ב"ה אנחנו נמצאים כבר במוצאי החג.
רציתי לשתף אותכם איך עבר עלי החג בישיבה למדתי טוב כל הלילה נאבקתי עם עצמי לחכות עד לסוף התפילה שארכה יותר משלוש שעות. אחכ הרגשתי לחץ נפשי התגברתי על ההרגשה הרעה  והלכתי לישון שש שעות , אחכ שוב שלוש שעות סדר שעו"כ תפילה עוד סדר הרגשתי שאני מתפוצץ. ואז נפלתי...
אני מתוסכל כי אחרי שאני לומד הרבה ומשקיע מגיעה הרגשה רעה שמפילה אותי. ואם אני לא לומד אז אני בסופו של דבר גם נגרר לזה איכשהו.
לילה טוב

מתחבר מאוד להרגשתך.
אני באופן אישי נזקקתי לרדת מכל העצים הרוחניים הגבוהים חסרי השורשים עליהם טיפסתי, ולבנות רוחניות מאוזנת ויציבה יותר. כך הייתה תקופה ארוכה שבה פחות למדתי והתפללתי, אבל לא אוננתי, ופחות התנהגתי בצורה אנוכית. לאחרונה, אחרי תהליך של כשנתיים, אני גם הרבה יותר מתפלל ולומד. נראה לי שזה מתקרב להיקפים של פעם, אלא שבלי אוננות ועם הרבה פחות אנוכיות וריכוז עצמי.
אני אישית מכור לתאווה, ומה שאפשר לי את התהליך הזה (שעודני בעיצומו) היא תכנית 12 הצעדים.

כמו שכתבת, עומס דת, נסיון חיי לימד אותי שאני צריך לחיות את הדת בכייף, כגון בליל החג למדתי רצת ואחרי זה הלכתי לקבוצה של חברים חולים כמונו, אחרת אני לא מאמין שיהיה לי עוד יום נקי, תמשיך איתנו שתף ותחלוק ודברים טובים יקרו.

הבעיה היא שקשה לקחת את הדת בכיף במסגרת של ישיבה, אם אתה רוצה להיות בחור טוב צריך ללמוד הרבה שזה קשה ולא כיף.
וגם אם לא אז יש המון זמן פנוי ושיעמום שמוביל לחטאים. ז"א אין בישיבות את השילוב בין תורה לעשייה.

אנסה להיזהר בדבריי, שלא אעורר קצף.

מסכים מאוד עם זה ש"אין בישיבות את השילוב בין תורה לעשייה". ואני רוצה לפתח כאן כיוון חשוב אחר שחשוב לדעתי לדיון.

בתור אחד שלמד שנים ארוכות בישיבות וכוללים, אני יכול לומר שהן היו כר גידול פורה להתמכרות שלי. חשוב לי להדגיש שהן לא היו אשמות בכך, אבל מסגרת כזו היא אופטימלית לגידול המחלה.

ולשם דוגמא: היעדרות פתאומית מחברותא כדי להשתמש, יכולה להיות עטופה בשלל תירוצים מגומגמים שמתקבלים איכשהו. לעומת זאת, אצל בוס רציני לא מתקבלים תירוצים מגומגמים להיעדרות פתאומית מעבודה....

אז מה לעשות? לעזוב את הישיבה או הכולל?

לא אמרתי לעשות זאת. אבל אם מחליטים להישאר במקום, צריך במקביל להניח יסודות לחיים מתוקנים. גם אם אבדן השליטה על החיים פחות מורגש, זה לא אומר שמותר להתעלם ממנו.

"ללמוד הרבה" זה חשוב מאוד, אבל לפעמים יש דברים שקודמים לכך, שנחוצים כדי שיהיה אפשר ללמוד הרבה, ולעשות עוד הרבה דברים חשובים אחרים, בצורה יעילה ועקבית לאורך זמן.

גם דיון, גם תורה, גם טהרני. לא חשבת שאצטרף?
אבל פני לשלום... הפעם רק רציתי לומר שגם אני מאד מזדהה.

אם כי כמובן יש לציין (כמו שכבר ציינת) שבשבילי כמכור אין בלימוד תורה משהו שמטפח מחלה אלא רק הדרך והמסגרת בה אני נמצא ובה הייתי עד היום. תמיד הייתי ועודני סבור שאם הייתי לומד בישיבה פחות פתוחה הייתי חוסך לעצמי את אותם שנות התמכרות (אם כי במצב הזה זה ככל הנראה היה מתחיל אחרי החתונה..).

וכמובן - כל אחד והמצב שלו ותמיד אפשר למצוא את המחייבים המתאימים להמשיך במסגרת הקיימת, איזו שלא תהיה. בשבילי חברותא היא מחייב מצויין לא לפספס יום בכולל. איפה הבעיה? בדיוק בעניין הזה - אני לא הצלחתי להתפשר על חברותא שהיא לא ה"זיווג משמים" שלי, וכיום שאני כבר מוכן להתפשר - אזלו כבר כל האופציות... 

בוקר טוב:)

אהבת חסד כתב on 14 יוני 2016 02:32:

חשבתי שעצבנתי אותך בשרשור ההוא, אז אתה כבר לא מתייחס אליי... 
(איכשהו מזכיר לי שהמכה הכי קשה לזוגיות היא דווקא האדישות, ולא השנאה והתיעוב...).

בכל אופן, תודה על דבריך, ועל פניך המועדות לשלום.
(מתקשה לוותר על הווארט הקבלי, שמידת היסוד המתוקנת נקראת "שלום", ואם כן, מגמת פני כולנו לשלום... ).

