|
ברוכים הבאים,
אורח
|
נושא: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - מאמר חיזוק 4783 צפיות
בעניין: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - מאמר חיזוק לפני 12 שנים, 6 חודשים #9469
|
|
הריני מאמין, שביכולתי לשנות את מסלולי החשיבה שנחקקו בתודעתי ברבות השנים, לשנות הרגלים רעים ולשבור את הטבע של עצמי.
אמונה זו נובעת מסיבה אחת פשוטה, אלוקים נתן לכל בני האדם וגם לי כוח לשנות דברים בטבע, ובזכות האמונה החזקה והתקיפה בבורא עולם, כל אדם באשר הוא אדם יכול לשנות דברים בטבע. זאת אמונתי. |
בעניין: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - מאמר חיזוק לפני 12 שנים, 6 חודשים #9475
|
ל"זלמן" היקר, פספסת נקודת אחת של האדם בשם "פנימיות", בטענתו על ידי סימוכין מתורת הרב אשלג, טוען הנ"ל שהציטוטים שלו מותאמים בדיוק למצב שבו המכורים נמצאים. אסביר את דבריו, אם ירשה לי מר מעלתו הלזה, ההתמכרות באה לידי ביטוי בהרבה תחומים, ואם כך אני מסכים, אדם יכול להיות מכור לכסף, להימורים, לכבוד, ולעוד הרבה תחומים ביומיום שלנו. לכן, האהבת אדם את עצמו, מביאה לידי התאוות והתמכרות, עד שהאדם בעצמו נהפך לעבד נרצע לתאוותיו, עבד איננו יכול לברוח מאדונו השתלטן, גם אם יתאמץ בכל מאודו, ובכך הוא מתמסר לחיי שיעבוד נוראים ומפרכים ליצריו. המכורים למין, הפכו את התאווה למין, לאות קעקע על בשרם, וידוע שאות קעקע לא ניתן להסיר כי היא בבשר ממש. אך, רק על ידי זריקה של מים טהורים המפכים בנשמות המתאווים לתאווה חיות והתחדשות הלב והנפש, יזכו לאור באור החיים. ו"פנימיות", לפי עניות דעתי, לא עושה הפרדה בין מכורים, אלא טוען לפי תורת הרב אשלג, שכל האנושות מכורה, ורק על ידי נתינה והשפעה לזולת, כמו שבקבוצות אומרים לזרוק את חיינו אל השם ולהשפיע טוב לזולת, כל המכורים יחלימו. בזה אני מסכים ומאמין... ול"פנימיות", אבקש בנימה זאת, לכבד אותנו ובעיקר את עצמך, ולהסביר לנו את דברי רבותיך ותורתם, על מנת שנשכיל, נדע, ונבין, את דבריהם שיכולים לעזור לנו בהחלטות בחיים ובתובנות שישנו את חיינו. באמונה שלמה, ובביאת גואל צדק, נאחל לכולם, שבת שלום ומבורך! שבוע טוב ! ותודה רבה משוש חיי היטבת להסביר הרבה יותר ממני החיה עליה אתה שואל מכונה על ידי האר"י ז"ל ובהרחבת בעל הסולם כעל האגו הרצון לקבל הנחש הפרעה שבתוכנו.... לזלמן היקר תקן אותי אם אני טועה ההבדל לטענתך כל האנושות נמצאת בתאווה ביצר הרע אבל רק המכורים בבעיה כי להם אין בחירה חופשית....? מוסבר בכתבי האר"י ז"ל שהאור שברא אותנו ואין עוד מלבדו צמצם עצמו עד לעולמנו בו הוא מנותק מאיתנו והניתוק שלנו ממנו הוא בהתמכרות של כולנו לתאוותנו אני יכול אולי להסכים איתך זלמן ולומר שהמכור נמצא בהכרה כלשהי שהוא מכור ומנסה איכשהו לצאת מזה בעוד ששאר האנושות עדיין לא נמצאת בהכרה שהיא מכורה ועדיין לא מנסה איכשהו לצאת מזה אבל לדעתי יעזור לכולם כולל לנו המכורים למין להסתכל על הכלל של הבריאה והנה קטע קצר בסליחה מראש רק כדי לבטא את דבריי הנ"ל: משוש חיי אולי יוכל להוסיף ולפרשן עליהם  מתוך מאמר בחירה חופשית: (מדבר על כל האנושות אבל אנו המכורים למין יכולים בקלות להזדהות) - התענוג והמכאוב - אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג. ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה, זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן. אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא, שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים. הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים. ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל. ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה. אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש. ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?..... |
|
|
בעניין: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - מאמר חיזוק לפני 12 שנים, 6 חודשים #9526
|
|
הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.
הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs |
בעניין: אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים - מאמר חיזוק לפני 12 שנים, 6 חודשים #9536
|
|
שלום, שמי שמואל ואני מכור לתאווה.
בס"ד גדולה אלוקים שומר אותי נקי היום כנגד כל הסיכויים כל יום רק להיום |