתכנית ולא למות. לא מוות בשם המושאל, לא מוות רוחני ולא שום סוג של מוות. ראיתי חברים שהיו בתכנית תקופות ארוכות וחוו נפילות, אבל הם קמו בחזרה על שתי רגליהם וחזרו לתכנית והמשיכו בהחלמה. אני מתפלל לה' שזה לא יקרה לי היום, ומחר אבקש ממנו את אותה בקשה בדיוק. אני לא מבקש להישאר נקי לשנה ואפילו לא לשבוע. כל יום בבוקר אני מבקש להיות נקי "רק להיום" ובערב מודה לה' על כך שנתן לי יום נקי ונפלא.

אני רוצה להתייחס לעניין מנקודת המבט של החברים שהתוודו היום בקבוצה על נפילה שהם חוו אתמול.

אנחנו מטפסי הרים. שנים שהיינו תקועים בואדי, וכל פעם שניסנו קצת לטפס במעלה הצוק, החלקנו ונפלנו בחזרה אל תוך הואדי.
לפעמים הצלחנו לטפס כמה מטרים די בקלות, עמדנו על שביל צר שמסתיים בסלע גבוה וחלק, ניסינו לטפס על הסלע, ושוב החלקנו. מעוצמת הנפילה לא רק שהגענו לתחתית הסלע לשביל הצר, אלא המשכנו והתדרדרנו חזרה לואדי.

שנים על גבי שנים שאנחנו מנסים. אולי חלק מאיתנו הצליח להתבסס על השביל הצר. אבל עדיין לא הצלחנו להעפיל יותר מכמה מטרים במעלה ההר.

עד שמצאנו אחד את השני.

עכשיו אנחנו קשורים אחד לשני בחבל, ממש כמו מטפסי הרים מקצועיים. עכשיו, אנחנו מצוידים בנעלים מתאימות ובמקושים. הרבה יותר קל לנו לטפס על הסלעים החלקים.

אם אחד נופל, הוא מסכן את כל הקבוצה. כולם יכולים להגרר אחריו. אבל מצד שני, אם אחד נופל , הוא מועד כמה מטרים אחורה. הוא לא יכול ליפול בחזרה לואדי. אז הוא מעד, הוא נפל ונחבט באדמה שתחתיו. אבל אין לו ברירה הוא קם וממשיך לטפס. הוא קשור בחבל לכל שאר החברים. לאט לאט נצליח להעפיל במעלה ההר. אולי נחווה נפילה של חבר או שניים. אבל אחרי שנתקדם כמה עשרות מטרים, הנפילה לא תיהיה יותר ממטר אחד או שניים. בסוף כולנו נגיע למישור, שם כבר נוכל ללכת קצת יותר בקלות.

מה זה נפילה?
לאונן זה נפילה? כן . לחפש חומרים ארוטיים זה נפילה? כן. להסתכל ברחוב זה נפילה? כן. לעשות שימוש בתאווה זה נפילה? כן.

יש כל מיני סוגי נפילות, כל נפילה היא הוכחה שעדיין לא למדנו להשתמש בכלי טיפוס כמו שצריך, ליצב את הרגלים במקומות הנכונים, למצוא את השיווי משקל הנכון. כל אלו הן נפילות שעלולות להתרחש כל עוד אנחנו מעפילים במעלה ההר.  יש כמובן מעידה קלה ויש מעידה יותר משמעותית.

אז במה זה שונה עכשיו מבעבר?
בעבר כל נפילה היתה התרסקות בחזרה לואדי. ולכן, לא הצלחנו להתקדם יותר מכמה מטרים.

עכשיו אנחנו בשום אופן לא נתרסק לואדי. 

בטבלה הכל נמדד ברמה המעשית, האם נפלתי או לא? האם אוננתי או השתמשתי בתאווה או לא? כל נפילה מרסקת אותי חזרה לתחתית הטבלה.

במציאות זה לא כך, במציאות אנחנו מחוברים ביחד, וגם נפילה כואבת של חבר, לא מסתיימת בוודאי. ההתקדמות שלנו נמדדת לא רק במספר ימי נקיון רצופים, אלא באיכות הגישה שלנו לחיים. עד כמה הפנמנו את 12 הצעדים.

