משוש חיי היקר
שים לב שלכל מטבע יש שני צדדים .
לא שללתי את התופעות הקשות והצדדים האיומים שחווה אלכוהוליסט.  אבל הוא כשהוא שובר את הקריז ומתנקה .הוא צריך לגימה פיזית בשביל ליפול. הוא חייב בקבוק אמיתי. חי. שאפשר לגעת בו

ואילו אני לצערי יכול לשבת באי בודד בלי אינטרנט בלי שום כלי שימוש רק אני לבד.  וליפול אחי .  כי הכל אצלי בראש .
 

משוש חיי,
אתכפיא הוא חצי מזוג מושגים: אתכפיא ואתהפכא. בעברית - כפיה והפיכה.

אתכפיא, או כפיה - כשאי רוצה לעשות משהו אחד, אבל כופה את עצמי לעשות משהו אחר. למשל, כשאני מרגיש שאני רוצה ליפול, ומכריח את עצמי ממקום יותר פנימי, או מתוך תחושה שמישהו מלמעלה עוזר לי, לעשות הפוך.
אתהפכא, או הפיכה - כשאני מרגיש שהצלחתי לגרום לאותו החלק בנפש שקודם היה מפיל אותי, לרצות טוב. הוא התהפך להיות כזה שרוצה טוב. אני כבר לא מתאווה לנפילות, אני רוצה רק את הדברים הטובים.

כמו שנאמר כאן קודם, בעל התניא מסביר שאדם רגיל לא אמור להגיע לאתהפכא, להפיכת היצר הרע להיות כפוף מרצונו לטוב, אלא כל חייו לעבוד באתכפיא - לכפות על עצמו שוב ושוב להתנהג כמו שה' רוצה ,גם כשבא לו ההיפך.
הוא משווה זאת לטעם ערב לעומת טעם מתוק: ערב זה מעורבב, כמו חמוץ-מתוק, או חריף, ויש תענוג מיוחד מהערבוב הזה של טעמים שהיינו מפסידים אם היה רק מתוק. אנחנו כולנו ערבים לה', שנזכה שיערב לנו להיות כאלו. "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו".
לה' יש שמחה מיוחדת מהאתכפיא שלנו, מהנכונות שלנו לעשות מה שהוא ביקש גם כשלא בא לנו. השמחה שלנו מההצלחה לכפות את היצר היא הבבואה של השמחה שלו. ככל שנאמין יותר בשמחה שיש לו מכל אתכפיא קטנה שלנו, כך נשמח יותר בעצמנו - ממש מכל מחשבה שהזזנו הצידה, מכל הסתכלות שחתכנו לפני שזה מדרדר, מכל שעה שנשארנו נקיים, מכל פעם שאחרי שנפלנו לא אמרנו "אם כבר אז כבר..." וחגגנו הלאה, בקיצור מכל מאמץ הכי קטן - ה' הכי שמח. וכמה שנאמין בזה יותר, נהיה גם אנחנו יותר שמחים. 

ל"דובי"
לפעמים, לאלכוהוליסט, מרוב שהוא לגם ושתה מהסם הממכר כל כך הרבה, כבר אין דרך חזרה... הוא דפק לעצמו את כל המערכות בגוף, אשר לא נותר לו עוד ברירה, אלא לחיות איכשהוא ולייחל לסוף חייו...
יש הבדל תהומי, בין אם אדם דוחף לעצמו רעלים מסוכנים לגוף, או שהוא מחדיר אותם למוח דרך העיניים והלב.
מוח ולב אפשר לנקות, אך כאשר אתה גודע לאדם רגל או יד, או הורס לו את הכבד, את הכליות, ואת העצבים במוח, כבר אין דבר חזרה...

תודה רבה ל"יהודי שמח"...
חיזקת אותי!

