הרבה הרבה זמן שלא פתחתי פוסט חדש
שאני שואל את עצמי למה זה קרה? ולמה התגובות שלי כ"כ מעטות בזמן האחרון בפורום? הרי אני כן רואה את 12 הצעדים כחלק בלתי נפרד מהחיים שלי? אבל בפועל שאני רואה את המוטיבציה שהייתה לי בשנה האחרונה להיות חלק מהתכנית ומביצוע 12 הצעדים אני מבין מיד שבאמת לא הייתי הכי מחובר, אז התשובות לכל השאלות האלו הם "חוסר חיבור"!
ולמה לא הייתי באמת מחובר? יש לזה הרבה סיבות: א. יותר קל להיות נקי בלי יותר מידי פעולות ומאמצים! ב. הייתי באמת עמוס שהעדפתי להשקיע בדברים אחרים (עבודה, אישה, הבת, וכו'...) מאשר בתכנית.
עכשיו הזמן קצת יותר פנוי ויצאתי לחופש יחד עם התלמידים, הריקנות פתאום צפה ואיתה עולה הרצון להשקיע באמת בעצמי.
בכל שנות חיי ידעתי למלא את הריקנות בתאווה! היום בשבילי הריקנות היא הזדמנות לצמיחה וללמוד מי אני באמת! האתגר כמובן לא כ"כ פשוט, תמיד הרבה יותר קל למצוא את הפתרון המזדמן והמרגיע שבתאווה.. אבל כשה' עוזר לקחת את עצמי בידיים ולהפנות את הריקנות בעשייה חיובית, כדוגמת סיום כתיבת הצעד הראשון ביום א' האחרון, שכתבתי אותו במשך ה4 וחצי שנים האחרונות (בהפסקות ארוכות למדי...) התגמול שאני מקבל מכך הוא גדול לאין ערוך מאשר התאווה... 
כרגע אני יודע שזו תחנה משמעותית עבורי והזדמנות להתחבר מחדש לתכנית בצורה יותר משמעותית!
בכ"מ שמח שעדיין יש לי את מקום המנוחה הקדוש הזה!
אוהב אתכם חברים

היי שלמה
כיף לראות שמות מהעבר הרחוק חוזרים ומתחברים
כמוני כמוך
מקווה לחיבור יציב וממושך הפעם
במפוכחות
מוטי

תודה רבה מוטי
משמח ומחזק לראותך כאן שוב
תמיד אזכור את הפעם הראשונה שהגעתי לקבוצה יחד איתך..

אוהבים. 
גם אני כאן, מנסה להתאזרח מחדש.
מתפלל שרק להיום, אצליח לקחת מכאן את מה שקיבלתי בעבר.
נתן במתנה