לפני חודש בערך מישהו כתב באחד הפוסטים שמה שאמרתי מזכיר לו קטע מתוכנית פורטיפיי.
לא יודע למה, אבל היה נראה לי אז שמדובר בתוכנית טלוויזיה. אבל מה, חלק מהקבלות שהיו לי אחרי ההתחזקות האחרונה דאז, היה לא לצפות בוידאו, ותוכנית טלויזיה -זה וידאו. התעלמתי.
אחרי שנתקלתי באיזכור נוסף באותו שבוע על 'תוכנית פורטיפיי', אמרתי רק "רק גיגול קצר, לעדכן ת'אינטלגנציה".
נדלקתי!
אחזור שוב לתחילת הפוסט. כזכור, הייתי אז בהתחזקות. כלומר -עוד נסיון נוסף -שאחרי נפילה נוספת -שאחרי החלטה -שאחרי נפילה -חד גדיא -חד גדיא...
הנקיון הכי ארוך שהיה לי מאז שאני מכיר את האתר (עוד בגירסה האנגלית), היה 35 יום. וגם זה בניסי-ניסים, היה זה לפני כמה שנים בערב פסח ופסח, עבדתי קשה אך סביר, הייתי עסוק, והיה לי סיפוק, היה אז רצף של ימים יפים ונוחים אז הייתי נקי. הגיעה השיגרה של אחרי פסח, מהמורה קטנה ונפלתי בגדול.
גם אז לפני כחודש, הייתי בסחרור משוגע של התחזקויות ונפילות, למי שזוכר כתבתי כאן שהגעתי ל"ע למצב שלא אכפת לי מכלום. ריפרפתי בפורום, שאבתי חיזוק, החיזוק תפס כמה ימים, ואז נתקלתי שוב ושוב באיזכור 'תוכנית פורטיפיי'.
גיגלתי ונדלקתי.
פיניתי לי זמן רק אני והמחשב (חשוד, אה?)
הפעלתי את הסרטון הראשון בתכנית. ואז הגעתי אל ההוראה ראשונה -לחגוג עם משהו טוב.
Pause ||
קמתי מהכסא אל המקפיא לחפש גלידה.
הרגשתי אז את ההרגשה המתוקה הזו של -צעד ראשון באמת. לא מתוך נפילה וכאב, אלא מתוך החלטה חיובית ומהנה.
<|
חזרתי אל המחשב עם אייס קפה וגביע גלידה, וצללתי לתוך התכנית. בכל הרצינות והמעשיות. סיכמתי לי בכתב כל פרק. תירגלתי. הזעתי. נהנתי. התאמצתי. סופקתי. נרגעתי. נסוגתי. אותגרתי. התאמנתי. חגגתי.
ככל שהתרגלתי והתקדמתי, הגעתי אל הקטעים הקשים. נסוגתי, נתקלתי. אספתי את עצמי. שרדתי.
היום אני חוגג איתכם את היום ה35 מחדש. עזר לי ה' והגעתי שוב אל השיא של עצמי. לא פעם על הקצה. על הגבול. אבל בתוך הגבול.
תודה לך ה' על כל מה שנתת לי ושמרת עלי.
תודה לכם ידידי אהובי על העזרה והתמיכה שסיפקתם לי
תודה לי tt שהשתדלתי ובנתיים עמדתי.
אנא ה' שמור עלי כי בידך אני.
אמשיך אי"ה לעדכן. תמשיכו להתפלל. אמשיך להתאמץ.
שוב תודה לכולם.
...רק רגע, הנה הקישור לתוכנית:
fortify.gye.org.il/
