מעת לעת צפה ועולה לה השאלה הנצחית. זו שכנראה תמיד תוסיף להיות מהנשאלות והמדוברות ביותר בפורום ובקבוצות. מי אמר שאני מכור? בכל פעם שנשאלתי על ידי מאן דהו "האם הוא מכור", עניתי לשואל שלטעמי התשובה נמצאת בתוכו פנימה. זה לא שאין לי מושג ואבחנה מיהו מכור, פשוט הניסיון שלי מראה שבדרך כלל המסקנות שלי על אדם אחר מוטות בגלל מי שאני. וגם כשלא, בחלק גדול מהמקרים הן לא מחייבות או רלוונטיות. במהלך הזמן למדתי שהרבה יותר חשוב, מה האדם חושב על עצמו.

אז למה אני כותב כעת? שאלה טובה. התיישבתי ליד המקלדת בעקבות שיחה עם חבר קרוב שהזכיר לי שהדיאגנוזה "מכור" הצילה את חייו, וזה נכון ומדויק גם לגביי. כל זמן שהתייחסתי לעצמי כחוטא הזקוק לתשובה המשכתי להרשיע ולהשתמש. מעת שהוגדרתי כחולה שזקוק לרפואה, חדלתי. זו עובדה. וגם אחרי ההתחלה, בהמשך הדרך, המעקב אחרי ההליכים הפיזיים הנפשיים והרוחניים המתרחשים אצלי בזמן אמת אצלי כמכור סייעה לי להתנהל באופן מתאים יותר למצבי האמיתי ומנעה ממני לא פעם לפעול על התאווה.

סיבה נוספת למאמר הזה היא שבמהלך השנים למדתי שיש בינינו גם כאלו הסובלים ממחלות נפש או מהפרעות אישיותיות שונות שיש להן בין היתר גם ביטויים מיניים, אולם הם לא מכורים. וההבדל גדול. מאוד. כיון שלמרות שאני מאמין באמת ובתמים שתוכנית 12 הצעדים יכולה להועיל ולשפר את חייו של כל אדם, מי שנזקק לסיוע מקצועי - למשל, חולי נפש ובעלי הפרעת אישיות - צריך לקבל עזרה מקצועית. בלעדיה הוא יתקשה לעלות על דרך, יש סיכוי גדול מאוד שהמחלה או ההפרעה לא יאפשרו את הטמעת הצעדים בחיי היום יום.

ובמילים ברורות: לא פעם חשדתי שיש מבין הנופלים הסדרתיים כאלו שלא שייכים להתמכרות... לטעמי מכאן גם נובעת החשיבות העליונה להגדרת אופייה האמיתי של הבעיה. ממש בבחינת "דע עם מה אתה מתמודד".. אני טוען שבהחלט ייתכן שלא כל מאונן סדרתי הוא מכור. גם לא מי שעשוי לפורנן את עצמו לדעת. ישנם הבדלים. במאמר הזה אנסה לתאר את המבדיל. שיהא תועלת.

מבחינה מקצועית, הדבר החשוב בהגדרת התמכרות או הפרעה נפשית ספציפית, הוא הרצף. שילוב של מספר מרכיבים שונים של הפעולה ומניעיה ייקבעו גם צורת הטיפול. ואם בהתמכרות עסקינן אז זו קומבינציה של מניע, אובססיה, מחיר, וחוסר היכולת להפסיק.

כאן המקום להדגיש שאינני איש מקצוע, אני מכור לתאווה וב"ה זכיתי לעלות על רכבת ההחלמה לפני זמן. עם השנים צברתי ניסיון אישי לא מבוטל גם בהדרכת אחרים. בעת האחרונה אני לומד את הנושא לעומק, וככל שאני לומד יותר אני משתכנע והולך שבהתמכרות לתאווה במיוחד רצוי מאוד להתבונן בעיקר בהלך המחשבה של המשתמש. שם מצאתי את ההבדלים הכי משמעותיים בין המכורים לשאינם.
 

