הבוקר היה קשה. הסדר. פתאום מצאתי את עצמי עם רעיונות מטורפים לחברת הפקות של סרטי הישרדות בטלוויזיה. זה היה לא נעים לקלוט פתאום, שאני באמצע בית מדרש, באמצע לימוד הלכה עם חברותא, וכבר כמה דקות ארוכות מה שיש לי בראש זה אתגרים לא צנועים בכלל שאפשר להציב. ואז מתחיל בראש שלי דיון אם מותר לחברות הפקה לעשות את זה, ועד כמה הם יכולים לעשות מה שהם רוצים בלי שאלה שנרשמו מראש ימחו ויברחו, ואם בחוזה שלהם אין חורים... וואו טירוף. ואיזה השפלה זה לאנשים שרצו מראש להיכנס ובסוף מגלים שזה לא מה שהם חשבו שזה. אבל אולי הם כן רצו בכל זאת.
ואיזה השפלה זה לי לקלוט שזה מה שרץ לי בראש.
איי.
נחמתי הייתה שעם כל החריפות של הרהורי עבירה הקשים מהעבירה, ועם כל האסון המנועי שבכמיהה הרעה - עם כל זה, זוהי מחשבה. שאמנם יש לטפל בה ובחלל שמאחוריה. אבל כמו שקראתי בספר 'רק להיום' על חלומות - שגם כשעולים דברים רעים בהם, כדאי לזכור שעדיין מדובר בחלום.
וזו אבחנה משמעותית, עבורי לפחות, בדירוג הביקורת שלי עלי.
ועוצמת הביקורת שלי עלי, כמו הביקורת בכלל, משמעותית עבורי, לקיומו של זעזוע או לאי קיומו.
וקיומו של זעזוע משמעותי עבורי, לתחושת הכאוס שדוחפת למפלה הבאה...

אוהבים. מה שרץ לנו בראש...
אני מנסה, בהצלחה חלקית, אבל הולכת וגוברת באופן כללי, להפנים את העובדה שהמחשבות על תאווה, ועל אפשרויות תאווה, ואפילו מחשבות של תאווה, עבורי, כמכור, אינם משהו שאני צריך להזעזע ממנו. 
אני מכור, יש לי מחשבות על תאווה,של תאווה, ואודות תאווה, שיצוצו לי בראש. זה יקרה יותר בזמנים של פיזור דעת, עייפות, רעב, בדידות וריקנות, אבל עשוי גם לקרות ממש באמצע משהו לא קשור לכלום. 
זו הבעיה שלי. 
הבחירה שלי היא כיצד להתמודד עם המחשבות האלה באופן יעיל. 
עבורי הניסיון לטאטא אותם החוצה בעזרת כוח הרצון המלווה בנענוע ראש, היה לאי יעיל, מכיוון שהם חזרו בריבית בשעות שלאחר מכן, וכן הלאה. התפילה לאלוהים והפניה למישהו חיצוני שאפשר לשתף אותו, (חבר, שיתוף באתר) לעומת זאת, פוגגה את הרעילות הזו ביעילות רבה יותר. 

אהבתי את האבחנה שלך שחלום הוא רק חלום. מתפלל להפנים את זה...
נתן במתנה 

תודה נתן במתנה, שמח לשמוע שגם אצלך ההתמודדות עם מחשבות בעיניך היא לא זעזוע אלא פנייה לה' ולברואיו. נותן לי כוח לקראת הבוקר הקרוב. ובכלל.
תודה גם על הפידבק על החלום...
יום נקי ומאיר לכולם!