שלום חברים
מחר, ה12 במאי, זה כשישה חודשים (למניינם) מאז ההודעה השניה שלי בפורום 'שמור עיניך'.
את ההודעה הראשונה שלי כתבתי כאן תחת משתמש אחר לפני קצת יותר משנתיים.
זו הייתה ההודעה היחידה שרשמתי אז, ו... נעלמתי. טרמפיסט.
זכור לי שנרשמתי לפנות בוקר, אחרי שימוש. לא זכור לי כאב נוראי... סתם, מין שימוש סתמי כזה.
אבל אני כן רואה שם שינוי בגישה.
את המשתמש הראשון (שמשום מה קשה לי לחשוף את שמו) פתחתי ב'החבא' (אם אני זוכר נכון, עם דפדפן מיוחד שמונע אפשרות לגילוי IP) ועם מייל בדוי. אולי זו אחת מהסיבות שבגללה לא חזרתי להודעה שניה...
***
את 'בעצתך תנחני' פתחתי עם המייל שלי. הרגיל והיומיומי. זה אולי קצת סתמי, אבל מבחינתי זה שינוי גישה רציני.
הסכמתי לוותר על החששות שלי מאובדן פרטיות (אני עדיין לא מאוד מאמין בפרטיות ברשת...) ואפילו הייתה אופציה (ויש סיכוי שזה אכן קרה) שמישהו פתאום יראה מיילים משמור עיניך אם אפתח את המייל שלי לידו. והאמת? אולי בעצם גם רציתי שידעו עליי...
***
כשהגעתי, לא כל כך הבנתי את משמעות ה'מכור'. צעקתי בריש גלי על כמה שאני מכור (למרות שלא כל כך הבנתי מה ההבדל בין כלים ל"מאבק" וכלים ל"התמכרות"). אחרי זה (אולי כשהתחלתי להבין מה זה אומר) העניינים קצת הסתבכו...
***
ומיד, בהשגחה פרטית, שאחרי זה הבנתי שבדרך כלל הוא לא פועל ככה, חבר יקר שלח לי את המספר שלו.
התקשרתי! בסופו של דבר, זכור לי שדיברנו שעה ו8 דקות.
הוא סיפר לי על עצמו ועל הצעדים. התחברתי. אני זוכר שזה היה נשמע לי כמו 'שער הביטחון' בחובות הלבבות...
תוך פחות מחודש, כמדומני, (וסלחו לי שאין לי כוח לחפור בהודעות ולבדוק מתי בדיוק...) כבר הייתי בקבוצה. סדנת "א' ב' של החלמה" של חברינו "אסירותודה" בחנוכה.
היה חורף, ודי קר בירושלים. הגעתי, מכונס בתוך שכבותיי. נכנס לחדר מלא באנשים מכל מיני מגזרים.

אני זוכר שעם השירותים הייתה לי איזו מחשבה שאולי יחשבו שאני מאונן שם... זהו. 'יודעים' עליי...

עדיין חששתי. קראתי לעצמי גם בקבוצה החיה בשם 'תעודת זהות שלי', לא בכינוי שבו רגילים לקרוא לי (עד היום יש חברים שקוראים לי ככה...)
וצחקתי שם. ודי נהניתי. היה מצחיק, אולי גם משחרר, לשמוע תיאור של ראש שמסתובב לתאווה בהומור עצמי וקבלה כזו.
***
אחד הדברים שאני זוכר מההתחלה, שחבר אחד היה מתקשר אליי מדי פעם. זה היה מאוד משמעותי עבורי. נראה לי שפחדתי להתקשר, שהיה לי מאוד קשה. וזה עשה לי נורא טוב כשמישהו התקשר, אולי אפילו משתף אותי.
***
וזהו,
יש כמה דברים שפספתי ולא כתבתי עליהם. אבל זה בסדר.