המאמר לא הושלם. רציתי לעמוד עוד על ההבדל שבין המכור לחולה נפש. להוסיף ולזקק את המוטיבים העיקריים של ההתמכרות, אלא שנוכחתי פשוט ראיתי שאני לא מצליח לסיים אותו, ומששתי לב שהפרפקציוניזם שלי לא מתיר לי להעלותו כך, החלטתי להעלותו ולהשלימו בהזדמנות קרובה. ב"ה.

תודה רבה על הסיפתח,
היה שווה לחכות,
אפי' ל 4000..

יש לי כ"כ הרבה שאלות בראש בנושא הזה,
אמתין להמשך. בסבלנות.

אגב שאלה של תם,
למה אנחנו לא מנסים באמת לקבל חוו"ד מאנשי מקצוע בצורה אנונימית, שיעזרו לנו לעשות סדר בנושא הזה של מיהו המכור?
זה לפעמים מרגיש לי הבסיס לכל המשך העבודה על הצעדים, דהיינו מי שמסתפק בזה יחסר לו אנרגיה לעבודה המאומצת על הצעדים. או שאני סתם עצלן ופחדן..

תודה רבה מקרב לב וליל מנוחה.

אני יחשוף את עצמי קצת, הלכתי לפסיכיאטר כשנודע לי על ההתמכורתי, ואם לא הטיפול הנפשי שעברתי , ה 12 צעדים לא היו עוזרים לי להיות על הדרך, א.ת. שאני בקבוצות ובמקביל עברתי טיפול רגשי, והרבה יותר קל לי להתמודד עם החיים והתאווה, מזה ומזה אל תנח ידיך.

באמת נושא מעניין
במחשבתי יש שתי גישות להגדרת התמכרות ותוכנית 12 הצעדים.
1. מי שעונה להגדרות של הצעדים - חוסר אונים, איבוד שליטה, אי-שפיות (-ביל W אמר שזו המחשבה שתמיד תקפוץ ותגיד לי "רק הפעם הזאת! רק עוד פעם אחת!" גם כשהחיים נפלאים והכל מסתדר על הצד הטוב ביותר)
ומי שעונה להגדרות הריכוז העצמי, חוסר כנות, טינות, כעסים, פחדים, פגיעה באחרים - יכול להציל את נפשו בתוכנית ודי בטוח שהוא מכור. בפרט אם ההתנהגות המדוברת מספקת לו מפלט מכל אותם דברים שליליים.
2. מבחן מקצועי, אני השתמשתי בזה:
www.recoveryzone.com/tests/sex-addiction/SAST/index.php
מאת ד"ר פטריק קארנס שאפשר לומר שהוא היה הראשון שבכלל העלה את העניין הזה של התמכרות מינית.
בהצלחה.

גם אני התחבטתי ותהיתי רבות האם אני שייך לכן או לא. למרות שבשאלון אני עונה לכל הקריטריונים.
לאחרונה ראיתי סרט אנימציה חמוד, ושאבתי ממנו מסר עוד יותר חמוד.
הסרט עוסק בחיות שנאספו אל תיבת נח. לא כל החיות הורשו להיכנס אל התיבה אלא רק חיות שהופיעו ברשימה. הסרט מספר את מאבקם של החיות שלא אושרה כניסתם לתיבה, וכן את סיפורה של חיה אחת שאושרה להיכנס אך נפלטה ברגע האחרון. הסרט מגולל את מאבקם המאוחד לשרוד את השיטפון ההולך וקרב, כשלבסוף, החיה היחידה ששרדה בעזרת חברותיה והצליחה לחזור אל התיבה, הייתה החיה שנפלטה, אך חברותיה כולן טבעו. לאחר שהן טבעו התברר שהן חיות שמסוגלות לחיות הן ביבשה והן בים......:grinning:זו הסיבה הברורה מדוע הן נפלטו....
המסר ששאבתי הוא שלפעמים יש מאתנו שבטוחים שהם מכורים והם עושים את הצעדים ועוזרים לחבריהם שבדרך, אך יום אחד הם יגלו שהם כלל לא היו מכורים, והסיבה שאלוקים שתל אותם כאן היא בכדי לעזור לאחרים.... כמו החיות שנאבקו יחד עם החיה שבאמת הייתה זקוקה לעזרה, בעוד הן היו בטוחות שהן עצמן זקוקות לעזרה.

מקווה שהמסר הזה לא מעצבן אף אחד.....

