תהליכים פסיכולוגיים הם בדרך כלל מורכבים מאוד, וקשה עד בלתי אפשרי למצוא מבחנים פשוטים שיתנו תשובה מכריעה לשאלות כמו מה המניעים של אדם או איזה תכונה תשפיע באופן מוחלט על המשך החיים. אפילו מבחנים שמקובלים מאוד כמו מבחן למדידת מנת משכל (IQ) הוא לא חף משאלות כמו את מה בדיוק זה בוחן והאם יכול להיות שהוא מושפע מכל מיני גורמים אחרים כמו למשל תרבות. יוצא מן הכלל הוא מבחן המרשמלו שפיתח פסיכולוג (יהודי) בשם מישל. 

הנה התיאור של הניסוי מתוך ויקיפדיה: 

ניסוי המרשמלו הוא ניסוי ידוע הבודק את העקרון. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן יכולת לימודית SAT.

כפי שמסתבר, היכולת לדחות סיפוקים היא מרכיב חשוב ביותר בהצלחה בחיים. אם אני מעדיף הכל "כאן ועכשיו", קרוב לודאי שבסוף זה ישפיע עליי ויהיה לי פחות ממי שמוכן להמתין ולקבל יותר במועד מאוחר יותר. הגישה הזאת של "כאן ועכשיו" בלי להתחשב בתוצאות היא כמובן מרכיב חשוב בדפוס של התמכרות פעילה, כיון שאני מעדיף את ההקלה הרגעית שנותנת לי התאווה עכשיו, על פני התוצאות שיהיו לכך מאוחר יותר. אמנם לא בדקו האם הנחקרים במבחן המרשלמו שלא הצליחו בדחיית סיפוקים הפכו למכורים, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שאם היו בודקים - התוצאות לא היו מפתיעות...

אבל אני לא בן ארבע (וגם לא אוהב מרשמלו), והבעיה שלי עם דחיית סיפוקים היא לא חדשה, ולמרות זאת אני חושב שיש לי הרבה מה ללמוד מניסוי המרשמלו, בכך שלפעמים אין צורך בחפירות ארכיאולוגיות כדי לדעת מה המצב שלי, ואפשר להסתפק בסימנים פשוטים ביותר.

אז מהו מבחן המרשמלו שלי כמכור? אצלי זה היד הנשלחת אוטומטית לפלאפון. הניסוי הוא פשוט: אם סיימתי את העבודה במשרד מול המחשב, יצאתי לרכב והדבר הראשון שאני עושה כשאני נכנס לרכב זה להוציא את הפלאפון כדי "לבדוק מה חדש", אז אני במצב לא טוב. אם לעומת זאת אני מסוגל לצאת למסעדה עם הילדים ולהשאיר את הפלאפון באוטו מתוך הבנה שהעולם יצליח להסתדר גם בלעדיי - אני במצב טוב. זה נכון ברכב ובמסעדה ונכון בכל מקרה אחר. 

למה זה עובד? פשוט מאוד. ההתמכרות עבורי היא קודם כל בריחה, ולכן ניתן למדוד את זה על ידי הבריחה הטבעית שלי אל הסמארטפון. ההיפך מבריחה זה להיות נוכח, להיות מחובר, וזה מתבטא בכך שאני יכול לחיות עם עצמי בנוחות, בלי לחפש הסחת דעת קבועה אותה אני מוצא בפלאפון. אם אני יכול להיות נוכח ומחובר ברגעים הקטנים של החיים, אז לא אחפש בריחה ברגעים הקשים יותר שבהם אני רוצה להשתמש בתאווה.

עבורי זה עובד תמיד, ואני משתמש במדד הזה הרבה. כשאני רואה שהסמארטפון משתלט לי על החיים, אני מבין שזה לא קשור בכלל לסמארטפון ולא לחדשות, אלא לכך שאני בתוכי פנימה רוצה לברוח מעצמי, וזאת נורה אדומה שנדלקת כדי להזהיר אותי מהמשך ההתדרדרות.

לא יפה לכתוב מוסר צורב בבשר החי - בפומבי!
[סליחה, פשוט הרגשתי שאתה מדבר אלי ישירות]

השאלה היא, איך מתחילים להתמודד עם זה? איך מתחילים לדחות סיפוקים?
פשוט להתחיל ללכת ראש בקיר? או שיש איזשהו דרך איך מתחילים עם זה [כלומר, עם עצמי].

אשמח לשמוע טיפים ורעיונות ומעשים.

מושי.

איך שקראתי את הפוסט הזה ישר בדקתי בטלפון אם קיבלתי הודעה

אני חושב שאם ניגשים נכון לתהליך ההחלמה, אפשר להרחיב אותו לכיוונים של דחיית סיפוקים גם בתחומים אחרים (דיאטה לדוגמא)

התחברתי מאוד. גם לדוגמת הפלפון, אצלי זה ממש ממש ככה. הוי אומר שכיום אין לי (כמעט ) הבדל אם האינטרנט-הפלפון חסום או לא, שאלת השאלות היא האם אני חסום,,, האם אני מנותק או מחובר.

