שירתי בתפקיד משמעותי לכאורה בצבא. היה הרבה לחץ, היו הרבה תירוצים, אז התחלתי לעשן.
בהתחלה שנוררתי סיגריות, אח״כ קניתי מארזים של שלישיות בפיצוציה, וכזה לא הספיק - עברתי לקופסאות.

כמו בתאווה, להבדיל, ראיתי את כדור השלג מתגלגל לעברי, אבל העדפתי לעצום עינים ולא לזוז לשום מקום. לחכות למכה. כמו בתאווה, הרגשתי שאם כבר נפלתי, אז עד הסוף, ברבאק.

תמיד נחשבתי ל"ילד טוב". חנון משקפופר עם הכיפה שמונחת בצד, מעל האוזן. רציתי למרוד אבל לא באמת הייתי מעוניין שהאנשים בהם אני מורד יידעו מזה. בטח יכעסו ו/או יתאכזבו. אז הסתרתי מהם. כמו שהסתרתי את השימוש בתאווה, גם בשלבים שזלגה מהמסך לחיים עצמם. אני טוב בלהסתיר, כנראה.

והשנים חלפו בסך. כבכל פעם שמישהו חדש ראה אותי מדליק סיגריה (בד"כ וינסטון לייט, מאלברו היה פשוט יקר מידי), התגובה הראשונה הייתה הפתעה מוחלטת.

"אתה?? ממש לא מתאים לך לעשן״

לרוב עניתי שאני בכלל לא מעשן קבוע - כולה קופסה בשבוע או בחודש, תלוי מתי. חוץ מזה מה הביג דיל, אפשר לחשוב.

אצלי בראש לא הגדרתי את עצמי "מעשן". קראתי בהרחבה, בהזדמנויות שונות, על השפעות הניקוטין על המוח ועל התלות שמפתחים כלפיו, אבל העניינים האלו לא הרגישו שייכים אלי. זה סיפור של אנשים אחרים, של מכורים.

אני הרי לא מעשן בשבתות או כשאני חוזר הביתה להורים או ליד בחורות שאני יוצא איתן. חלק מהזמן זה בכלל גורם לי לבחילה. לאור כל האמור לעיל, סיכמתי עם עצמי שלא מדובר בצורך מהותי בשגרת יומי.

אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה

אני יכול להפסיק מחר (עכשיו אני מעשן כי עיצבנו אותי)

אני יכול להפסיק בעוד שבוע (בשניה שתיגמר תקופת המבחנים)

אני בכלל לא רוצה להפסיק (זה עוזר לי להתמודד עם כל מה שרע עמוק בלב)

אני לא יכול להפסיק (כמו את התאווה המינית, ההרסנית בהרבה בעיני)

אני שוב הוכחתי שאני כישלון ומה הטעם להמשיך לנסות

בשלב הזה ברחתי לחו"ל, ולא בפעם הראשונה. גרתי תקופה בעיר יפה. עבדתי, למדתי, נעלמתי בין דרי הכרך הגדול. למרות שעשיתי הכל כדי לברוח, גיליתי למרבה הצער שגם אם עוברים לצד השני של העולם, לא משאירים את הפעקלאך מאחור. פעם נוספת כל ההתמכרויות שלי תפחו למימדים מבהילים, והבור שנפער היה ריק ממים אבל מלא בנחשים ועקרבים.

 זמן מה אחרי שחזרתי שוב עם הזנב בין הרגליים, מובטל מעבודה ואהבה, עשיתי מנוי לבריכה העירונית. כל היום הייתי עמוק בתוך התאווה, חוץ מאותה שעה של חסד.

היה לי קשה: הריאות היו לא ערוכות, השרירים היו חלשים מאוד... אבל הפלא ופלא, כעבור שבועות ספורים, איבדתי כמעט באופן מוחלט את התאווה לסיגריות. לפני כן לא היה לי מושג שיש בי פירור של כוח רצון, לא ידעתי שאני מסוגל להפתיע את עצמי לטובה ולא רק לרעה. ממש סיעתא דשמיא

מעודד מהתהליך חשבתי שאוכל לשכפל את ההצלחה ונרשמתי ל"שמור עיניך", במטרה לנסות ולהתגבר על התאווה שהחריבה כל חלקה טובה בי. הסיבוב הראשון היה קצר וכואב. אני תקווה שבעז"ה עכשיו, בסיבוב השני, אצליח להאמין בעצמי וביכולת שלי להשתנות. אני כבר שבועיים פה ומודה לה' על כל יום נקי ושמח על האפשרות לשמוע ולהשמיע. הסכר שהיה נעול על השנים נפרץ. הלוואי ואצליח לשמור את הראש מעל המים.