למיטב הבנתי זה לא מדוייק. הוא כותב שיש לנו שתי נשמות והם במלחמה לכבוש את הגוף (עיר קטנה), וכל פעם צד אחד מנצח. זה חשוב כי אם אני בטוח שאני עצמי זה הנפש האלוקית, יכולה להיות לי התרסקות כאשר הנפש הבהמית מנצחת. לעומת זאת כאשר אני מבין ששתי הנפשות נלחמות לנצח במאבק על הגוף - אני מבין את העליות והירידות.

גד יקירי, למיטב ידיעתי לא כל מי שמצטט כאן תניא הוא חב"דניק. אני לא מכיר את כולם, אבל חלק מהכותבים אני מכיר באופן אישי וגם יודע לאיזה זרם הם משתייכים, אבל הפתיחות כאן היא דבר מופלא. אני באופן אישי מרגיש שאין לי בעיה לקבל כאן מכל חוג או זרם ובכנות מוכן לשמוע וללמוד מכולם. זה לא בא לי בקלות אבל הכניעה הביאה אותי לכך והיום אני לא רואה שום קשר בין ההשתייכות לבין הדברים שאני שומע. אם הדבר יכול לעזור לי - אני מוכן לשמוע ולהפנים.

משוש חיי
אני לא מכיר את כל המקרים של אלכוהוליסטים .  אבל ישלנו את הספר הגדול שמספר על מקרים קשים של אלכוהוליסטים שיצאו מזה .

מה שחשוב זה שהפנמת את ההבדל בינינו המכורים .

ל"דובי"
על איזה הבדל כבודו מדבר?

אתה יודע למה אני לא מצטט כאן מהתניא? בגלל שאני לומד תניא מאז שאני בכיתה ג' או קודם לכן ועדיין נשארתי חולה בדיוק כמו אלו שלא למדו. התניא נכון במליון אחוז, אבל אני דפוק ולכן אני לא נותן לתניא לעזור לי. יש כאן רכבת מהירה אבל אני לא מצליח לקפוץ על הרכבת, אז אין לי ברירה אלא ללכת ברגל בשיטה שהמציאו הגויים הנוצרים האלו. טפו!

אז אחרי שאני כבר הולך קצת בדרך, יש לי סיכוי שיום אחד אצליח לקפוץ על הרכבת וזה הזמן להיזכר בכל הספרי קודש.

לזלמן...
מי אמר שללמוד מכיתה ג' תניא זה דבר טוב?
יש הרבה חומר לקריאה ומחשבה ועיון, אך החכמה לדעת איך לגשת אליו, ולהפנים אותו.
בגלל זה כתוב בפרקי אבות שלכל גיל ושלב בחיים יש את היעד שלו.
לא קופצים על הרכבת המהירה, אך מי אמר שאין רכבת בהילוך איטי ושהיא נושאת את תג "היהדות והאמונה הישראלית"?
האם חיפשת, או חיפשנו כזה דבר?

אין לי כח לסיבוב נוסף
בכל אופן אם תמצא , נשמח לשמוע
מוטי

ל"מוטי ראוי"
אם אמצא שיטה אחרת, אתה תהיה הראשון שתדע עליה. מבטיח!

תודה חבר
ובינתיים ננסה להסתדר עם מה שיש,
אומרים שיש איזה 2 מליון שזה עבד בשבילם,
שוה לנסות
לילה טוב ונקי
מוטי

