הראשון זה מצב הכלכלי, דירה
העתיד שלא נראה, ואני לא יכול לשנות את זה \ לסדר את זה \ אין לי אפי' את ההשתדלות לעשות, לפחות ככה אני חושב \ מדמיין, וזה משגע אותי.
אין לי דירה ואני לא רואה איך שיהיה לי פעם. אני מדמיין איך דירה שלי יכול להיראות וזה מכניס אותי לפנטזיות. וכשמשאלות לב לא קורה אני מתוסכל...
אני מפחד לקפוץ לזה, אבל רואה שכל החברים מצליחים ואני עדיין משלם שכירות! זה מתסכל אותי
ובכלל המצב הכלכלי שאני ל גומר את החודש על אף שאני ואשתי עובדים, ובעיקר כשמגיע התראות וכדו' אז אני מאבד שליטה כ"כ שפעם פשוט ברחתי לרחוב וצעקתי, יכול להיות שהשכנים חשבו \ ראו שאני משוגע... אין לי שליטה
כמו שכבר כתבתי, אני לא מרוצה מאשתי וכמה שאני אומר לה, היא לא יכולה \ רוצה וזה דוחף אותי לחפש את מה שאני צריך
ואני רואה נשים ברחוב, אבל אשתי חסידה מדי בשביל התאווה שלי... (כגון אני רוצה חופשה עם אשתי וללכת לחוף \ בריכה ביחד אבל היא כמובן לא מסכימה,) ואז אני מדמיין, מפנטז ואז מחפש
וכן גם אני חייב חופש ואין לי האפשרות לזה, אין לי כבר כוח אני חייב להתרענן, וכל מה שזה מתמשך הלחץ מתמלא יותר
אפשר להגיד שאני גם לא מרוצה מעצמי, אולי גם מזה שאני נופל, שזה מערבולת או מהמצב הנ"ל
גם הקושי והנסיונות שקורים בחיים, עוגמת נפש כזה או אחר.
אני אוהב כשהכל מסודר ומתוכנן, כל רעיון אני קודם חייב לבדוק, ואם זה לא הולך? אני מתעצבן ומשם הדרך קצרה
אני חולה על רגשות, כשאני מתרגש אם זה חיובי או שלילי, שמחה או צער, לא משנה, תמיד היד נוחת על...
הנ"ל הוא כמו כביש בשיפוץ שהוא לדעתי סגור, על אף שנתיב אחת פתוח רק יש פקק תנועה וקצת קשה לנסוע בו בגלל העבודות. אבל אני שונא קושי והתמודדויות והדרך הכי קל זה כביש חילופי אע"פ שזה מעריך את הדרך ועובר דרך הרים וגבהות "וזה התאווה". נכון, אני בורח מהמציאות כי אין לי שליטה וזה אני לא סובל.
