זהו זה..
לאט לאט האמת יוצאת לאור.
אני פתאום מבין מהם השורשים שלי שמביאים אותי בכלל לשימוש בתאווה.
מה גורם לי להשתמש
למה אני משתמש
יותר ויותר מבין מה הבעיה שלי בדיוק. (כלי 2)
זאת אמנם התקדמות אבל גם יש לי בעיה קשה שאני לא יודע מה הפתרון שלה.
בין היתר הבנתי שאחת הסיבות הגדולות ביותר שאני ממשיך ליפול וליפול מזה כבר כמה וכמה חודשים - זה שאני פשוט לא רוצה לוותר על התאווה. אני לא רוצה לוותר על התענוג, על הערפול חושים המטורף הזה. לא רוצה!
וכל שכן כשההתגברות כרוכה במאמץ רב, שאני לא רוצה.
ואני סובל מייאושים כאלה ואחרים שגורמים לי ליפול, למשל:
אני זוכר שאמרתי לעצמי "זה יחסית בסדר אתה אפילו עוד לא בן 16" ועכשיו אני כבר בן 16 וזה ממשיך וממשיך ואני לא מפסיק ליפול. מי יודע עד מתי זה ימשך? וזה מייאש.
אבל בחסדי הבורא עליי אני ממש מקווה להחליף את הפלאפון שלי לפלאפון כשר בזמן הקרוב ובעז"ה יתברך אני מקווה שזה יפתור חלק נכבד מהבעיה.
אוהו, איזה רוגע יהיה לי סוף סוף. זהו! אין יותר מלחמות ביני לבין עצמי אם ללכת לחדר/לשירותים לסגור את הדלת ולפתוח תמונות וסרטוני תועבה בפלאפון. כי פשוט אין! אין יותר, זהו, נגמר!
מחכה בקוצר רוח להחליף אותו.....
בעיקרון, אני הבנתי פחות או יותר מה הבעיה שלי, אבל אני בספק רב אם בפעם הבאה שיהיה לי התקף אני אצליח להתגבר. אני לא ממש רוצה להתגבר
כל הזמן אני נופל ושום דבר לא עוצר אותי
אני אפילו זוכר איזה לילה אחד שהייתה לי מוטיבציה חזקה ואמרתי לעצמי "יש חיים יפים בחוץ.. בוא נעשה שינוי אחת ולתמיד! זה אפשרי!" וכו' וכו' דברים מחזקים כאלה וממש יום אחרי זה נפלתי.
נופל ונופל ונופל. מספיק. ודי.
אני חושב שבשביל להצליח להתגבר אני צריך להיות קשור לעץ ביער למשך 90 ימים. ככה אין מצב שאאונן.
כשל כוח הסבל.
אין לי כוחות להתמודד ממש.
אפילו שאני מחזק את עצמי, אני ממשיך ליפול. אני לא יודע איך להפסיק. פשוט לא יודע.
אולי אני אתקשר לקו החם?
נשמע כמו רעיון טוב.
טוב אבל אולי אחרי הכל המצב שלי לא כזה גרוע. ברוך ה' אני לא רואה פורנו (בשבילי זה חושפני מדי וזה פשוט יותר מדי קשה להסתכל בזה. אפילו אם אני תאו ברמה גבוהה אני לא רואה פורנו בדר"כ. רק אם המצב שלי חמור ואני סובל מנפילות חוזרות ונשנות בכמה ימים אז אני מגיע לפורנו. אבל ככה סתם אני נכנס לתמונות של בנות בפייסבוק וסרטונים ביוטיוב וכו'.)
גם ברוך ה', הייתה לי תקופה של 45 ימי נקיון בערך. ואחרי כמה זמן הייתה לי תקופה של 17 יום, בחסדי ה'.
אולי בכל זאת המצב שלי לא רע ממש. מה אתם אומרים?
אולי אני מאשים את עצמי ומלקה את עצמי. גם הרבה פעמים אני מצליח להתגבר. למעשה, רוב הפעמים אני מתגבר.
אבל.. מתי כבר כל זה יפסק? אולי די?
"אולי הפעם נעשה שינוי? בוא ניקח את עצמי בידיים, נעשה הכל, בוא נצא מזה!" - ואז נפילה..
"טוב, נמאס, זה לא יכול להימשך ככה!" - ואז נפילה
מחזק את עצמי, ואז נפילה.
מתגבר, ואז נפילה.
חושב שעכשיו אני מתחיל תהליך של החלמה אמיתי של תקופת נקיון ארוכה, ואז נפילה.
מסתכל על אנשים אחרים.. כאלה עובדי ה', מתפללים בכוונה, שמחים, מצפים לשבת קודש, רוצים ללמוד תורה יומם ולילה ואני שקוע בבוץ. שקוע ושוקע עוד ועוד.
לא יכול יותר די כבר.
כתבתי הרבה דברים שהיו על לבי עכשיו, הם לא ממש קשורים אחד לשני אז סליחה מראש.
שה' יזכה אותנו לשחרור, נקיון, מפוכחות, שמחה והצלחה. אמן