אני לא חייב ליפול כדי להרגיש את הרעילות של התאווה. מספיק מעידה קטנה כדי להרגיש איך הרעל מתחיל לזרום לי בכל הגוף. זה יכול להיות רגע של הסחת הדעת מול המחשב, עם איזה תמונה מפתה שמוצגת בקטן למטה. עם לחצתי עליה ועשיתי את הפעולה הראשונה של שימוש מודע בתאווה, הרעל מתחיל לפעול מיד.

מה שמדהים הוא כמה הרעל הזה מפתה. כמה התחושה של הרעל שזורם לי בעורקים משכרת ומושכת אותי להמשיך עוד ועוד. הייתי מצפה שבן אדם שמזריקים לו רעל ירגיש רע, ירצה להקיא ולברוח, אבל אצלי זה הפוך - עם הטיפות הראשונות של הרעל, אני מרגיש שכרון חושים, אנדרנלין מתפרץ והתרגשות גואה. במקום התחושה שהייתי מצפה למצוא של אזעקה שדוחקת בי לברוח, אני מרגיש בדיוק את ההיפך - תחושה נעימה שמושכת אותי להמשיך עוד ועוד.

כשאני חושב על זה, זה ממה כמו ההבדל בין ציאניד לבין סמים. גם הסמים וגם הציאניד יהרגו את מי שמשתמש בהם, אבל בציאניד אדם מרגיש את המוות פתאומי וחזק והוא רוצה לברוח, ואילו הסמים כשמם כן הם - מסממים אותו וגורמים לו לרצות לצרוך אותם, למרות שהתוצאה הסופית שלהם פעמים רבות היא אותו דבר כמו הציאניד.

לפני שאני משתמש בתאווה, כאשר אני שפוי ומרגיש טוב ומחובר, אני יודע את כל זה. הבעיה מתחילה בעיקר ברגע אחרי שהתחלתי ואז הקושי להפסיק נהיה קשה פי כמה. הרבה יותר קל לא להתחיל מאשר להפסיק, כיון שאחרי שקצת רעל נכנס לי לתוך המערכת, אני פשוט שוכח שזה רעל, ובמקום לברוח אני רוצה עוד ועוד. האלכוהוליסטים קוראים לזה "לגימה ראשונה". הם הבינו היטב שאחרי שהם מתחילים לשתות אפילו קצת, המשימה להפסיק נהיית כל כך הרבה יותר קשה.

עבורי, פורנו זה רעל מסוכן, יותר מרעל רגיל, כיון שעל רעל רגיל יש תמונה של גולגולת מפחידה כזאת שמזהירה אותי להתרחק, אבל הפורנו הוא סוכריית ציאניד עטופה בדבש ומוגשת באריזה נוצצת. אני יודע שבפנים יש רעל, אבל הדבש כל כך מפתה שאני מתחיל ללקק אותה, ואז במקום להרגיש מה שהייתי מצפה להרגיש כאשר הרעל נכנס לי לראש, אני מרגיש בדיוק את ההיפך וממשיך עד הסוף.

חשוב לי לדעת שני דברים: א. להיזהר מכל משמר מהלגימה הראשונה. היא נראית תמימה ולא מסוכנת, אבל הסכנה הגדולה טמונה דוקא בה. ב. קשה לי להתמודד לבד מול הרצון לצרוך את הרעל הזה, ולכן ברגע שמגיע הקושי אני צריך ליצור קשר עם מישהו אחר ולשתף אותו. כאשר אני יוצא מתוך הראש של עצמי, פתאום הרעל נראה רעל, והרבה יותר קל לי להמנע מהכניסה למלכודת הדבש המסוכנת הזאת.

מדהים. התחברתי ממש 
תודה!  

רף האדרנלין זה דבר מסוכן!
מסיקורים באנגלית של איזה אתר גמילה,
אומרים כי כאשר אוכלים רף האדרנלין עולה ל65% ובזמן חשיפה להתמכרות עולה ל95% (ביחס לקיום יחסים תקינים שזה 100%) וכמובן בזמן סכנה (כדי להתגבר או להתמודד או לקפוא במקום).
אדרנלין הוא המפעיל של הגוף, אם מופק אדרנלין כתוצאה ממשהו, פרושו שיש גירוי והגוף ישאף לפעול כדי בנידון וזה מה שיזין ויתן מרץ לפעולות שלו. בלי שום שפיות או הסבר אחר.

ממחקר שבדקו: ראו שאדם ממוצע שעובד מול מחשב, מד האדרנלין קופץ לו בתדירות מאוד גבוה ואזור ה 90% ואז במהירות מאוד צונח, בדקו את הפעולה שגרמה לעליה הפתאומית וגילו שהיא נבעה כולה מלחיצה על מקש הימיני בעכבר.
בן אדם כבר לא מפיק הנעה מהמחשב בכך שהוא ממצא תוכן של אתר/ כתבה/ סרט/ סירטון, אלא הוא רואה רק את החלק שהוא הכי נהנה ומפיק מקסימום אדרנלין ואז עם העכבר מעביר הלאה לאושר הבא.

ניסוי נוסף שעשו היה עם עכבר באוניברסיטה: חיברו את אזור ההנעה במוח של העכבר, זה שגורם לו לאורגזמה, תוצאה של חוויה מינית (רק בכפתור אחד) לכפתור אדום שמיקמו ליד האוכל והשתייה של העכבר.
אחרי שהעכבר מצא ונגע בכפתור האדום (ששידר לו את החוויה של האורגזמה), עברו יומיים והוא לא אכל ולא שתה, בתדירות של כל 15 דקות הוא לחץ על הכפתור וכך הוא מת מרעב.


תודה על הכתבה!

סוד, מה אתה מגדיר כלגימה ראשונה?

אני יודע שברגע שמתחילה לי בדל מחשבת תאווה כדאי לי מאוד להכנס לפורות או להתכתב עם חבר. אבל בשלה הזה אני לא מרגיש אדרנלין. כלומר אני עושה פעולה מבוססת רציונל ולא כתוצאה מההתרגשות של התאווה.

מה שאני רוצה לאמר זה שלפי מה שהבנתי ממך לגבי הלגימה הראשונה, כלומר הפעולה ששולחת לי גל אדרנלין בגוף, מבחינתי זו כבר מעידה וכמעט אחרתי את המועד מלהנצל מהנפילה.

זה בדיוק מה שקרה לי היום ( ובכל הפעמים ) יש פעמים שאני אפילו עושה את זה לא במודע... נשאב לזה... היצר שולט בי...