תפילת השלווה מזוהה יותר מכל עם המכורים, או למען הדיוק - עם קבוצות ההחלמה של 12 הצעדים. התפילה היא פשוטה ביותר, ואומרת: א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשונתם, אומץ לשנות את הדברים שביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים.
אז כן, הקשר בין תפילת השלווה להחלמה מהתמכרות נראה פשוט לכל מי שעשה את התהליך. אנחנו עוברים ממצב שבו אנחנו מנסים לנהל את כל העולם ואשתו, למצב בו אנחנו מקבלים את העובדה שיש הרבה מאוד שאנחנו לא יכולים לשנות. אנחנו עוברים ממצב שבו אנחנו מרכז העולם, למצב בו רצונו של אלוקים הוא הקובע. זאת תפילה פשוטה ועוצמתית, והיא כלי עזר מדהים לכל מכור בהחלמה. ברגע קשה, כאשר הכל נראה באיבוד שליטה והפיתרון היחיד המסתמן הוא ללכת שוב להשתמש בתאווה, התפילה מזכירה לנו שיש גבול למה שאנחנו יכולים לשנות, ואת השאר פשוט נשאיר לידי אלוקים.
אבל בזמן האחרון אני מרגיש שעבורי תפילת השלווה קשורה להחלמה בלי קשר למה שהיא אומרת אלא בעצם הענין של השלווה. כי עבורי, שלווה היא ההיפך מהתמכרות, והתמכרות היא ההיפך משלווה. זה לא הולך ביחד. כאשר אני מרגיש שאני מתחיל לאבד את השלווה שלי, אני יודע מה הדבר הבא ברשימה, ולכן אני צריך לעשות הכל כדי לחיות חיים של שקט ושלווה. בזמן שאני בחוסר שקט ושלווה, אני פגיע יותר, והסיכון לנפילה גדול יותר. זה לא שהשלווה היא מגן, ולא שחוסר שלווה הוא מה שגורם לי ליפול, אבל זה בהחלט גורם סיכון.
תפילת השלווה מזכירה לי שזה לא תלוי בי, ולכן זאת תפילה. גם אם אני מאוד רוצה שלווה - זה לא אומר שאני יכול להשיג אותה, אבל אני יכול לפחות לנסות. יש דברים שאני יכול לעשות, כמו להשתדל להימנע ממצבים שבהם ברור לי שלא תהיה לי שלווה, ואם אני לא יכול להמנע מהם אז לפחות להשתדל לעשות רק את מה שאני חייב בלי "להיכנס" לתוך המצבים האלו. וכאשר זה לא תלוי בי, והשלווה נראית ממני והלאה - אז אני יכול להתפלל. א-לי, בן בי את השלווה.