וואו. לא ידעתי שההערה שלי בבוקר תוביל לרצף הדיונים המדהים הזה.
אכתוב את דעתי במלוא הענווה (מכיוון שברור שיש כאן אחרים שלא יקבלו את עצם התפיסה שלי אודות פנימיות התורה), אך בתקיפות ובבהירות כדי לא לטייח את הדברים:
1. נדמה לי שלהגיד שכל אמירה בחז"ל מתאימה ל12 צעדים זה סתם חוסר הבנה של מקומנו ביחס לחז"ל - זה דומה לאדם ששם זכוכית ירוקה על העין ורואה את כל המציאות בירוק. חז"ל, חברים יקרים, היו במדרגה הרבה יותר גבוהה מאיתנו, ובעיקר - כמעט כולם לא היו מכורים. על כן, כפי שמישהו העיר פעם, כמעט ולא נמצא בחז"ל אמירות גורפות על חוסר היכולת האנושי להתמודד עם התאווה. תבדקו, למעט אור החיים הקדוש שמצאנו, ועוד כמה עמדות שאפרט מיד, כמעט ואין. ניתן למצוא רמיזות קטנות, קטעי משפטים, אבל עיקר הדגש, וזהו גם עיקר הדגש של הרמב"ם בהלכות תשובה הוא על הבחירה החופשית והשליטה. כל מי שפותח רמב"ם, כל מי שפותח את מסכת נידה בדפים על הוצאת זרע לבטלה, כל מי שפותח את הספרים המפחידים של המקובלים על חומרת החטא אמור לחוש דבר אחד מרכזי - זה נורא, זה חטא, ואני רוצה יכול וחייב לברוח מזה. העובדה שכמעט כל מי שכתב על הוצ"ל ועל חטא אינו מתאר את חוסר האונים אל מול התאווה בצורה כה גורפת מחדדת רק דבר אחד, קשה, אבל ממש קשה למצוא את 12 הצעדים אצל חכמינו. ואגב, אם יש עמדה כל שהיא בעולם שסותרת לחלוטין את 12 הצעדים זו עמדתו של הרמב"ם בהלכות תשובה, אשר חוזר ותובע מאיתנו להבין ולהפנים שאין דבר כזה 'אני לא יכול' יש רק 'לא רוצה' או ליתר דיוק 'לא מבין'. הרמב"ם היה זורק את הסיסמא 'ידע היא לא כוח בשבילנו' מכל המדרגות (וזו אגב, הביקורת של המהר"ל עליו ב'נתיב התשובה' שלו בנתיבות עולם).
אני יודע שכתבו על זה הרבה ספרים, ובעז"ה כשאשים עליהם את ידי אשמח לראות את טענותיהם.

2. אשר על כן, וכאן אני מגיע לדברי 'משוש חיי היקר', קשה מאוד לחלץ מהתורה הדרכות מעשיות במובן הטיפולי של העניין. בדיוק כמו שמוטי אמר - ההשגחה גלגלה ש12 הצעדים יחודשו על ידי גויים. זה נכון שאפשר למצוא אותם בתורה, אבל בלא הגויים - הם לא היו 'על השולחן'.
תופעה זו קיימת רבות בעולמה של 'הפסיכולוגיה היהודית' - הרבה תובנות ושיטות טיפול מעשיות שהתפתחו מתוך תיאוריות לא נכונות ו'חילוניות' או 'נוצריות' מקבלות עידון ושינוי כאשר אנו מכניסים אותם לעולמה של תורה (זוהי שיטת ה'הכנעה' 'הבדלה' 'המתקה' של הרב יצחק גינצבורג), אבל חשוב מאוד להבין שהם לא היו מתפתחות מתוך התורה. על כן, בדברי חז"ל קשה מאוד להוציא אותם בלא להכיר את השיטות האלה 'מבפנים'.

