להלן קטע שקראתי אתמול בספר כי עתה עמדי עמוד קכ"ו, זה ספר חיזוק באמונה, של אדם חרדי שליקט אוסף של סיפורים וחיזוקים, תוך כדי שאני קורא אני חוזר בנפשי לפורום ולדיונים כאן.

תקראו את הקטע ותגידו לי אם זה לא מזכיר לכם את ה12 הצעדים,


סיפר אברך יקר שברגע של פתיחות, שלא במתכון, פתח את סגור לבו וכה סיפר:
פעם אחת בשנות אברכותי הצעירות (היום הוא כבר מחתן ילדים) , היו לי שבועיים קשים בקדושה , שבועים שבהם לא הכרתי את עצמי , בחלומות הכי שחורים לא חשבתי שאני פלוני בן פלוני הרחוק כך כך מרצונות להנות בעולם הזה בעניני קדושה, הנלחם כבר שנים לרכש עוד גדר ועוד סיג בעניינים אלו, ואף על פי כן ברגע של חולשה, כאלו מחשבות, כזה שפל שבשפלים, כך הגדיר את עצמו.

ומתוך כך הגעתי למסקנה, כי אין לי מה לחפש כאן בעולם, עדיף לי לבא עתה נקי למעלה, מאשר להמשיך להתלכלך כאן בעולם, ומעיד אני על עצמי כי לא היה זה מן השפה ולחוץ, רק באמת באמת הרגשתי כי לא כדאי הדבר לא לי ולא להקב"ה,
ואז... פניתי לה' בדמעות שליש ואמרתי לו בכל ליבי כי נמאס לי מאיך שאני נראה, ובקשתי בכל הרצינות, רבונו של עולם תקח ממני עתה את נשמתי, כאן עתה כשאני יושב על הכנסא, אני אוריד את הראש על השלחן, ותיקח אותי, וכל כך היתה הבקשה אמתית עד שכתבתי צואה רוחנית לילדים שלי...

מה אמר ומה אדבר, לאחר עשר דקות הרמתי את הראש, קמתי מהכסא, ומאותו יום למשך יותר משנה, לא ידעתי כלל מה זה יצר הרע, מה זה מלחמת היצר. לא בעניינים קשים ולא בעניינים קלים, ולא כלום
היתה זו שנה שכל כולה רוחניות , שנה של התעלות מיחדת במינה שאת טעמה הערב והטוב אני עדין משמר לרגעים קשים.

והוא מדגיש בשנית, לא היה זה חקוי, לא היה זה מחמת ששמעתי ספור שכזה מאחרים, גם לא ידעתי אם הדבר מקובל לבקש דבר כזה מה', אבל היתה זו הרגשת אמת מנקדה מאוד מאד עמוקה בלב שהרגשתי כי לפל בקדושה זה סוף החיים שלי ואין לי יותר מה לחפש כאן בתורה וביראת שמים, גם אם אני ספון באהלה של תורה יומם ולילה, כי בלי קדושה למה לי חיים

בלי להרוס את החגיגה, יורשה לי לשאול בעדינות מה קרה אחרי שנה?

גם לי היתה שנה נקיה (כי אשתי תפסה אותי בוגד בה ומהפחד שהיא תעיף אותי מהבית לא העזתי ליפול), אבל מה היה בסוף השנה - זאת השאלה.

אני לא מחפש הפסקה אלא חיים בריאים ושפויים. אני מאמין שיש אנשים שרגע של דכדוך הנפש הוציא אותם מהמצב הנורא שלהם, אבל אני והחברים המכורים שלי לא במצב הזה. היו לנו רגעים מספיק קשים וזה לא עזר.

אני חושב שזלמן צודק אבל אנסה קצת  לחדד
יש אנשים  שבעקבות  לחץ דם גבוה השמנת יתר  ועוד סיבות, פתאום הלב שלהם מתחיל  לדפוק בשיא המהירות.
עכשיו איך מחזירים את דפיקות הלב  לקצב הנכון ,אז  יש מכשיר  שמחשמל את הלב (משהו כזה) ואז הלב חוזר למצבו הרגיל.
יכל להיות במשך תקופה ארוכה הוא ישאר אם קצב לב רגיל  אבל אם הוא לא יטפל בלחץ הדם  בהשמנה או כל סיבה אחרת מתישהו  ההתקף של דפיקות הלב יחזרו לשיא
המהירות ולכן  הוא צריך  לעבוד לפתור את הבעייה כדי שזה לא יחזור על עצמו  כי כאשר אתה משתמש במכשיר אתה לא פותר את הבעייה אתה  מדחיק אותה לצד
ואם לא תתפל בה אתה עלול לקבל התקף לב
אני חושב שזה ממש מתלבש על  המצב שלנו אי אפשר לסמוך על  שמירת הטעם של הנפילה  לכל פעם  שאנחנו נרצה ליפול כי מתי שהו אם לא נעבוד
על הבעייה שלנו  נחטוף התקף לב (נפילה)
אלי

אני יכול גם להכנס לחדר חשוך כפות בידיים וברגליים למשך שנה שלימה ואני מבטיח לכם שלא אפול.
אני גם יכול לקחת כדורים משכחי תאווה למשך שנה שלימה ולא להתאוות בכלל.

אך האם פתרתי את הבעיה, כלל וכלל לא.
רק שמתי אותה במקפיא למשך שנה.