שלום לכם!
לפעמים יש מצבים מורכבים שלכאורה התאווה היא "הפתרון" היחיד אליהם.
אתמול לדוגמא קרה לי דבר כזה, הייתי מבואס ממשהו הרגשתי החמצה כעס וכמעט שנפלתי.
הדבר היחיד שהציל אותי הוא שהייתי נורא עייףותוך שנייה נרדמתי. אחרת לא היה לי סיכוי.
הייתי רוצה לשמוע מכם מה אתם עושים במצבים כאלו, ואם יש לכם רעיונות לפתרונות הרגעה (יותר הרגעה נפשית) אחרים? תודה

להתקשר לחבר ולשתף לפרטי פרטים ולבקש בנוכחותו כוח מאלוקים.

אני כותב מניסיוני אולי לכל אחד יעבוד משהו אחר.. אני יודע על עצמי שיש לי כל כך הרבה חומר בראש משנים של שימוש כל כך הרבה זיכרונות שגם אם אופן הרמטית אני יחסום כל כניסה של חומר חדש בין על ידי שמירת העיניים בין על ידי טכנולוגיה נקייה יש מספיק  חומר בלתי ערוך במוח שהתאווה שלי יכולה להפיק ממנו אין סוף סרטים.. לכן מבחינתי זה חסר טעם ומסוכן להלחם בזה בכוחותי כי זה פשוט מתיש את הנפש והנפש עייפה זה מכשיר את הקרקע לנפילה וגם אם לא נופלים בפעול מדובר באיכות חיים מאוד נמוכה..  לכן הבחירה הנכונה עבורי היא פשוט לוותר להרפות ולחזור כמו במנטרה בקשה מאלוקים שיקח את זה ממני. לא להיות חזק להרפות כמו קנה לנענע לגל בראשי ולתת לקדוש ברוך הוא להיכנס לתמונה. 

החסוי כתב on 28 יוני 2016 22:27:

אם זה קשה לך מידי (וזה סביר מאד שיקרה וזה בסדר), תוכל אולי לפרוס את זה לחתיכות, כל פעם התקדמות קטנה אחת:

להתקשר - למישהו אמין ונחמד ולעשות הכירות קצרה, אהלן (וכו וכו...) גם אני מאונן ולא יכול להפסיק (וכו וכו...), משהו בסגנון..
לשתף - על ההתמודדות שלך היום, הקשיים שאתה עובר עכשיו ושאתה זקוק לעזרה בהם
לפרטי פרטים - לפרט למי התאוית ואת הסיטואציה עצמה, לפרט כמה שיותר את החוסר אונים הזה שאתה נמצא בו.
לבקש כח מאלוקים - אם זה קשה לך, תוכל לחכות ל"צעד 2" במידה ותעשה צעדים ותיקח ספונסר. אישית, אני עצמי עדיין לא שם, אבל אם אני מתרכז מספיק אני מסוגל לזה...

בהצלחה!

תודה רבה לכם, אני לא חושב שאני מסוגל להתקשר למישהו בשעת מעשה. פשוט לא יכול. זה יותר מידי אישי.
וזה לאו דווקא התאוות למשהו מסוים, בשעה כזאת אני מחפש ליצור אצלי תאווה כדי להגיע לפורקן להירגע ולהמשיך הלאה.
אני מנסה לחשוב אולי על פיתרון של הסחת דעת מהנושא, לראות משהו במחשב זה בלתי אפשרי כי אני בוודאי יפול, אני לא מעשן, ולקרוא משהו זה הדבר הכי לא מעניין בכזה מצב, קשה לי לדבר עם ה' - אני עובד על זה, אבל לא חושב שזה מה שיעצור אותי. שוב הנושא הוא רק במצבים מסויימים, במקרים רגילים לרוב אני מצליח להתגבר.

אולי משהו מתוק? מסטיק יכול לתת לך תעסוקה ללא מעט זמן 

אולי לא ממש לדבר אולי רק משפט אחד פשוט כמו השם תעזור לי או השם בבקשה קח את זה ממני ולחזור פעמים רבות לא להתעמת ישירות עם התאווה כי יכול להיות שזה פשוט גדול עלינו פשוט למסור לשם כמו ילד קטן שמבקש מאבא שלו שייקח את השקית כי כבד לו(: עוד עצה נשימה מודעת פשוט לשים לב לכניסה ויציאה של האוויר הכוח בזה מלבד הסחת הדעת הוא שתגבורת של החמצן עוזרת למוח להתנקות משטף המחשבות אם אתה בקטע של דמיון מודרך אפשר לדמיין שהכל נשימה נכנס משהו מרפא מחלים כמו אור בצבע מסוים או מים שוטפים ומנקים וכו 

