דניאל פסנטגר, חוקרת בלימודי מגדר מספרת על התמודדות הנשים שגילו שבן הזוג שלהן נחשף לנורא מכל. מספרת על המצוקה, הכאב והצמיחה. התחלתי את מחקרי על הנשים הלא נראות. הן לא נראות וקולן לא נשמע. סיפורן הטרגי נפגעות הרשת (זוגיות)
כל הכתבות, הכנסים והימי עיון על פגעי הטכנולוגיה מתייחסים לסכנות או לנזקים ואין שום התייחסות להתמודדות של בנות הזוג של הנפגעים.
איך מרגישה אשה שמגלה שלבעלה יש התמודדות מול פיתויי הרשת? איך מתמודדת אשה שמגלה שבעלה נמשך אחר קשרים נוספים? בהתחלה חשבתי שאין בכלל מה להשוות, ואלו דברים שונים לחלוטין.
אבל כשהתחלתי לחקור ולראיין עשרות נשים שלכל אחת התמודדות שונה, ולבן הזוג שלה אופי שונה של התמודדות גיליתי שהרגשות והחוויות של כולן היו דומות: בושה, אשמה, בגידה, חוסר אמון, זעם.
אני חייבת לומר שהייתי שיפוטית. כל הזמן חשבתי לעצמי: לעזאזל, תתגרשי כבר! למה אשה נורמאלית צריכה לחיות עם חוסר אמון? עד שנזכרתי בדבריה של ד"ר אסתר פרל, חוקרת בין לאומית של זוגיות ואינטימיות מבלגיה, שטוענת שניסיונה רב השנים מוכיח שרב הזוגות שחוו בעיות של חוסר אמון בתחום הזה נשארים יחד. יש כאלו שלא התגרשו ויש כאלה שהמשיכו להיות נשואים.
הרוב נשארים במצב של "אלו שלא התגרשו"- כלומר לו היה להם יותר קל ונוח היו מעדיפים להתגרש, אבל זה קשה כרגע. היא עצמה נוהגת לומר לזוגות שהגיעו אליה ליעוץ: "הנישואים הראשונים שלכם נגמרו, האם תרצו לנסות פרק ב יחד? מראש אומר שפרק ב' דורש הרבה דם יזע ודמעות. האם תהיו מוכנים לעבוד קשה בשביל הנישואים שלכם?" אני ראיינתי את הנשים ש"נשארו נשואות" או יותר נכון לומר פתחו פרק ב' בנישואים.
ניסיתי להבין למה? למה לא התגרשתן? ל' מסבירה לי שלא צריך למהר עם פיתרונות. "כשיגיע הזמן לסיים את מערכת היחסים, או לעשות שינוי אחר אלוקים יראה לנו את זה בבהירות. יש מקרים שבאמת כדאי להתגרש, אבל חשוב לעשות את זה לא ממקום של כעס, אגו או נקמנות. אם לא תעבדי על עצמך, את תישארי מלאת כעס וטינות גם אחרי שתתגרשי.
להיות עם טינות זה כמו לשתות רעל ולחכות שהשני ימות. לא מספיק נפגעתי שאני צריכה לסבול גם מטינה?" אף על פי שהתופעה קיימת בהתפלגות שווה בכל המגזרים, וקבוצות לגמילה מהאינטרנט ולבנות הזוג שלהם קיימות בכל העולם כולל איראן ועירק ומדינות מוסלמיות נוספות.
אני בחרתי להתמקד בקבוצת הנשים החרדיות. אני חייבת לציין שבתור חוקרת חילונית, התפעלתי לראות שבמגזר הדתי והחרדי שנחשב לשמרן אנשים לא מתביישים לדאוג לעצמם לעזרה וטיפול, גם אם הדבר כרוך בחשיפה עצמית לעיני קבוצה גדולה של מתמודדים נוספים ואנשים ניגשים לטיפול גם על דברים שבמגזר הכללי נחשבים ללגיטימיים למרות שהמחקרים מוכיחים חד משמעית שהם מזיקים.
