בסדר
נשאף להגיע גם לשם, זה נקרא "להסתכל לתאווה בעינים"
זה לוקח שנים של תרגולת, אנחנו צריכים להזהר לא ליפול בדרך,
רציתי להוסיף שבסוף הספר הלבן יש פיסקה תחת הכותרת
"כיצד הבסתי את האובססיה" יש שם איזה 15 עצות, אני מניח שכל אחד ימצא שם משהו שמדבר איליו.
מומלץ מאוד לקרוא.
מוטי
נ.ב. משוש, אם אבא שלך אלוף העולם בריצה ובאיגרוף יש סיכוי שהבריון יבין מה יחסי הכוחות

ל"מוטי"
רוב האבות שלנו הם לא כאלו.. לכן בוא נתמקד ברובם של הילדים. אזי אומר, תברח משם כל עוד נפשך בך... ומה קורה אם האבא בדיוק נרדם מול הטלויזיה?

יש לו אחי . סופרמן של כל הסופרמנים .  מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

האבא שלנו הוא "אלופו של עולם"
והוא כל יכול,
איזה מזל יש לנו,
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים
מוטי

אין כמו בורא עולם! אבא שבשמיים מביט עלינו משמיים ושולח אלינו טיפות של תקווה!

שלום חברים,

מכיוון שלא ראיתי תשובות ברורות אני אנסה לענות איך אני רואה את הדברים.

הערה: אני מתייחס באופן תאורטי בלבד ללא קשר לארועים או אנשים מסויימים.

אם הייתי בכנס גדול ועיני היו קולטות בחורה שמניעה לי את התאווה, מכיוון ש:
1. אני בטוח שאני לא מסוגל להמשיך בה מבלי שאפול לתאווה.
2. אני בטוח שאני לא מסוגל לא להסתכל עליה.

מה לעשות?
1. הייתי עוצם עיניים ואולי גם אוזניים.
2. הייתי ממש מדבר עם הקב"ה ומתחנן שייקח ממני את התאווה הזו מכיוון שאני לא מסוגל להתמודד איתה.

כאשר אני עושה את 2 הדברים האלו אני מפסיק להלחם ולעשות שריר במאמצים לא להסתכל עליה ואני מתחיל להיכנע ולמסור את חיי לקב"ה.

להרפות - המושג הזה לא שייך אלינו בכלל !!!
להיכנע ולבקש מהקב"ה שייקח ממני את התאווה - בוודאי !!!

ואותו הדבר גם ברחוב.

ולפני כמה זמן קרה לי ברחוב שעברה מולי בחורה, עצרתי ועצמתי עיניים ובקשתי מהקב"ה שייקח אותה ממני.
אחרי כחצי דקה פתחתי את עיני והיא נעלמה.
הודיתי לקב"ה מקרב ליבי על שלקח ממני את התאווה ולו רק לכמה שניות.

כמובן שאני יכול לטעות, אנא תקנו אותי אם טעיתי.

בהצלחה לכולנו

מצוין , תודה
תן לי לישון על זה לילה,
מוטי

לא נראה לי.

אני מכיר חברים שעשו בדיוק את הצעדים האלו אבל בפועל זה היה מלחמה עם התאווה והגל לא עזב אותם עד שהם נפלו. לעומת זאת כאשר הם למדו להיכנע ולהרפות - הם התחילו לחוש ברגיעה מסויימת.

איך בדיוק מרפים - אני לא יודע.

אני יכול לומר בנוגע אלי שכל הנפילות האחרונות שהיו לי הגיעו
מהגל הגדול הזה שכל פעם אני מגלה עוד יותר עד כמה שאני
חסר אונים מולו ויותר מזה כשהוא מגיע אז במוקדם או במאוחר אני מוצא
את עצמי עוד פעם בנקודת ההתחלה ולמרות שאני עושה את מה שאני
יכול זאות אומרת נכנע מול התאווה פונה לה’ שיקח ממני את
התאווה מתקשר לחברים מדבר עם הספונסר אז זה מחזיק ליום
יומיים ובסופו של דבר הגל מתנפץ עלי וסוחף אותי
אתו
ואת האמת זה דיי מייאש ומתסכל אותי כי מה שיוצא שאני מצליח
להיות נקי לתקופה מסוימת ומצליח לעבור את הגלים הקטנים
בשלום אבל כשמגיע הגל הגדול אני פשוט מתרסק
וזה מביא אותי לתסכול ויאוש כי זה נותן לי הרגשה שאין לי סיכוי להצליח בתוכנית
וזה למרות שאני משתתף בפגישות גם בטלפון וגם פנים אל פנים ומשתדל לעבוד על הצעדים
אבל מה שבפועל  יוצא שאני מתקדם קצת ואחרי תקופה מסוימת עוד פעם נופל
אז אני מתחיל לחשוב לעצמי שאולי נגזר עלי לחיות ככה ואם כן זה מפחיד מאוד

