אני לא יודע מה לעשות?
אני בלי התחושה הזו מרגיש כמו סמרטות, אין לי סיבה או רצון לפעול. 
הייתי מזיז הרים, אבל בשביל עצמי אני לא יכול

שלום חבר
אם אתה מחפש אהבה. אני אוהב אותך מעומק ליבי.
אולי יש לך משפחה וחברים שגם מתים עליך.
אבל אם אתה מחפש אהב מסוג נשי, עם ...
יש לזה שם, תאווה. זה חלק מההתמודדות, לא רק פורנו ולאונן.
גם תאווה. זה קשה מאוד. מאחל לך לא ליפול.
בדידות זה דבר מסוכן.
אם בא לך להיתקשר למישהו ולדבר, אתה יכול לישלוח לי הודעה פרטית, ואשמח להיות בקשר.
אוהב

אני לא יודע איך נראת אישה אמיתית
אבל אני רוצה שהיא תחזיק אותי, שהיא תאהב אותי
אחרת כלום בחיים לא שווה לי, בלעדיה אני לא רוצה להתעצץ ולהשיג משהו.
אני לא רוצה בשביל אגו, אני רוצה כי אני מרגיש שחסרה לי, כמו רעב שני שאני לא מצליח לסגור אותו.
אם הרצון הזה לא להיות בודד, יחשב במונחים של הפורום כתאווה אז אין לי טעם לחיות

מבין מאוד את הצורך שלך.

מצטער לאכזב אותך, אבל אין אישה כזו. יכול להיות שיהיו לך רגעים כאלה יחד עם אשתך, אבל אין בעולם אדם שחי לגמרי בשביל אדם אחר, ומוחק למענו את כל האישיות והרגשות שלו. עידן העבדות הסתיים.

לאישה, לכל אישה, יש אישיות משל עצמה. היא לא חפץ שנועד לספק שעשוע לגבר. בזוגיות אמיתית ובריאה, אין קבלה תמידית של כל גחמותיו של אחד מבני הזוג. דוגמא פשוטה: אשתך מאוד עייפה, ואתה בדיוק רוצה שהיא תדבר איתך ותוציא אותך מהבוץ הרגשי. אולי לפעמים היא תתאמץ למענך (במידה וגם אתה תתאמץ למענה במידה דומה), אבל פעמים רבות העייפות תכריע אותה. מסיבה פשוטה: היא בן אדם, ולא רובוט שנועד להנעים לנו את החיים ולהקל עלינו בכל עת שהדבר יידרש.

אם אתה מחפש להקל מעליך את הבדידות הכואבת (והיא באמת כואבת, גם אני מכיר אותה מקרוב), אני מציע לך להצטרף לקבוצות 12 הצעדים, שם תלמד למצוא באלוקים ובחברים, את מה שאתה מחפש, לדעתי בטעות, באישה.

אני מרגיש שהחיים שלי לא יהיו כסדרם אם לא תהיה לי אחת כזו.
אולי אני הוא זה שיהיה מוכן להיות העבד
*קראתי עכשיו את ההודעה עד הסוף

אם אתה תהיה העבד, אז -
מי יאהב אותך?
מי יחזיק אותך?
מי ישלים את החיסרון שלך?
מי ישביע את הרעב שלך?

להיות עבד פירושו, שלא נותנים כמעט מקום לצרכים הפיזיים שלך, וכל שכן לצרכים הנפשיים והרגשיים שלך. לא יהיה לך אפילו זמן לכתוב בפורום על הבדידות שלך. הבדידות שלך לא תעניין אף אחד. גם לא הרעב או העייפות שלך, ובטח שלא הכעס או התסכול שלך. תצטרך אך ורק לספק את הסחורה שהמעביד חפץ בה כרגע.

זה לא נשמע לי נעים, נכון?
בעניין הזה אין הבדל בין המינים. גם לנשים זה לא נעים.

אגב, בהקשר לדיון ממליץ לך לקרוא גם את זה, שבאופן מדהים היה במייל היומי דווקא היום...

אוי,
אני פשוט שומע את הקולות האלו בראש:
"אתה גבר מדהים....אתה גבר מדהים...."
פשוט בה לי לתפוס משהו ולחבק אותו, פשוט בא לי.
אני לא יכול אחרת, אני פשוט מהופנט תחת אותה רוטינה

אני יכול לדבר רק על עצמי, אבל כשקולות מהסוג הזה נמצאים אצלי בראש - אלו קולות של מחלה.

יש לי כאב רגשי גדול מנשוא, ואני מחפש איזה פלסטר גדול שיכסה עליו, שלא ארגיש בו.
הפנטזיות האלה על מישהי שתעריץ אותי עד אין סוף, ו"תהפוך" אותי בכך לגדול וחזק ושווה - הן הן הפלסטר.

הבעייה בפלסטר הזה היא כפולה:
א. הפלסטר הזה לא באמת מרפא את הכאב הרגשי, הוא רק "מכסה" אותו.
ב. לאורך זמן, הפלסטר הזה גם מפסיק לכסות על הכאב הרגשי, וגם מייצר כאב רגשי חדש וחזק ללא נשוא. בקיצור, אני מגלה שחשבתי שזה פלסטר, אבל זה לא באמת פלסטר. לא רק שזה לא שומר על הפצע הרגשי שלא יזדהם, זה מזהם אותו עשרת מונים...

היום אני יודע, שבכלל אין "פלסטרי פלא" כאלה לכיסוי הרגשות (למרות שאני ממשיך לחפש כאלה).
או שאני מטפל ברגשות שלי בצורה נכונה ויסודית. או שאני ממשיך לסבול מהם סבל שגובר והולך.
יש מצבים שבהם אין קיצורי דרך. מצבים שבהם חייבים ניתוח לב פתוח. זה המצב שלי.
אה, וככתוב בספר הלבן, אני צריך לעבור את הניתוח הזה בלי משככי כאבים. איי! אח!

בחורות ואירועים שתמיד רציתי שיקרו, קורים אצלי בראש. הלה פועם, השרירים מרגישים את התחושה המזוייפת, כשהם בפועל ברפיון, גם הראש יודע שהוא ברפיון, אבל הוא חסר עונים.
העלילה שאף פעם לא קרת, ואולי הייתי רוצה שהיא תקרה עכשיו, קוראת .
זה הזיות? זה חלום חיי? למה זה ממשיך לתקוף אותי בכל רגע נקי.

אולי זה כפייתי? (OCD, התמכרות או משהו דומה)
אולי כדאי לך לפנות למי שיכול לעזור לך לאבחן את הבעייה.