רבות מהנשים שראיינתי סובלות מתסמינים פוסט טראומתיים בדומה לנשים שנפגעו ממעשים חמורים. רובן עשו עבודת עומק נפשית וריגשית ברמה שלא הכרתי אצל אף מטפל קונבנציונאלי ובכל זאת משום מה רב המטפלים נמענים מהפניה של אנשים לשיטה למרות שכמעט כל המרואיינות העידה שהשיטה שינתה את חייהן.
האם יתכן שהמטפלים נמנעים מלשלוח כי השיטה היא חינמית ותקפח את פרנסתם? תהיתי לעצמי לאורך כל המחקר ניסיתי להבין, למה את צריכה לעבוד על עצמך? למה את צריכה להשתנות? לבעלך יש בעיה, שהוא יטפל בעצמו.
אף על פי שהכרתי נוירולוגים ופסיכיאטרים שטוענים שחיים במחיצת אדם מתמודד משפיעים על כל המשפחה, לעיתים בצורה לא מודעת. התשובה שאני שקיבלתי מהנשים שוב ושוב, היא תשובה של אחראיות אישית, של חשבון נפש כנה ומעמיק.
איפה היה החלק שלי? איפה לא הצבתי גבולות? איפה לא דאגתי לעצמי ולצרכים שלי? איפה בתת מודע חיפשתי להיות קורבן ולחוות סבל? "בעלי עושה את העבודה שלו בעצמו", אבל אני לא תמיד יודעת איך להגיב בצורה בריאה למצב שנוצר.
זו תגובה מאוד נורמאלית למצב לא נורמאלי. אנחנו רוצות לא להאשים ולכעוס מצד אחד ולדאוג לעצמינו ולבריאות הפיסית והנפשית שלנו מצד שני.
למשל, דבר שמאוד נפוץ אצל נשים במצבים שחוו משבר של חוסר אמון זה להתחיל לנהל בילוש מה שמאוד פוגע בבריאות הנפשית ובשלווה שלנו. "אנחנו עורכות רשימה של כל המקרים בהם נפגענו על ידי הבן זוג שלנו ועל ידי אנשים נוספים", מסבירה שקד(השם בדוי), חברה ותיקה ב-12 צעדים.
"אחרי זה אנחנו רואות איפה היה החלק שלנו, אולי פעלנו מתוך אגו, קורבניות, רחמיים עצמיים או ריצוי אחרי זה אנחנו מקריאות את זה למאמנת שלנו שיכולה לתת לנו פידבק מהניסיון שלה ובגלל שאני יודעת שתמיד אתקבל באהדה וחוסר שיפוטיות יש בינינו כנות שלא נתקלתי בכמוה."
זה רק כלי אחד מתוך שפע כלים של תוכנית ה-12 צעדים, בהם גם כלים כמו תפילה ומדיטציה, כתיבה יומית, התייעצות קבועה עם המאמנת (הכל בהתנדבות דרך אגב) ועוד.
למרות ששקד הגיעה בגלל הבעיה בזוגיות, היא ממשיכה לבוא בגלל ההתפתחות האישית הגדולה אותה היא חווה. "כשהגעתי הייתי פשוט שבר כלי, מרוסקת ומרוקנת, חייתי בתחושת סוד ובדידות עצומה.
היום הקשר שלי עם אלוקים הפך למשמועתי הרבה יותר, היום אני פונה אליו בכתיבה או מחשבה כל פעם שאני חווה מתח או דחף לנהל הכל כמו שאני חושבת ומבקשת כוח להרפות ולקבל את רצונו. גם אם זה אומר שאצטרך לעבור טלטלות בנישואיי או חלילה להגיע למצב של פרידה.
גם הקשרים עם הבוסים וההורים השתפרו מאוד, התחלתי להציב גבולות, לכבד את הצרכים והרצונות שלי, ואני רואה שגם אחרים התחילו לכבד אותי הרבה יותר. גם הזוגיות נמצאת בצמיחה כי אני לומדת לדבר בכנות על כל מה שכואב לי להציב גבולות בריאים בכל התחומים גם בתחום האינטימי, והפסקתי לנסות לשנות את בעלי.