3. להבנתי, הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות לגדולינו שבכל הדורות הוא לצייר כאילו כולם אומרים אותו דבר.
התניא, כפי שהוזכר כאן, מדבר הרבה מאוד על ה'אתכפיא', אבל בניגוד לזלמן, (אם כי אני מניח שהוא יודע זאת יותר טוב ממני), אני חושב שהתניא לחלוטין לא מדבר עלינו (אם כבר משהו בחב"ד מדבר אלינו זה 'קונטרס החלצו' על נחל השיטים) - האדמור הזקן מדגיש לכל אורך הספר את מימד 'מסירות הנפש', עיקר מטרתו היא להראות לנו שיש ביכולתנו לעבוד, שבאמת, חברים, 'האהבה המסותרת' שלנו, זו שבגללה אנו לא עובדים עבודה זרה, תתעורר אם רק נחשוב מספיק אודות הקב"ה ומציאותו בכל מקום ובכל דבר.
לכן, זלמן ושאר החברים, גם האדמוה"ז לא היה חותם על המשפט 'ידע הוא לא כוח בשבילנו', הוא היה מסייג אותו ואומר - 'ידע חילוני' הוא לא כוח בשבילנו אבל התבוננות בסתרי תורה או עשיית מצוות, מעוררת את הכוח שבתוכנו הרבה יותר טוב ממה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו.
זה נכון שהתניא מדבר על 'אתכפיא' אבל הוא מנסה לחלץ מאיתנו פעולה נשלטת וברורה על ידי החב"ד (חכמה בינה ודעת).

4. הניגוד המוחלט לרמב"ם ואף לתניא, ניתן למצוא במשתנם של ר' צדוק הכהן מלובלין ורבו בעל הספר 'מי השילוח'.
ר' צדוק כבר מאוד קרוב ל12 הצעדים. לדעתו, עיקר התשובה אינה לשנות את המעשה, ואינה להפוך רע לטוב - עיקר התשובה הוא למסור את החטא לקב"ה. נשמע מוכר? ר' נחמן מברסלב, אף הוא, מדגיש כל הזמן כיצד איננו יכולים לעשות שום דבר לבד, ואפילו על כפתור שנופל עלינו להתפלל לקב"ה במילים שלנו, בלא תפילות מנוסחות, ולבקש ממנו לעזור לנו.

5. בנוגע למה שפתח את 'השרשור': ההדרכה על ההתרחקות מהחברה נראית לי, כמכור, חסרת פשר. אוננתי גם כשהייתי לבד, אחרי יום כיפור, אחרי סיום סדר נזיקין בגמרא, ועוד מליון אחרי 'צדיקיים' כאלה. הלוואי שזה היה פיתרון, אבל כמכור עלי להבין שיש בתוכי משהו שלא קשור לחברה כלל.

נ.ב.: מי שהעיר על הלוגותורפיה העיר נכון. פרנקל מדגיש את 'הראש' (לוגותורפיה - תרפיה של השכל)

וואו זה יצא ארוך,
לילה טוב
נתן

נתן, הדברים שלך נהדרים, אבל יש לי הסתייגות.

כאשר אני אומר שבכל מקום אני מוצא את עצמי ואת הצעדים, אני לא מתכוון שחז"ל מדברים על המצב שלי ובאופן הזה, אלא שכל פרט בצעדים מופיע - בנפרד - בתורה. זאת גם היתה ההערה שלי לגבי התניא. ברור שאדמו"ר הזקן לא היה מסכים עם השיטה שלנו על מנת להפיץ אותה לתלמידיו, אבל אני יכול לקחת רעיונות מסויימים מתוך התניא ולראות איך מסתדרים בדיוק עם המצב שלי. זה לא אומר שכל התניא מתאים למצב שלי בדיוק מוחלט אלא שהרבה רעיונות מרכזיים בו - מתאימים גם למצב שלי כאשר אני מפריד אותם אחד לאחד.

למשל: העובדה שהתניא מסביר שבעצם התאווה לא תחלוף לעולם - זה אבן בסיס בשיטה של הצעדים. זה עדיין לא אומר שזה מתאים עם כל שאר הדברים שאותם הוא כתב על אנשים רגילים ולא על אנשים מכורים כמוני, אבל זה לא אומר גם שהנקודה הזאת לא נכונה לגביי, ולכן אני כן יכול ללמוד את הנושא הזה מתוך התניא.

וכך בכל ספר שאני פותח אני מוצא נקודות שמתאימות למצב שלי, וזה נראה לי דבר חיובי בהחלט.

שרשור מטורף
ממליץ לכולם