אבל כל מה שאני יכול לעשות זה לחטוא כי כל פעם עולה לי המחשבה שאם אחטא ישוב אלי הכוח.
שמתי לב שנרדמת לי אותה היד בא חטאתי למחרת ואני לא מרגיש אותה על הבוקר.
אני מבולבל ועייף תמיד.
בשביל מה אני ישן?
בשביל מה אני ער?
אני חסר תועלת
ושוב פעם לא ניגש למבחנים באוניברסיטה

שלום
אני מכיר היטב את התחושה הזו
הלקאה עצמית ופחד ממה שאני עושה לעצמי ולעולם,
היה פיגוע,  זה בגלל שפגמתי,
מישהו נפגע בתאונה זה בגללי ששיזלתי,
התקף לב, בעיות פרנסה, בורסה מתרסקת, מטוס נופל,
זה הכול בגללי
הכול
ומדהים שככל שהלקאתי את עצמי וככל שהייתי יותר אשם,
יותר הייתי צריך לפגום ולפנטז,
בשביל לברוח לעולם שכולו טוב,
איך אמר מי שאמר
"התאווה היא טיל בליסטי לגן עדן, ומגלשה לגיהנום",
היום אני יודע ומאמין שאני לא אשם בכל תחלואי העולם ואפי' לא חלקם,
הדבר היחיד שאני אשם זה שאני לא מנצל את המתנה שנינה לי לשוב לחיים,
ע"י קרבת אלוקים,
ואם אני לא כ"כ אשם אז אני לא כ"כ צריך לברוח,
אז אני אשאר נקי היום,
וכך מתחיל עוד מעגל חיובי של מפוכחות וקבלה,
בכל אופן שיהיה לך רפואה שלמה, תרתי משמע
בברכה
מוטי
 
 

כרגע לא מצליח.
לא מדובר פה רק על התאווה אלא על סתם שימוש באתרים/ פורומים, הזה, EBAY וYOUTUBE
אני רוצה למגר את האינטרנט והמחשב לשימוש של כמה שעות אחת לשבוע בלבד, כי בתכלס אני יכול לבצע את כל המטלות בו פעם אחת ולא לעשות בדיקות כל יום באותם אתרים

צריך רעיונות. תודה

אני חושב שיש תוכנות סינון שיש בהם גם אפשרות של זמן גלישה. אני יודע שיש את זה בנטספארק בפלאפון אבל אולי יש את זה גם במחשב באיזה תוכנה אחרת.
עכשיו בלי קשר, אני חייב לשאול, ההסתכלות באתרים "רגילים" כמו איביי ויוטיוב, לא מעוררים בך את התאווה? אתה לא מרגיש שאתה צריך להיזהר מהם?
 

אכן

אחד מהדרכים 'להיכנע' זה ללכת צעד אחד אחורה בכל פעם שאני נתקל במשהו שגדול עלי - אני לא מצליח להתנתק מהמחשב, אז אני בודק מתי אני ניגש אל המחשב, אני לא מצליח לבדוק, אז בבוקר, לפני היום, אני כותב רשימה ובה המטלות שאני צריך לעשות באינטרנט ולפני שאני ניגש למחשב אני מסתכל בה, מתקשר למישהו או כותב כאן בפורום, ורק אז נכנס, אני לא מצליח לעשות את זה, אז אני מתפלל בבוקר לה' שיתן לי כוח לעשות את הכתיבה של מה צריך לעשות באינטרנט וכן הלאה. 

אני הייתי ממליץ על תכנון מראש, משהו 'בזמינות' של האינטרנט יוצר קהות חושים מול המטלות הנדרשות ממנו מחד, ואל מול מעבר הזמן מאידך. תכנון יעיל, עשוי לסייע לתחום את הגלישה. 

התחושות האלה, של הכאב שאחרי...כל כך מוכרות...(אם אתה לא מאמין אתה יכול להסתכל בסיפור שלי, שמופיע בקישור בתחתית ההודעה)..כמה פעמים זעקתי/צעקתי על עצמי - 'למה אני לא מרגיש את זה לפני, למה רק אחרי. 
ועם כל זאת, ואף על פי כן, לא הרגשתי. משהו דהה ברגעים שלפני. הרגשתי שם או קהות חושים, או התרגשות, או תחושה של משהו שאני יכול להרגיש/להשיג רק הפעם, מן דחף כזה, וסקרנות בשל הרעיון החדש שעלה למוחי באותו הרגע ושממלא את כל תודעתי כמו בועה. או סתם שגרה של 'להגיע הביתה, להגיד שלום, לאכול משהו, להרגיש שאין משהו מוגדר לעשות, לפנות למחשב'. 
זוהי ההתמכרות שלי, זה הלב שלה, כמה שאני לא אסבול - אני לא מסוגל לחוות את העובדה שהתאווה עושה לי רע לפני שאני לוגם אותו בכל כוחי.
זו הסיבה שאני, לבדי, לא מצליח. כי לבדי, אני פשוט שוב ושוב ושוב מרגיש את התחושות שתארת, דיכאון-אשמה-בושה-עייפות-לאות-יאוש, תקווה קלושה שמתנפצת שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב
מתפלל שתמצא את דרכך

נתן במתנה 

שלום לך וישר כח. התכונה k7 מאפשרת הגבלת זמן שימוש וגם מסננת ברמה גבוהה. כל המידע על התכונה ואיך להתקין וכו תוכל למצוא באתר נשמרתם. בהצלחה! 

