אחרי הרבה מאוד שנים שבהן הפסיכולוגיה התעסקה כמעט רק במה שלא בסדר, הגיעו כמה פסיכולוגים שטענו שהגיע הזמן להחליף דיסק. ככה, במקום לעשות אלפי מחקרים על תוקפנות ועל מחלות נפש, אולי ישקיעו החוקרים במחקרים על אושר, שגשוג, אהבה, הבנה, קבלה, נדיבות וכן הלאה. לתנועה הזאת הם קראו "פסיכולוגיה חיובית". הנקודה המרכזית שמבדילה את הפסיכולוגיה החיובית מזאת הרגילה היא שבמקום להתעסק עם הפרעות נפש, היא מחפש את ה"חוזקות" - אותן תכונות חיוביות שעוזרות לאנשים לחיות חיים טובים יותר.

למה נזכרו בכך פתאום? הרעיון עלה בגלל התפוצה הרחבה של דיכאון שעולה כל הזמן, כאשר ארגון הבריאות העולמי צופה שעד שנת 2030 יהיה הדיכאון המחלה החמורה ביותר לאנושות בקיצור תוחלת החיים ובפגיעה באיכות החיים, ומתוך ההבנה שהדרך להתמודד עם זה היא לא רק בחיפוש אחרי הטיפול הנפשי המוצלח שיעזור למי שכבר נמצא בדיכאון או פיתוח תרופה חדשה שתצליח לגרום לאיזון כימי במוח של מי שכבר סובל, אלא דוקא על ידי פיתוח דרכי מניעה כדי להוריד את שיעורי הדיכאון באוכלוסיה לפני שהאנשים נפגעים. 

באופן כללי נראה שהבעיה המרכזית של העולם הדתי/חרדי של ימינו זה החשיפה הגדולה לתכנים בעיתיים באינטרנט והבעיות הנוספות שזה גורר. המון מאמצים מושקעים בפתרונות טכניים כמו אינטרנט כשר, מכשירים כשרים וכן הלאה, לצד תכניות של טיפול במי שכבר הציץ ונפגע, החל מקבוצות ועד מכוני גמילה עבור אלו שמצב חמור יותר. אבל כל המאמצים האלו הם כמו להקים בית חולים מתחת לגשר, כיון שאפילו האינטרנט המסונן הוא לא פיתרון אמיתי כי הוא מתמקד בצד הטכני של הדברים, וסומך יותר מידי על זה שניתן לסגור הרמטית את העולם מבחוץ - דבר שנראה פחות ופחות ריאלי ככל שהטכנולוגיה מתקדמת.

אבל אולי מה שאנחנו צריכים עכשיו זה תנועה חדשה של החלמה ונקיות חיוביים, שמתעסקים בשאלה איזה חוזקות יגרמו לבן אדם לא להיכנע לפיתויים של העולם הרחב, במקום לכסות לו את העיניים. אני לא חושב שיש פיתרון קסם או פרט אחד שהוא זה שיעניק לאנשים את המגן הרצוי כל כך, אבל אם נתאמץ אולי נמצא את הרשימה של המרכיבים שביחד נותנים לאדם משמעות בחיים בצורה כזאת שלמרות הפיתוי, הוא יעדיף לחיות את החיים שלו בצורה מלאה ומספקת, במקום לחפש את הריגוש במקום שבסוף יביא לו רק כאב וצער.

אפשר להתחיל במקומות שכולם מסכימים שהם חשובים כדי להעניק את ההגנה החיובית: אמונה אמיתית בבורא עולם המעניקה משמעות לחיים, חיי חברה המושתתים על עקרונות של הוגנות ועזרה הדדית, חיי משפחה שמרכזם אהבה וקבלה, ועשיה פעילה בדברים שנותנים הרגשה טובה ותחושה של הגשמה עצמית. 

ככל שאנחנו נחיה כך בצורה מלאה יותר, כך נוכל להגדיל את מעגל האנשים מסביבנו שייחשפו לחיים כאלו ולהעביר אליהם את המסר של ההחלמה החיובית.

אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מלייק וחיוך גדול 

אפשר להמשיך את הרעיון הזה הלאה לגבי הסיבה שהתאווה מופיעה כ"כ בחוזקה דווקא בדור הזה. הצורך לחיזוק הנפשי בפני התאווה בעצם מאלץ אותנו להתחזקות רוחנית, אולי כהכנה לקראת התהליכים שמתקרבים אלינו.

לגבי הרעיון המעשי, את הניסיונות לחזק את החוסן הנפשי והרוחני אנחנו כבר יכולים ליישם על הילדים שלנו. אני חושב שעצם העובדה שאני יודע מה קורה למי שלא פועל להעצמה עצמית, גם מהסיפור שלי וגם מסיפורים אחרים באתר, אני מפתח עירנות למצב הילדים שלי, שלא הייתה קוראת במציאות אחרת. זה מתחבר לפוסט אחר של סוד לגבי הילדים.

כתבתי קצת מסורבל, אבל מקווה שהרעיון עבר

סוד- כיף שחזרת לכתוב כאן פוסטים, תמידים כסדרם.
(יחד עם זה שזה מגדיל את מספר ההודעה והלייקים שלך, ומגדיל את הפער בינינו בסטטיסטיקות... 
אסיר תודה על הכנות לכתוב את זה בריש גלי ).

תודה סוד, מאמר חשוב מאד בשבילי.
יש לי והיו לי הרבה תוכניות לשנות את הסביבה שלי, כשניסיתי משהוא וזה נתקל בקשיים עזבתי את זה, היום אני מפנים לאט לאט שהדבר הכי חשוב בחיים שלי זה לשנות את עצמי לטובה, וזאת הדרך האמיתית גם להשפיע על הסביבה.

ציטוט שאני אוהב:

ועוד אחד לסיום..:

תודה על התזכורת.

מתחבר למה שכתב פנימה. דווקא איך שהבנתי את דבריך סוד, אתה מציע (סוג של) לנסות לשנות את העולם. 

בהקשר הזה עלו לי המילים של הספר הגדול בסיפור 'רופא אלכוהוליסט מתמכר':
"שאנו מטפלים בסביבה הפנימית על ידי שנים עשר הצעדים ואנו נותנים לסביבה החיצונית להשגיח על עצמה"

ואווו יש כאן הרבה בשרשור הזה