שלום "סתם עוד מישהו"
האמת שלדעתי זה מתחלק לשלושה סוגי אנשים:
האחד, הוא אדם שפשוט קשה לו להתמודד מול התאווה. אין לו מספיק סיבות חזקות להפסיק. ויצרו גס בו. אבל כשהוא מגיע לכאן ולומד על התאווה מה היא, ואת הסכנות שלה. ובנוסף טיפים מעולים להיתגבר על התאווה, הוא פשוט יוצא מכאן מחלים, ואין לו צורך לחזור לכאן.
השני, הוא אדם מכור, שלא משנה מה הוא ניסה לעשות, הוא נישאר בזבל של התאווה. הבחירה נישללה ממנו, כמו ילד ליד ערימת ממתקים. אולי הוא גם היה אצל רבנים ופסיכולוגים שכשלו. אולי הוא גם סבל ישירות מהתאווה כמו גירושים, בושות, מעצרים, וכו'... בקיצור,
אדם חולה. וברגע שהגיע לכאן הוא פשוט מצא את הפיתרון, ונישאר נקי.
אבל זה רק בתנאי שהוא נישאר כאן ומשתף ומשתתף. אז הוא עשה חשבון פשוט ששווה להישאר ולהיות נקי ומאושר. הכי הגיוני.
השלישי, הוא כמו האדם השני בדיוק (בלי כח בחירה). אבל בשונה מהאדם השני, הוא לא הצליח לצערינו ליבחור בחיים נקיים. הוא בחר ליברוח מההתמודדות אליו. התיסכול שלו שולח אותו להישתמש בדבר שהורס לו את החיים. והוא עדיין סובל עד עכשיו. חולה, מסכן.
מי שכאן = מחלים ברוך ה'.
מי שלא = הוא או החלים, או סובל.
אני מקווה שהבנתי את דברי המשורר. רק שנורא הפריע לי
ניראה לי שמתאים יותר, עדיין נישארו בגן עדן הזה. או הם כאן לחזק אותנו. או משהו יותר מפרגן לאנשים אמיצים שמתמודדים כל יום ולא ניכנעים.
מקווה שדבריי היו לתועלת בלבד.