לא מצליח לנהל לו"ז

בן 28
נתקעתי עם הלימודים באוניברסיטה בשלבים מוקדמים ושרפתי שנה וחצעי סתם.
אבא מתחיל לחשוד בי ויתכן ויפסיק לעזור לי.
לא עשיתי עוד רשיון ולא עובד כבר תקופה ארוכה (שנים) ומרגיש לא בריא, לא טוב, נופל לשינה, מרגיש עייף וחלש.
עם עודף משקל ובטלן (כי אני לא מרגיש טוב)
הודיעו לי מהאוניברסיטה שלא יתנו לי להרשם הלאה (כי יש לי פערים וממוצע נמוך) ומהמעונות הודיעו לי שהחוזה נגמר חודש הבא... אני לחוץ עוד יותר ולא יודע מה לעשות...
היום לא הצלחתי להרדם חצי לילה ובבוקר קמתי עייף גמור ב 12 בצהריים וכולי מבועס ולעכשיו עבר לי כל היום ואני מרגיש לא טוב.

אכלתי אותה.
ממשיך להוציא אישורי מחלה למבחנים שלא ניגש.
אבא, בבקשה עזור לי !!

אוהבים אותך אח יקר

מתפלל שתגובתי שלהלן לא תעצבן אותך, אשתף מאהבה כמה נק' בקצרה ממה שאני עברתי בחיי.
אני הקרבתי שנתיים והמון כסף ועצבים ושלום בית על מזבח האקדמיה, ובסוף עשיתי הפסקה 'רק להיום'.. עדיין בהפסקה.
נכון להיום אבא שבשמיים עזר לי ואני נמצא במקום יותר טוב מחלק מחברי שסיימו את התואר.
לפעמים חשבנו שנאהב משהוא והתברר לנו קצת באיחור שזה לא בשבילנו, או שהמסגרת מדאי תובענית ולא מתאימה לנו, יש מסגרות יותר קלות להשלים תואר מאשר אוניברסיטה, נכון זה פחות נוצץ ויוקרתי אבל מנסיוני הקצר אדם שעושה מה שמתאים לו והוא טוב בו יתקדם בטווח הארוך הרבה יותר ממי שנמצא במקום יוקרתי ושונא כל דקה שם.
חוץ מזה שהרבה מאד אנשים מאד עשירים נשרו מהלימודים.

בנוסף מאופי כתיבתך בזמן האחרון (ואני קורא פה הכל בינתיים..) נשמע מאד שאתה חווה דיכאון, ממליץ לך מכל הלב ללכת לאיש מקצוע ולטפל בזה, לי זה הציל את החיים כפשוטו.

אבא שלנו עוזר לכולם, מתפלל שתחווה את עזרתו בהקדם. 

בהצלחה רבה אח יקר אוהבים אותך מכל הלב!
 

תודה רבה פנימה! (נוסח הקבוצות..)
אוהב את מילותיך ואותי לפחות אתה לא מעצבן (רק להיום...).
מי יתן ותגיב יותר

תודה רבה!

כרגיל הכל אצלי באיחור.
אני חושב שהדיכאון שלי בדיכאון (:

שלום.
כשהרגשתי כמוך, 'שמחת חינם', אמר לי חבר וותיק, שאני לא משכלל פנימה את ההתמכרות.
בשביל מכור כמוני, לא להתדרדר לביבים הנפשיים או המציאותיים, זה נס. במסגרת השיקום שלי, או ניסיונות השיקום שלי, כישלון מוחלט בשאר התחומים עשוי להיות מחיר טוב, או פשוט עובדה. 
האם אני מסכים לקבל שאני עברתי 'תאונת דרכים' נפשית ושאני עכשיו 'בבית לוינשטיין' (שיקום תאונות דרכים) לשנה הקרובה? ושמה שאצליח זה רק חסד אלוהים, כי מה שאני צריך ללמוד זה ללכת, להזיז רגל, ועוד רגל, ולהניע את היד, ולדבר בצורה ברורה, ולהצליח להיות מספיק מרוכז במטלות היומיום, ולחזור לתפקד וכן הלאה.
רק כשאני מבין שהמחלה שלי היא אכן מחלה - אני מסכים לקבל את הצורך בשיקום ואת המחיר שהוא עשוי לגבות ממני. 
אבל רק אז, אני מסוגל לראות את התקווה באמת נכנסת לחיי, משום שהשינוי הוא מבפנים, ולכן גם התקווה, בסוף, מובילה לחיים אחרים, שלא דמיינתי, לאו דווקא מבחינת ההישגים, אך מבחינת האיכות, והרוגע, ותחושת המשמעות.

כואב אתך את המחירים שהמחלה גובה מאיתנו,
נתן במתנה 

נתן במתנה כתב on 13 יולי 2016 11:48:

תודה רבה מעומק ליבי.
רציתי לשאול את השאלה הכי קשה שקיימת בכל עולם ההתמכרות.
"מי אשם בזה שאני חולה?"