זלמן יקירי,

מה תענה לכאלו שיגידו לך שהם ניסו את תוכנית 12 הצעדים וזה לא עזר?
תאמר להם: "וואלה? יודעים מה, זה כנראה לא זה !!!" ???

אתה מציג את "ההרפיה" כפתרון לבעיה מסויימת אך אינך יודע מהי "הרפיה".
אם כך, מה שווה הפתרון?

זה דומה לאחד שיגיד לי שהוא יודע איך להיפך למיליונר ואני שואל אותו: "נו, איך?" והוא עונה לי: "תעשה בלי בלה בלו"
ואני שואל אותו: "מה זה בלי בלה בלו" והוא עונה לי: "לא יודע"
נכון שאני אחשוב עליו: "יו... איזה קשקשן !!!" ???

בתכלס הרפיה לא קשורה לכאן, היא אולי קשורה לאלכוהליסטים, אך במקרה שלי ברגע שאני אתחיל להרפות, אני בעצם מכניס עוד בקבוק וויסקי לתוך קבוצת הגמילה, אני בעצם נכנס עם שרץ לתוך המקווה.
הסיבה לכך היא פשוטה, מכיוון שהבקבוק נמצא אצלי בראש וברגע שאני מרפה אני בעצם נותן לו להמשיך לפעול !!!
אך אם אני לא מרפה, אלא עושה פעולה של נתינת השליטה על חיי לקב"ה.
אני עושה פעולה של מסירת המפתחות של חיי לקב"ה, רק אז אני בדרך להחלמה !!!

כשאני רואה מראה מפעיל תאווה, או חושב מחשבה כזו, אני בעצם לוקח לידי בקבוק וויסקי פתוח, כל זמן שאני אשאיר אותו פתוח, הכניעה לא תעזור לי, כי אני רוצה להשאיר אותו פתוח ולכן הקב"ה לא יכול לעזור לי.
אך אם  אסגור אותו, והכנע רק אז אוכל למסור את חיי לקב"ה ורק אז הקב"ה יכול לעזור לי.
חלק מהפעולה של למסור את חיי לקב"ה היא לסגור את פקק בקבוק הוויסקי !!!

כשהתאווה תוקפת אותך,אין זמן לכל ההגדרות והלומדעסים .כל הדיון היא נחמד בפורום,בזמן אמת אין זמן לדיונים.
צריך לעשות.לקום ולעשות.
אני קורה לזה לברוח.
אם תרצו ,תקראו לזה להרפות.לא משנה.המונחים פה לא משנים.

העיקר-לא להיות לבד מול התאווה.תצא מעצמך.תדבר עם חברים,תצעק להשי"ת.לא משנה.
פשוט תקום ותעשה מעשה.קום עשה!

[לזלמן-הרפיה עיניינה "שב ואל תעשה"-תוותר על התאווה.במצב שאחנו מדברים עליו,לדעתי,צריך לפעול ב"קום עשה".]

חברים, ברשותכם. אפי' שאני לא משתתף בתכנית, נראה לי שאני מבין מצוין מהי אותה "הרפיה".

קודם כל אכתוב למה אני חושב שזה עוזר. יש שתי סיבות שגורמות לנו ליפול:

הסיבה הראשונה שאנו לא יכולים להתגבר על התאוה היא שאנו נלחמים בה. כשאנו נלחמים אין לנו זמן לותר. אנחנו עסוקים ב"כיפופי ידים" עם התאוה, ומה לעשות, היא יותר חזקה.

