בוקר טוב.
שאלה קשה. ותשובה קשה.
אני מזכיר שני דברים. בהנחה שאני מאמין בכל ליבי שאני מכור, אז התמכרות היא מחלה מן הסוג של 'המחלות הנפשיות'. הדבר דומה לדיכאון, או לOCD, שמטופל כמו שצריך לאפשר להתמודד איתו. כשמספרים על אלה, צריך גם לספר על זה. זה עוזר לי להוריד את הבושה של 'תוכן ההתמכרות' ולזכור שמדובר בעיקר בהתמכרות, והשאלה למה אני מכור היא משנית.
דבר נוסף, ולא קשור לשאלה אלא לאתרא קדישא הדין - אנחנו מרגישים כל כך קרובים כשאנו עוסקים בבעיות העמוקות שלנו, ובניסיונות שלנו להיחלץ מהם, אבל צריך לזכור שנושאים כגון אלה יש ביננו הבדלים גדולים ושורשיים.
לא הרי אנשים שנפגשים כ2-6 פגישות לפני ההחלטה על אירוסין, כהרי אנשים שנפגשים כשניים עד שישה חודשים, ולא הרי אלה כהרי אלו שמאריכים את קשריהם עוד מעבר לכך. לכן, קשה למצוא 'נוסחה' נכונה בעניין זה, בלא להכיר את השואל ואת הרקע האישי שלו, ואת הנורמות החברתיות של מה אומרים ומה לא אומרים (אפילו השאלה הקלה יותר - האם מדברים או לומדים לפני החתונה על הלכות אישות ביחד או לא, אינה מוסכמת כאן על כולנו. אני ואשתי למשל, חזרנו על הלכות אלה מספר סיכומים ביחד בתקופת האירוסין...). חשוב לי לסיים בכך שמחשבות מסוג זה גורמות לי להרגיש בר מזל, איך למרות הרקעים הכל כך שונים שלנו, אנחנו מרגישים קרובים זה לזה, ומקבלים זה מזה, באהבה.
נתן במתנה
