הערת אגב: מקוה רצוי מאוד לכל אדם לאו דוקא למכורים שבנינו, ללכת לפחות פעם בשבוע בערב שבת.
תיקון הכללי רצוי לאמר כל יום ולהתמיד.
בדבריי אלו אני מתכוון למסור מסר של אל תחכה עד היום שתיפול ואז תשאל מה לעשות, כל יום תעשה את אותו הדבר כאילו עכשיו נפלת...
תסלח לי משוש חיי אם אעיר לך:
חסיד ברסלב שנוהג לומר כל יום תיקון הכללי, יבושם לו ויפעל גדולות ונצורות.
אנו מדברים על כך בתור תיקון לחטא, ובאיזשהו מקום קנס עצמי שיעזור לי למנוע את החטא בעתיד.
כשחז"ל קבעו טבילה לפני תלמוד תורה, הרעיון היה כדי שאדם יחשוב פעמיים לפני שהוא עושה מעשה, כי כך הדבר יעזור לו להימנע.
מי שטובל בכל יום, מקבל אולי תוספת קדושה וטהרה, אבל את עיקר המטרה הוא בעצם פספס, כי המקוה של מחר לא יהווה אצלו שום שיקול היום.
כנ"ל לגבי תיקון הכללי: מי שאומר בכל יום, אינני יודע לשער ולתאר מה הרויח בשמים. אבל כאן בעולם המעשה, האמירה לא מרחיקה אותו כהוא זה מהנפילה הבאה.
או במלים אחרותמי ש"עושה כל יום אותו הדבר כאילו עכשיו נפלת", מה ימנע ממנו ליפול מחר? מדוע לא ליפול שוב אם בין כך אני מתהג כאילו כבר נפלתי??
לדעתי, מי שהתחיל לטבול במקוה או לומר תיקון הכללי אחרי נפילה, כדאי שיקפיד וישמור שלא לעשות אותו דבר בלי נפילה!
זו כמובן עניות דעתי האישית, ואשמח לקבל תגובות.
