אחרי הטסט. הסיכויים שעברתי שואפים לאפס. אבל תמיד יש תקווה, אפילו אם קלושה-  אולי.. בלי תקווה אי אפשר לחיות..
לפני הקושי קל להגיד "אני אקבל כל תוצאה מידי הקב"ה", "רצונו יעשה ולא רצוני". אבל אחרי זה המבחן האמיתי. לדעת באמת לקבל, גם כשבסוף לא הלך, שרצון אלוקים נעשה, זה לא כל כך פשוט. הרבה פעמים הקבלה שלי לא יציבה. עולה ויורדת כל הזמן. פונקציה בגרף שעולה ויורדת. 
היו לי כמה פשלות שפשוט באו אוטומטית כתוצאה מלחץ והתרגשות. לקחתי רסקיו כמובן כמו שרבים עושים אבל בכל זאת. חבר הציע שאקח רטלין לא יודע אם זה פתרון מתאים בשבילי. חושב שלחץ זה משהו שבכל זאת נשאר בך במידה מסוימת וצריך לדעת להתמודד איתו.
כשאהיה בראש קצת יותר צלול  מהייאוש שאחרי, אולי עוד כמה ימים אני אחשוב מה הלאה. יש שינויים שאצטרך לחשוב עליהם. אוטומט, אולי לעבור מורה.   
בינתיים מתפלל רק לקבל ולהמשיך הלאה בחיי. לדעת לא לעצור מקושי בדרך. כמילות השיר "תמשיך כי צריך להמשיך.. לנחות בשלווה לא ליפול"..
אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים אשר אין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ותבונה להבחין בין השניים. רצונך ייעשה ולא רצוני!

שלום בן!

מזדהה איתך מאוד בקושי לקבל דברים שהם לא כרצוני.
אתמול היתה לי מעידה במחשב ועוד גל ארוך של מבטים ברחוב וניסיתי לעשות הרבה אך בכל זאת זה המשיך דיברתי עם הספונסר שלי והוא אמר לי שאני צריך לקבל את זה שזה היה רצונו של אלוהים וזה היה משפט מאוד קשה לשמיעה..

מתפלל לאלוהים שיהיה איתי ויעזור לי לקבל את רצונו.

בהצלחה בנהיגה!!

נפלתי. בריחה לתאווה שהיא תפתור את כל הבעיות. הבעיה ששימוש אחד כבר לא מספיק לי כתוצאה מההידרדרות של המחלה. ואני כבר בדרך לשם חזרה, התאווה לא מניחה ודורשת סיבוב נוסף. המחשבות רצות ורצות. "לא יהיה נחמד להסתכל עכשיו על תמונות תאווה של חברים?" 
חוץ מהטסט מכבידות עליי עוד שתי בגרויות. למועד ב במתמטיקה הייתי כבר מוכן (לא מוכן מבחינה לימודית), ידעתי שאני צריך לגשת אליו. אבל בהפתעה אתמול קיבלנו ציונים למבחן בגרות במחשבים שיש לו השנה מועד ב' באופן חד פעמי. אני חשבתי שיש לי ציון טוב. אפילו חשבתי שזה ישמש כניחום לטסט.  ידעתי שיש סיכוי קטן שלא טוב כמו שאני חושב כי הייתה תשובה שלא הייתי בטוח בה. אבל בסוף הסתבר שהציון לא משהו, אז קלטתי שיש לי עוד מבחן לגשת אליו בשבוע הבא. ואני חשבתי ש12 שנות לימוד מאחוריי 
כמה אפשר לקבל?
כשכתבתי את המשפט הזה עכשיו חשבתי שאני חלש. מדברים כאלה אני מתייאש? יש אנשים שיקיריהם נרצחו והם טוענים שצריך לקבל את הייסורים באהבה. לא יודע אם המחשבות האלה נכונות אבל ברגע זה קצת התחזקתי.

ואולי הסבילות שלנו ביחס לכמות שונה מאנשים אחרים? אולי... לא יודע

שלום בן!

כאבך כל כך מוכר לי..

שרע לי אני פשוט רוצה מנת סימום של תאווה שתסדר לי את הבעיות אך האמת היא שהבעיות נשארות ואח"כ מכאיבות שוב..
היו ימים שהייתי משתמש כמה פעמים ביום כל פעם הראש החולה שלי סיפר לי תירוץ אחר ..

מתפלל כמוך לקבלה של המציאות..

המון הצלחה!
אנחנו ביחד בדרך!