שטיסל כתב on 29 יוני 2016 09:50:

אבל אתה פשוט חייב לצאת מה"לבד" הזה של ההתמכרות. אולי תנסה סתם להתקשר למישהו ולערוך הכרות קצרה, בלי אפילו לומר את השם המפורש, רק לדבר ולדעת שהאדם מעבר לקו מתמודד עם אותו הדבר שאתה מתמודד, זה המון יחסית להתחלה. (בפעם הראשונה שאנוכי הביישן דיברתי עם מישהו לא סיפרתי כלום על עצמי, אבל הוא סיפר על עצמו בכזו פשטות שכבר חשתי הקלה, למשך אכל אותו היום וגם למשך הימים שאח"כ).

זה נראה לא כ"כ קשור בהתחלה וזה לא ה"עזרה הראשונה" במצב הזה, אבל לא צריך לחכות שהגל יבא, אפשר גם לפני... טלפון אחד וכבר עשית התקדמות ענקית, כנראה שלא תצטרך הסחת דעת באותו היום... אותו אדם וההם שאחריו יוכלו לתת לך "עזרה ראשונה" בהמשך, כשתמשיך להתקשר אליהם ותרגיש יותר חופשי לשתף בפניהם מה עובר עליך, אבל את ההכירות הראשונית אתה חייב לעשות מתישהו, וזה שווה את המאמץ...

בהצלחה

 

שלום שטיסל, שלום כולם,

קודם כל תודה לך על השיתוף בסגנון המזמין לענות.

בזמן האחרון התחלתי ללמוד משנה בעל פה, אחת ליום, מכל מיני סיבות טובות, ולהפתעתי גיליתי שזה עוזר לי גם במצבים כאלה, כמו לפני השינה או בזמנים אחרים שהראש מחפש דברים רעים לשוטט בהם או שהם כבר מדמיין - יש לי 'מקלט בטוח', 'פתח מילוט' בניסיון לחזור על המשנה או על הרצף האחרון שלמדתי.
הרי חלק מהבעיה בניסיונות מילוט של היסח הדעת זה שכל עוד אני מגדיר לעצמי שאני בא להסיח את הדעת אז כבר אני יודע ממה אני צריך להסיח אותה... בדרך הזו זה השתחרר לי כי כאילו זה לא שאני עכשיו בורח מהריקנות והשיטוט והתאווה אלא פשוט יש לי משהו לעשות שעוד לא גמרתי או שאני רוצה לסגור אותו יותר טוב בזיכרון אז אני פונה אליו... תחכום...

זה סוג של כפתור אדום, לחצן מצוקה.
אבל ברור לי שלא שם נמצא כל או עיקר הפתרון עבורי.
בקשר של שיתוף - מה שלך לא היה קשה כנראה [לכתוב פה] לי לקח הרבה מאוד זמן, כבר כמה שנים שאני רשום פה ובעיקר קורא לעתים רחוקות. בימים האחרונים חזרתי לפה והרגשתי מספיק בטוח גם כדי לכתוב. ככה שגם אם אתה לא במקום של לשתף חבר באופן ישיר און ליין - בעיני כתיבה פה היא לא דבר זניח והיא כן שיתוף ופתיחה משמעותית שיכולה להשפיע ולתת מבט מהצד ופרופורציות שמחזירות לשפיות.

ועדיין, כל עוד החלל הרוחני שלי לא מתמלא מקשר חי עם א-ל חי, כל עוד הפחדים והטינות משמשים לי כמגננה על סודות וחולשות אנוש וטבע - אני חשוף לבריחה אל ה'סם'.
הליכי הרפיה ותפילת אמת, במחשבה, שיר או מלל, מודעות לנוכחות ולהשגחה של אלוקים אוהב ודורש משחררת אותי מהצורך לרדוף אחרי הרע. מאפשרת לי לנשום ולבחור עוד דקה - עוד חצי שעה - עוד שעה - עוד חצי יום - עוד יום של ניקיון ואור בהיר בלב ובראש.

לא יודע אם עזרתי לך. בטוח שאתה עזרת לי. תודה רבה. ובהצלחה!

המון תודה לכם,   היומיים האחרונים היו לי נורא קשים (הייתי גם קצת חולה אז בכלל לא היה לי כמעט מה לעשות).
התגובות שלכם נתנו לי מוטיבציה להמשיך הלאה. שיהיה לכם שבת שלום

אמן. שבת שלום שטיסל. שבת שלום לכל עם ישראל.
שמח לשמוע שהדברים הועילו.
מזדהה עם הקושי. שותף לנוראות.
רפואה שלמה ועמוקה, עם כל הכוחות.
אשרי הלוחמים!