כנראה לא הגיע זמני עד להיום, ואין לי נקיות מרשימה.
אך קיבלתי הרבה. אולי אפילו המון...
אפשרות לדבר על 'זה', האפשרות להיות בכנות, עשרות האנשים שאני יכול להתקשר אליהם אם אני רוצה ולהגיד מה אני מרגיש, באמת. לדבר על דברים שכואבים לי. לדון ולשמוע ולהקשיב האפשרות לשבת נינוח בקבוצה. האפשרות להצהיר גם על כמה שעות נקיות ולהרגיש בנוח (לפעמים...). להיות נינוח עם עצמי, לקבל את עצמי הרבה יותר.

ולהתקשר לחבר ו... לבכות. לבכות כי קשה לי נורא ואני לא-יכול-לסבול את זה יותר.

הכרתי אנשים מדהימים. באמת. באמת שמתחשק לי לבכות...

חוויתי הרבה (המון...) טלטלות, עליות וירידות גם, אבל זה חלק מהמסע שלי. חלק מהדרך הזאת שאלוקים תכנן עבורי.
אני רוצה להיות אסיר תודה לו. לאבא שאוהב אותי נורא. שנמצא שם, גם כשאני כל כך כועס עד שאני מקלל אותו.
וגם כשמרגיש שהוא נדחק הצידה, בפורנו. באוננות.

לאחרונה התחלתי ללכת לפסיכולוג. ואני יכול להגיד לו, כשהוא שואל לשלומי, משהו כמו "מאונן, אוכל..."
ואני מקבל ממנו, אבל אני לא יודע אם מטפל היה יכול לתת לי דברים שקיבלתי פה, בטלפונים ובקבוצות.

אני תודה לכם. לחברים ולאנשים שאתם איתי. לאלוקים שמאפשר את הפורום הזה, ולמשרתיו.

מתפלל, שבעצתו ינחני ואחר כבוד יקחני. אמן.

בעצתך

חזק ואמץ אחינו גיבור החיל!
אני אישית נפעם מהדרך שאתה עושה,
זוכר שלא האמנתי בפעם הראשונה כשכתבת בן כמה אתה..
בגיל שלך אפי' מחשבות על החלמה היו רחוקים ממני, מאד.

תודה על כל  ההודעות!!!

פתחת לי אופקים בהחלמה בזכותם.
מאחל לעצמי ולך להמשיך להשקיע ולהתקדם בדרך העולה.
בכל דרך שאבינו אוהבנו יפנה אותנו אליו.

אשריך אחי.
אשריך.
באהבה רבה.
 

איזה כיף לקרוא אותך!
אתה אדם מדהים! שמחתי מאד להכיר אותך, את האישיות מלאת החיים שלך ואת נפתולי חייך (המסתבכים בנפתולי חיי...).
אסירותודה שפגשתי אותך, אסירותודה שנתן לי את ה"אוהביםםם" שלך...
אוהבבבבב....

תודה רבה. התחברתי להמון דברים ועל כולנה - לכנות הגדולה.

לגבי השם מ"תעודת הזהות" הנה קוריוז מעניין: כזכור לך שלחתי איתך עותק מ"ספר הכניעה" לחבר אחר, כשהוא דיבר איתי הוא אמר לי שהשם שלך שלא מתעודת הזהות הביא לו את הספר... "מי"? שאלתי. לקח לי רגע לקשר...

פנימה- לקח לי זמן להבין את כל הנשיקות חילך לגרפיקייתא!

בעצתך תנחיני,,,

כמה פעמים ניסיתי [עדיין מנסה] לייעץ לך ולכוון [ולשלוט?]
והכינוי שלך [כמו השם שלך,,] זועק לי שיש מישהוא עליון המכוון בהשגחה פרטית אוהבת כל נפש וכל יצור בן אנוש הנברא בהשגחתו יתברך והוא לא אני,,,!!