שמונה חודשים חלפו מאז עישנתי בפעם האחרונה.

שמונה חודשים מאז הריח שאהבתי כל כך הפך לדוחה ונתעב.

שמונה חודשים ואני עדיין לא יודע לשחות חתירה (אבל זה כבר שייך לסיפור אחר)

כל הכבוד חבר
לי אישית לא עוזר כוח רצון. והתאווה לא נעלמת לי אף פעם.
פשוט יש לי כוח עליון ששומר אותי נקי מהתאווה.
לא אכלתי סוכר לבן 3 שנים רק מהחלטה, אבל מין אצלי זה משהו שונה.
מקווה שתצליח בכל דרך שיהיה להישתחרר.
בהצלחה

אוהבים.
מבלי לחלוק עליך (באמת) אכתוב שכבר כתבו כאן בעבר שיש הבדל בין השפעה של ניקוטין להשפעה של "חומר" של התמכרויות אחרות. מעולם לא עישנתי, אז אין לי ניסיון בדבר.

בקשר לדחיה שאתה מרגיש כלפי ריח של הסיגריות, גם היום, אחרי ניקיון של שנה ואחד עשר חודשים, הרבה פעמים אני מרגיש ש"הבחורה ההיא תפתור לי את כל הבעיות בחיים". לא תמיד אמנם, אבל זה בהחלט קורה. אז הגועל לא עוזר לי

בהחלמה

מסכים איתך, יוסי היקר
הלוואי שהיה לי קל לזנוח דפוסי פעולה שקשורים לשימוש בתאווה כמו שהיה לי קל (באופן יחסי כמובן) להפסיק לעשן. אצלי לפחות אני מאמין שיש חפיפה מסויימת בין ההתמכרויות, אבל ההתעסקות במין יושבת גם על מקומות אחרים בנפש
לקח לי הרבה זמן וסכום כסף לא מבוטל להבין לעומק מה הטריגרים הנפשיים שמניעים אותי לשימוש מופרז וכו' וכו'. הבנתי- אבל בניגוד לעישון, עדיין לא הצלחתי לעצור

תודה, לוחם אמיץ
הלוואי שהיה לי כוח רצון חזק...לצערי יש הבדל בין להפסיק לעשן לבין להפסיק לעשות דברים אחרים שבגינם אני כאן
ב"ה גם אני מרגיש בימים האחרונים שיש כוח עליון שעוזר לי ומשאיר אותי נקי
בהצלחה גם לך ולכולנו
שבת שלום ומבורך 

בשבילי להפסיק הרגל חזק, והתמכרות, הם שני הפכים.
בשביל להפסיק הרגל כלשהו אני מגייס את כל הכוח רצון שלי, ולאט לאט נהיה לי יותר קל.
אני מתחבר לעצמי, וחושב בהיגיון מה אני באמת רוצה.
אבל בשבילי להפסיק עם התמכרות, כוח רצון רק מפיל אותי יותר ויותר עמוק. אני רק מקשיב לאחרים, ומקבל הדרכה איך להיכנע ולוותר. אני מתנתק מעצמי במובן מסויים, ומתחבר לכוח עליון שידריך ויעזור לי. אני מתנתק מכל הגיון, מפני שהוא תמיד מפיל אותי, ופורש מהשכל המוכשר שלי, ועובד רק עם מושגים רוחניים. 
אתה בטח שונה ממני. אבל זה איך שעובד אצלי.

מודה שכוח רצון לא יכול לפתור את הבעיה שלי. למדתי את זה מזמן על בשרי, וכאן למדתי לתת לזה שם ולהודות שאני חסר אונים. הלוואי שאצליח להביא את עצמי למקום של התנתקות מעין זו מעצמי, ולתת לגל העכור לעבור. בעז"ה מקווה להשתמש בכלים שאני לאט לאט לומד כאן בעזרתם של החברים הותיקים והחכמים ממני

אני יודע שבעזרת חברים וקבוצה וספונסר זה כח מלמעלה
וכח אחר

אי עדיין מעשן סיגריות אבל מזדהה איתך כי בתקופות שהייתי עושה כושר העישון ירד לסיגריה או שניים ביום ולא יותר.

התמכרות למין- תאווה היא בשבילי משהו שונה לגמרי לגמרי, היא עמוקה וקשה הרבה יותר ולכן גם ההחלמה היא הרבה יותר גדולה ומקיפה.

אף פעם לא חלמתי שבגיל 25 אני יהיה נקי יותר משנתיים וחצי, יום אחד בכל פעם.
אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי אם תרצה 

תודה רבה על דברי העידוד
מעריך מקרב לב!
אשמח לדבר עם מי שיהיה מעוניין

היי. 
מאוד ומזדהה ומתחבר. 
עוקב