תודה 'החסוי' על הקישור,
עשיתי את המבחן ונרגעתי,
אני באמת מכור..
בדיוק על התפר בין מכור קליני למכור לא קליני,
מסביר לי קצת את התחושה המבלבלת שבי לגבי עצמי.

יוסיפונוס - זוכר את עצמי רגע לפני הכניסה בפעם הראשונה לקבוצה החיה, חושב את זה בדיוק,
חושב לעצמי אולי זה לא קשור אליי, אבל אולי אזכה לעזור לאחרים,
ומיד מחייך לעצמי, וחושב, מעניין למה המחשבה הזאת קפצה לי עכשיו לראש רגע לפני הקפיצה למים העמוקים?..

שמעתי פעם שיתוף מחבר שע"פ סיפורים ששמעתי ממנו היה נראה לי תמיד שהוא מכור 'למהדרין' בכל רמ"ח ושס"ה, בטח ביחס אליי.. והוא שיתף פעם בקבוצה להפתעתי, שהוא מזכיר לעצמו כל פעם מחדש שהוא שייך לקבוצות, כי עולה לו הרבה פעמים מחשבה שאולי הוא לא כ"כ מכור כמו המקרים הקשים שהוא שומע בקבוצות, ואולי הוא לא שייך לכאן... 
כנראה שהכל יחסי..
ואולי זה קטע כזה של מכורים, לחשוב שהם לא מכורים..  
אוהבים אותנו..

תודה בכל אופן,
מקווה לזכות לעזור גם לעצמי וגם לאחרים.
 

"ואולי"? לענ"ד זה חלק מהמחלה. אלמלא הייתי שוכח שיש לי בעיה קשה וקבועה, לא הייתי חוזר שוב ושוב להתנהג כאילו אני יכול להתמודד עם לגימה קלה. מי שהוא אלרגי לבוטנים לא חושב אף פעם לנסות לטעום בוטנים "כי כבר שלושה שבועות לא אכלתי בוטנים ועכשיו אני בסדר". אבל מי שהוא אלרגי לתאווה משום מה שוכח שוב ושוב...

תודה רבה רבה.
מאוד מאוד נהנתי וראיתי שיש לי עוד המון מה לשפשף במוח.

הייתי אמור לרוץ למנחה ואח"כ לארוחת ערב ומיד לקבוצה,
ו,,,לא יכולתי לעזוב עד שלא גמרתי את המאמר מספר פעמים,,
מכור אמיתי ??!!

תודה איש, הספונסר שלי אומר שרק מכור שואל את עצמו אם הוא מכור... ולעניין אנשי המקצוע: לדידם זה לא פשוט בכלל. נכון להיום "התנ"ך" של מחלות הגוף והנפש של משרד הבריאות האמריקאי (DSMׂׂ) לא מכיר בהתנהגות מינית חריגה כהתמכרות בפני עצמה. ממה שאני ביררתי עולה שקיימים לא מעט אינטרסים סביב הקביעה שבכלל קיימת התמכרות למין. לדוגמה, מוטיב כלכלי משמעותי. החל מתביעה להשתתפות קופה"ח בעלויות אישפוז במכוני גמילה, דרך הנחות שונות בשלל מקומות וארגונים בשל אחוזי נכות, וכלה בקצבאות מהביטוח הלאומי.

בנוסף, יש אסכולה הטוענת שכיון שכל נושא ההתמכרויות ההתנהגותיות - הימורים, קניות, מדיה ככלל ופורנו בפרט - אינו אמפירי (מדיד ועקיב) ועל כן דרך הטיפול בו היא כשל הפרעה התנהגותית גרידא ולא התמכרותית המשלבת בתוכה מוטיבים נוספים.

כמי שהלך "לשאת" את המסר לא פעם בפני אנשי מקצוע, אכתוב שכמניין אנשי המקצוע מניין הגישות והדעות שלהם... מהבחינה הזו הם די דומים לרבנים... 

אני יכול להעיד על עצמי בברור (זה עדיין קרוב אצלי ומוחשי) שברגע שנכנסתי לפורום והבנתי שאני מכור, החיים שלי השתנו כפשוטו.
תודה על המאמר הנפלא.

מקפיץ