רק מודה לקל שזכיתי להכירך ולקבל יום יום מכינותך הנוגעת ללב והמלמדת אותי עד להיכן אני צריך לשאוף להגיע.

אוהב.באמת.

הוי אריאל,,,,

אשריך. תבורך. אתה בתוך תהליך. וזה לא מובן מאליו. בהחלמה. חיבוק.

הוי אריאל- עכשיו זה לא רק הכינוי אלא גם החתימה. עיין בסלוגן החדש שם.

המון הצלחה!

מאחל שנצליח להבין את השפעת התאווה ולהחליט שהגיע הרגע שצריך לוותר..

 

תודה רבה רבה חברים
חיממתם את ליבי (ואגו-י)
 

אוהב אותך בעצתך,

ותמשיך להיות איתנו,,,

אוהבים אותך חבר יקר ואהוב.

אני זוכר טוב מאד את השעה ו-8 דקות של השיחה הראשונה בינינו, אח"כ היו אלפי דקות שיחה בינינו.
אני מאחל לך שתזכה להמשיך איתנו כאן, תמשיך בדרך, ובעז"ה תזכה לעוד ועוד מתנות משפע ידו הרחבה של אבא אוהב.

ואגב, התחברתי מאד לחתימה שלך. אני אף פעם לא יפסיד מלדבר עם אבא, ואני אף פעם לא יפסיד מלהרים טלפון, להיכנע, להגיע לקבוצה וכדו'. שום דבר לא לחינם גם לא התפילות שהתפללתי לאלוקים לפני התוכנית, אני כיום יודע שאך ורק אלוקים הביא אותי לתוכנית.

תודה לך
אוהב מאד
"מתחיל שוב - וצועד לאלוקים"

תודה לכל החברים היקרים והאוהבים. 

'מתחיל שוב', לא מזמן הלכתי באיזה רחוב שבו הסתובבתי במהלך השיחה הזאת (עברתי כמה וכמה רחובות בה...) ונזכרתי בה. אסיר תודה. אני אפילו זוכר איפה בערך הייתי כשסיפרת לי על קטע מסוים...

ומקודם חשבתי, שזה נהיה לי מובן מאליו שאני יכול להתקשר ולדבר עם עשרות אנשים על החיים שלי וגם... כן, על זה שאני מאונן. (אפילו עם אחי דיברתי ואמא שלי גם יודעת טיפה, וזה לא מובן מאליו שאני יכול להגיד לה ש"אני הולך לקבוצה") בזמן שלפני כמה חודשים היה רק אדם יחיד שסיפרתי לו על זה (בכוונה לא כתבתי ש'ידע' על זה... ראו שם) וזה היה מטפל שאיכשהוא הצלחתי להוציא כמה משפטים.

וזה היה סוד, שלמרות שקשה לי לראות את זה, אני מניח שהוא הכביד לי מאוד על החיים לסחוב את זה. הרבה שימוש ועצבים ורגשות אשם וחרדות בגלל השימוש. יש לי איזה זיכרון במעומם, שפחדתי שהוא יעניש את אמא שלי בגללי. נראה לי גם פחדתי מעיוורון בגלל זה, וכ---ל זה איתי, בפנים.

אז זהו, שזה לא מובן מאליו.
לא מובן מאליו שהיום אני יכול לדבר עם חברים שעות
לא מובן מאליו שאני יכול לחיות פחות ברגשות אשם ולנסות לזכור שאני אדם מאוד מאוד טוב
לא מובן מאליו שאני מסוגל לחשוף דברים מביכים
לא מובן מאליו שאני עושה דברים כדי לעזור לעצמי

בתחינה לנכונות וכוח הלאה

יאללה, אחזור לנקות את הבית...

איך התרגשתי

כשאני נכנסתי לפורום היית כבר אחד מהחשובים... 

היה לי מיוחד במינו לדבר איתך ולקבל המון עמקות והחלמה

תמשיך לכתוב אתה עושה לכולנו טוב