האמת היא שתקופה ארוכה אני לא מתחבר, אין לי כ"כ חשק ללמוד. זו דילמה קשה, אני שיעור ב' בישיבה גדולה ומתלבט אם לסחוב (וללמוד בלי חשק) או לחפש מסגרות או שילובים אחרים שהם לא על טהרת הקודש.
אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא. תודה
 

שלום לך שטיסל

אני מכיר הרבה תיאורים דומים למה שתיארת. לי באופן אישי לא קרה כי לא העמסתי את עצמי בדת בשבועות אבל קרה לי בעבר בזמנים אחרים שהעמסתי את עצמי.

אמר כבר רבי שלום. "מה שחשוב זה מה שחשוב" ואצלי זה להיות נקי. אני חולה ולכן אני לא מאפשר לעצמי להגיע למצבים כאלו. אני יכול להרגיש היום מה מעמיס עלי בנפש. זה הזמן כעת להתחיל לזהות מה הטריגרים שלי ולדבר על זה עם הספונסר

בהחלמה

שטיסל כתב on 14 יוני 2016 11:11:

שלום אח יקר
שאלתך גדולה עלי בכמה מידות, רק כמה נקודות מניסיוני שברצוני להאיר, אולי קצת יעזור.

ראשית אמליץ לך לפנות לאחד מהרבנים בישיבה שאתה מרגיש שיכול להבין ללבך, ולשאול אותו איך מחזירים את החשק ללמוד, בלי קשר להתמכרות (אני לא חושב שצריך לעזוב מסגרת בגלל שהיא מהווה כר פורה להתמכרות, כי השינוי הנדרש הוא פנימי בי ולא במסגרת שלי) ולפעמים שינוי קטן (חברותא אחר, ללכת לישון בשעה סבירה) יכול לחולל שינוי גדול בתחושה.
אשתף שפעם התייעצתי עם רב חשוב על זה (אני 'ישיבה בוחר' נשוי ועובד לפרנסתי) - איך אני מכניס לחיי שמחה בלימוד, והוא ענה לי שזאת שאלה שהרבה אנשים שואלים אותו, והוא מייעץ לקחת פרויקטים מוגדרים של לימוד, לחלק אותם לחלקים ולסיים אותם בזמן סביר, וכך החשק חוזר לאט לאט, למשל ללמוד פרק מסוים בתוך חודש, לסיים מסכת קטנה תוך חצי שנה ע"י לימוד של עמוד ליום, כל אחד לפי הקצב שנראה לו סביר ולא מלחיץ.

וכמובן שמסגרות שמכילה תורה עם דרך ארץ יכולה בהחלט להיות על טהרת הקודש. ואכמ"ל..

מה שברור הוא מניסיוני שחבל לסחוב שנים יקרות בצורה לא מספקת,
ייתכן שזאת תקופה שתעבור וייתכן שאתה זקוק למסגרת שיותר מתאימה לאופי שלך.
בשביל זה צריך להתייעץ עם מי שמכיר אותך.

וכמובן שאם אתה מכור לתאווה, אמליץ בחום לעבוד על ההחלמה ברצינות עם קבוצה וספונסר צמוד, זה בטוח יעזור ללימוד.

שה' יהיה בעזרך בכל אשר תפנה.
אוהבים אותך אח יקר.
 

פנימה כתב on 14 יוני 2016 14:36:


למה זה בסוגריים?... אני הייתי ממסגר את זה (מה שבאמת עשיתי )...

טהרני! פני לשלום. תמיד. פשוט לא ידעתי מה להגיב ומה לומר.. אולי "אוהבים" פשוט וכנה? הזמן יעשה את שלו כנראה..

ובחזרה לעניינינו...

טהרני כתב on 13 יוני 2016 22:00:


דברים כדורבנות. תודה.
כפי שציינת, כך גם אני הרגשתי שהמקום הזה שימש עבורי ככר גידול להתמכרות. אבל, היום, בהחלמה, לדעתי אין מקום טוב יותר מהמקום הזה כדי להחלים. אסירות תודה לאלוקים על כך.

תודה רבה לכם על התגובות החמות!
ולעצם העניין אני לא חושב שאני מכור, אומנם יש לי נפילות אך השיקול לעבור הוא לא בגלל זה.
זה יותר הרגשה כללית של חוסר עניין בלימוד ורצון חזק לפתח קריירה ולהתקדם.  בזמנים שבהם אני עסוק ומרוצה ההתמודדות הרבה יותר קלה וכמעט לא קיימת.
הבעיה היא שאין כל כך אלטרנטיבות ראויות, אני לומד בישיבה טובה וללכת למסלולים אקדמאים חרדים זה ממש חריג, אולי אפשר ללמוד שני סדרים בישיבה וחצי יום לעבוד או ללמוד לתואר אבל גם זה בעייתי למצוא ישיבה כזאת שמצד אחד עם בחורים רציניים ושתאפשר לעשות כזה דבר. בינתיים אני נשאר ומנסה להתחבר...
יש לכם רעיונות?

פנימה- מסכים איתך לגבי אי-עזיבת המסגרת.
אהבת חסד-
יוסיפונוס- אם הבנתי נכון אתה מתכוון ש"אין מקום טוב יותר מהמקום הזה כדי להחלים", בגלל שזו מסגרת שמאפשרת הרבה עשיית פעולות (כמו שאפשרה הרבה שימושים...).

בדיוק, ויתרה מכך, במקום שכזה, אתה לומד להיות הבוס של עצמך, וכמאמר הפסוק 'שופטים ושוטרים תיתן לך'....