אני יושב מול מחשב ולומד למבחן.
לחוץ מהמבחן ולחוץ מהחומר שעדיין לא הספקתי לעבור עליו.
ולחוץ מזה שאני בורח לתאווה מדי פעם.
(עדיין לא היה לי את האומץ להתקין תוכנת חסימה)
לחוץ מכך שמלחיצים אותי
חושב על זה שאני צריך להפקיד את גורלי בידי אלוקים אבל בורח כל פעם מהיד שלו.
מתפלל לשפיות. אני כל כך רחוק מזה. 
מתפלל לכניעה. אני עקשן כל כך וטיפש. (כמה אופייני למכור)

מתפלל לטובבבב אבא תרחם עלי אני לא יכול...

עדכון:
חבר יקר עודד ועזר ויחד התקנו תוכנת חסימה על המחשב.
זה באמת סוג של כניעה. אני לא מסוגל להתמודד עם מחשב פרוץ.
אני חולה.
ואני מרגיש שהכנסתי קצת אלוקים למחשב . ודחיתי החוץ קצת רוע.
 

"אני לא מסוגל להתמודד עם מחשב פרוץ" - איזה משפט יפה. אמיתי ונוקב כל כך, הלוואי שהייתי זוכר אותו היום בצהריים כשעטתי (לחמש דקות, אך בהחלט בבולמוסיות) על פירצה שנמצאה כמוצא שלל רב.
מתפלל לשפיות, תודה לך שהזכרת לי - 'אני לא מסוגל להתמודד עם מחשב פרוץ'. זה הכל, לא יותר ולא פחות.