מה שקצת תמהתי זה על המחקר ההוא, כי מנסיוני האישי הייתי ילד-בחור עם המון המון אחריות יחסית לגילו וממש מומחה בדחיית סיפוקים ( אולי זה הגיע מצרות עין בה התברכתי,, אבל זו היתה המציאות ). והיום המצב ,,,???

תודה סוד הכניעה, מאד מעניין..

כיום בדורינו זה מחלה של כל האנושות... כל רעיון החיבור, להיות מחובר.
נדיר למצוא אדם שמסוגל להתמודד עם "עצמו" אנשים ברובם מקדישים את הנוחות והנהנתנות ע"פ האיכות והאמיתיות...
ומכאן ההשקעה של בני האדם בתדמית החיצונית שהיא יותר חשובה מהכל.. 
לאנשים לא באמת חשוב מה הם באמת כמו שחשוב להם מה חושבים עליהם... כך אנחנו מורגלים מגיל אפס כשכהורים אנו צועקים לילדים שלא יפה לצאת לרחוב מלוכלך בזמן שבבית זה בסדר. זוהי דוגמא אחת מני אלף..
או שליד אנשים אסור לדבר לא יפה ובבית זה הרבה פחות מלחיץ ופחות חמור.. (הילד מרגיש הכל)

כל זה מוביל אותנו להתמודד עם מצבים שבטבעיות אנו לא יכולים לסבול, ומכאן ואילך פשוט ביותר שאדם לא רוצה להיפגש עם עצמו..
אנשים מסוגלים לחיות שנים על גבי שנים במצב של בריחה, לא לחשוב באמת מה אנחנו עושים, לא להתבונן... כל הזמן חדשות, עיתונים, וואצאפ, חברים, סרטים... וכשיש רגע בבית ללא כלום מחפשים מיד מה ניתן לעשות כיצד למלא את הזמן. (וכל כך פשוט שגם אין סבלנות לשוחח עם האשה כתוצאה מזה)
עכשיו אני מבין שככל הנראה זה גם גורם להתמכר בקלות..וכנראה שבדורינו ההתמכרות היא דבר הרבה יותר נפוץ.

אני מצטרף לאריאל
אני תמיד הייתי ועדיין מספר אחד בלדחות סיפוקים.
אין לי בעיה לדחות סיפוקי אוכל וממתקים. אני אלוף.
אבל מול התאוה אני חסר אונים.
אני מוזר, אבל מכור לא פחות.

תודה חברים על התגובות.

אני לא יודע אם באמת מבחן המרשמלו יכול לנבא התמכרות או לא, כתבתי שלדעתי זה יכול, אבל זה סתם השערה פרועה. יכול להיות כמובן שאין שום קשר. מה שכן, מבחן הפלאפון יכול לנבא את המצב שלי כיום - וזה אני יודע בוודאות.

איך מגיעים למצב של להיות נוכח? שאלה טובה. עוזר לי לעשות את הצעדים, להיות מודע לבעיה שלי, לדבר על זה, להיות כנה עם עצמי ועם אחרים (או לפחות להשתדל).

אגב, אם כשאני בקבוצה אני מרגיש את הדחף להציץ בפלאפון, אז אני יודע שהמצב שלי באמת גרוע...

סוד הכניעה כתב on 11 אוג' 2016 15:34:

ואוו... אני לא מסוגל לראות את זה כשמישהו עושה את זה... כ"ש וכ"ש כשאני משתף...

אהבת חסד כתב on 11 אוג' 2016 16:30:

גם אותי זה ממש משגע כשאני רואה חברים משחקים בפלאפון החכם באמצע קבוצה, אני ממש רועד מפחד שגם אני יראה כך בעוד תקופה.

אחיד בשמיא כתב on 11 אוג' 2016 20:57:

אגב, ראיתי אותך היום... לא חשבתי לרגע שאתה משרבט שם משהו סתם מתוך שיעמום...
אוהבים...

תודה מוטי, זה הדדי.

בכל אופן - המטרה של הדברים כאן לא היתה להסביר למה התנהגות של חבר אחר משגעת אותי אלא למה ההתנהגות שלי משגעת אותי...

סוד הכניעה כתב on 11 אוג' 2016 15:34:

באופן אישי, כשאני מתעסק בפלאפון בקבוצה (בדרך כלל מסתכל מי מתקשר או עונה לסמס), הרגשות שלי מעורבים: א. הלקאה עצמית- "אוי וי, אני מזלזל בהחלמה..." ב. קבלה ואסירות תודה- "וואו! אני ממש מרגיש כאן בבית. אני מרגיש נוח לאחר, להיות לא מרוכז, לשחרר את הפוזה של הרציני בהחלמה. מרגיש נוח להיות אני, כפי שאני מבין את עצמי רק להיום".

סוד הכניעה כתב on 11 אוג' 2016 15:34:

קורה לי הרבה.
קשה לי סתם לשבת שם
פעם אחת שמתי את הנייד ליד הדובר כדי להקליט... ואז נאלצתי להקשיב כל הזמן...

חברים, אנא קבלו את הבעיות שלי,... קשה לי