הסיבה השניה היא שאנחנו לא מאמינים שנצליח. כל כך הרבה פעמים התאוה היתה יותר חזקה מאיתנו, שאנחנו כבר "יודעים" שמה שיקרה בסוף זה שהיא תנצח, זה משהו פסיכולוגי עמוק, אנחנו כאילו נלחמים, אבל בעצמינו מביאים את התוצאה הסופית, שהיא הנפילה.


בגלל שתי הסיבות הללו, אם אנחנו נרפה, זאת אומרת, באמת נרגע, ננשום עמוק, נרפה את המוח, נצא מהלחץ, נפסיק "להלחם" בכח וננקוט בטכניקות אחרות, כמו כניעה או תפילה, או דברים אחרים, תתחיל דינמיקה אחרת לגמרי שיכולה בהחלט לעזור לנו בצורה מדהימה, כיון שאנחנו מוצאים את העוקץ משתי סיבות עקריות שגורמות לנפילה.

לי זה עזר הרבה פעמים, כשממש לא היה לי סיכוי על ידי מלחמה.

בהצלחה לכולם.

נ.ב. הערה אחת, ואני מקוה שהחבר'ה לא יסקלוני. לדעתי עדיף לפעמים כן להסתכל מאשר להלחם. הנזק שנגרם להחלמה מהמלחמה הוא הרבה יותר גדול מהנזק של עוד הסתכלות אחת. אבל זה כמובן צריך להיות בהקשר של הרפיה וכניעה, ולא סתם לא להתגבר.
דעתי האישית.

גד יקירי,

מה שאתה מדבר ומה שאני הצעתי זה אותו הדבר.
אך זה לא נקרא הרפייה, אלא הפעלת שריר אחר.
ההרפייה שאתה מדבר עליה איננה הרפייה כלל וכלל.
אתה מדבר על הפעולות הבאות:
1. להרגע.
2. לנשום עמוק.
3. לצאת מהלחץ.
4. להיכנע.
5. להתפלל.

הצעת כאן חמש פעולות רצוניות שונות ואתה קורא להן בשם כולל של "הרפייה".

הרפייה - זה לשבת ולא לעשות דבר.
אם אכן נעשה כאן הרפייה, אז, כמו שאמרתי, נמשיך את פעולת התאווה וכאן הקב"ה לא מוכן לעזור.
צריך פשוט לסגור את בקבוק הוויסקי ולא להשאיר אותו פתוח.
להרפות - זה להשאיר את הבקבוק פתוח ובמצב זה וודאי שאיש לא יוכל לעזור לנו אפילו לא הקב"ה.

הכניעה היא מצד אחד הפסקה של הלחימה וקריאה לבקשת עזרה לקב"ה אבל אין כאן הרפייה כלל וכלל.
נהפוך הוא, יש כאן נקיטת פעולה של קריאה לעזרה !!!

אני חושב שהרפיה היא כן פעולה. לשבת ולא לעשות כלום זו לא הרפיה, אדם יכול לשבת כשכולו מתוח ולא לעשות כלום.
הרפיה, גם במובן הפיזי ממש, היא להרפות את כל השרירים, להפסיק להיות מתוח/לחוץ/נלחם בקיצור, לנשום עמוק ולהרגע, ולהפסיק להיות ב"מלחמה".
זה מה שכתבתי.
כתבתי, שאחרי זה הוא יכל לנקוט בטכניקות כמו כניעה ותפילה.

אוקיי,

אם המושגים קצת הפוכים, אז בואו נדבר על הפעולות ולא על המושגים.

הכוונה שלי היא שברגע שאני מותקף בגל של תאווה, אני עוצם עיניים או מסיט מבט וםונה לקב"ה לעזרה.
ולא ממשיך להסתכל ולא ממשיך להאבק על להסתכל/ לא להסתכל !!!

בכל מקרה אם הבנתי נכון את זלמן היום בקבוצה הטלפונית, זה לא חלק מתוכנית לפגוש את גלי התאווה האלו.
ואנו צריכים להתרכז בתוכנית עצמה ואז הסיכוי לפגוש כאלו גלים יתגמד.

בהצלחה לכולנו

שמואל