הנה, היום 2 חברים התוודו בעוצמה רבה על נפילה שהיתה להם אתמול. אני מוכן להתערב שלפני 3 חודשים הם היו מדחיקים כל נפילה, מנסים להתעלם, או נכנסים לדכאון וממשיכים לאונן במרץ. אז יש למישהוא ספק שהפעם זה שונה? הם ההוכחה הכי טובה שהקבוצה היא התשובה הניצחת.

נראה לי שחשוב שנתמקד בהפנמת המסרים והמסורות, הנקיון כבר יבוא מאליו.

אנחנו לא נלחמים בתאווה, הרמנו ידיים, כעת אנחנו פשוט לומדים ללכת.

הדוגמא שלי זה זלמן ומוטי ראוי, שלקחו את הקבוצה וה-12 צעדים במלא הרצינות. אז פלא שהם נקיים?

אז מה יקרה אם אפול? אקום!

מדהים לגמרי. אני מתחבר לכל מילה שאתה כותב וכבר חושב על המון נקודות שונות שנגזרות מהתבונה העמוקה שלך.

באופן אישי אכתוב לך (למרות שזה בפורום ולא במסר אישי) שאתה עבורי דוגמא ומופת לאדם כנה בצורה מעוררת השתאות. במשך מספר חודשים היינו כאן יחד והאמנת בדרך מסויימת, אבל ברגע שהבנת שהדרך הסתיימה, לא פחדת לבוא ולומר: זאת היתה דרך ללא מוצא, אני מוכן להמשיך בכל דרך אחרת.

כשאני רואה איך אתה מתחבר לחברים הוותיקים והחדשים - אני שמח שאתה חלק חשוב בקבוצה הנפלאה שלנו.

שלום חברים
אני עצוב הערב, ואני נכנס לשתף אותכם כדי להשתחרר,
הלכתי לקבוצה הערב ונעצבתי,
יש שם חבר שצועד איתי בנקיון באותו מספר ימים, (אמנם הוא כבר שנים בתכנית)
התבלבלתי במספר הימים הנקיים שלי, וניגשתי אליו להתעדכן,
הוא אומר לי אנחנו רחוקים מאוד, יש לי שלשה ימים! בום!
כמעט בכיתי בשבילו, אבל הוא חייך חיוך מריר ואמר לי "רק להיום" אני אסיר תודה שאני נקי היום,
ואח"כ בהצהרת הנקיון התברר שעוד חבר שצעד איתי נפל,
אז אני עצוב הערב, אבל אני אסיר תודה על המסר הזה שאלוקים שלח לי,
אם לא מתחזקים את התוכנית כראוי, יש מי שממתין בפינה, וזה לא נחמד,
אז קיבלתי תזכורת לאן איני רוצה לחזור, ואני משתף אתכם במסר החשוב הזה
בברכה
מוטי

ערב טוב מוטי

עצוב מאוד לשמוע . יפה לראות שזה מה שמטריד אותך.ואתה כואב איתם.
  תגיד איפה הקבוצה. בירושלים?

כן , אם תרצה עוד פרטים , אשלח לך בפרטי
מוטי

דברך מקסימים,וכל כך נכונים.
צריך להסתכל על 12 הצעדים כדרך,ובדרך יש עליות וירידות,ימים טובים יותר וטובים פחות,והכל נכנס תחת מסירת החיים להשי"ת.
אנו לא קבלנים על הצלחות,מנסים להעפיל לראש ההר,לעולם לא מתרסקים.
וכך אמר יואב לפני צאתו לקרב-"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו-והשם יעשה הטוב בעיניו".

זלמן
  לילה טוב
חשבתי על הנושא הזה שהועלה בפורום.  וקראתי מה שכתבת
  אני חושב שבן אדם שעובד את התוכנית באמת ומתקדם. ושומר על נקיון רק להיום.      אחרי תקופה ארוכה (כל אחד והארוכה שלו)                     
אם הוא נופל הנפילה עצמה כ"כ כואבת שלא צריך לתת לה איזה הגדרה דרמטית . מוות . סוף העולם . קץ האנושות . וכו'
תודה

חברה...
"אוהבים" זה סוד הגאולה...