לא לחינם הסיפור הראשון בתורה הוא הסיפור על חטא עץ הדעת. מלבד זאת שהוא היה הסיפור הראשון בהיסטוריה של העולם, אין ספק שהעובדה שהוא נבחר לפתוח את התורה יש בו הוראה עבורנו. אבל אולי יותר מכך - הסיפור הראשון הוא הסיפור שלנו, הסיפור של כולנו, כי הסיפור של החטא הוא הסיפור על חופש הבחירה, אותו חופש שאיתו מגיעה האחריות. כי מי שאין לו חופש - אין עליו גם שום אחריות.
אדם הראשון אוכל מחטא עץ הדעת, הוא מרגיש רע עם המעשה שהוא עשה, ומה התגובה שלו לכך? הכחשה. הוא מתחבא. לא משנה כעת העובדה שהוא מתחבא מאלוקים, אלא עצם העובדה שהתגובה שלו להרגשה הרעה היא פשוט הכחשה. ומאז ועד היום זה מה שאנחנו עושים. האינסטיקנט הבסיסי שלנו הוא להתכחש לבעיה, לברוח לאיזה שהוא פיתרון שישכיח מאיתנו את הכל וזהו. ככה אנחנו עושים בהרבה דברים, אבל בעיקר אחרי נפילה בתאווה. הרגע שאחרי ההתרסקות הוא כואב כל כך, שהדבר היחיד שאנחנו רוצים לעשות הוא לברוח ולהתחבא. ממי אתה מתחבא, מעצמך? הרי אי אפשר להתחבא מעצמי בדיוק כפי שאי אפשר להתחבא מאלוקים, אבל זה לא הפריע לאדם וחווה להתחבא, וזה לא מפריע לנו...
אבל אז אנחנו שומעים קול ששואל אותנו "אייכה?", זה הקול הפנימי שאנחנו קוראים לו בדרך כלל בשם מצפון. הוא לא שואל איפה אנחנו באופן פיזי כי את זה הוא יודע היטב, הוא שואל איפה אנחנו עומדים עם עצמנו, מה המצב שלנו? בשלב הזה אנחנו עושים בדיוק את מה שאדם וחווה עשו, פעולה נוספת שנראה שהיא אינסטינקט בסיסי כל כך: אנחנו מאשימים מישהו אחר. לא משנה את מי, העיקר לא את עצמנו. אדם מאשים את חווה, חווה מאשימה את הנחש, ומי יודע את מי היה מאשים הנחש אם אלוקים היה נותן לו את זכות הדיבור.
כאשר הקול הפנימי שלנו זועק "אייכה", אנחנו רק לעיתים נדירות עומדים מול המראה ומודים בכנות במה שעשינו. בדרך כלל אנחנו מגלגלים את האשמה הלאה אל הנשים שלבושות לא צנוע, אל ימי הקיץ שגורמים לנשים ללכת בלבוש לא צנוע, אל האינטרנט הפרוץ או אל ספק האינטרנט הכשר שלא הצליח לחסום אותו מפני התעלולים שלנו למצוא פרצה. לא משנה אל מי - העיקר לא לקחת אחריות.
זהו הסיפור הראשון, זהו הסיפור שלנו. הסיפור על חופש הבחירה שאדם וחווה זכו בו כאשר הם אכלו מעץ הדעת, והסיפור על הבחירה מאחריות. פסיכולוג יהודי מפורסם בשם אריך פרום התפרסם בזכות התיאוריה שלו על "המנוס מחופש". הוא טוען שחופש הבחירה מביא איתו אחריות כל כך קשה, שאנחנו מעדיפים לוותר עליו. אבל זה לא באמת אפשרי. מאז שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת, יש לנו חופש בחירה, ולכן האחריות היא עלינו.
לא יעזור כמה נכחיש את העובדה שיש לנו בעיה, לא משנה כמה נאשים את כל העולם ואשתו בבעיה שלנו - עדיין יש לנו חופש בחירה, והאחריות היא עלינו. כל אחד יכול לעשות משהו כדי לטפל בבעיה שלו. אחד יצטרף לקבוצה טלפונית, השני יחליט לקחת על עצמו את אתגר התשעים יום, והשלישי יפנה לייעוץ מקצועי או לקבוצה חיה. בשורה התחתונה - הבחירה בידיים שלנו, והאחריות היא רק עלינו.
