המאמץ. ההתאפקות. הכמיהה לטוב. החרטה העצומה, ניצוץ התקווה שכבה טרם עלתה הלהבה.. תמיד תמיד עד לסוף סוכות, הקריסה. כן, מקדמת דנא חודש הרחמים והסליחות היה לסיוט מתמשך. עברתי דרך ארוכה מאז. לא יאומן, אבל אני היום אוהב את הימים האלה. כתבתי לא מעט על כך. להלן קישורים לשלל מאמרים בענייני "בין המצרים" הללו...

אלול:
- מה נשתנה האלול הזה 
- ארשת שפתינו יערב לפניך
- ובכן, תן פחדך
- ובחרת בחיים
- זיכרונות בזיכרונעס
- לחומל מעשיו ביום דין
- לעזאזל, לו הייתי תיש
-  מכה על הקדקוד
- אשרַי
- קופסה של אתרוג לראש השנה
- משאלה אחת לנעילה
- מנחה של ערב יום כיפור
- אבינו, מלכינו
- וידוי, מאונס ומרצון

סוכות:
- קול מבשר ואומר
- כאפות נשנות 
- ותסיר מחצית הברזל
- הגעתי להאמין
- ותערב לפניך

יהי רצון שיהא לתועלת ושיהפוך היגון לשמחה והכאב לאהבה.
חיבוק.

שיהיה לתועלת.
כתיבה וחתימה טובה

עברה שנה,
ושוב אנו בימים הנוראים

לעצמי זכרתי, אבל בערב החג חבר הזכיר לי את הסיוע שקיבל מהמאמרים הללו.. מקפיץ. למען מי שלא מכיר ולוואי שיהיה לו לתועלת.
גמר חתימה טובה.

ממש תודה רבה אסירות היקר !

יהי רצון שתמשיך עד 120 לחזא אותנו עם הכתיבה במיוחדת במינה שלך ועם הרעיונות הגאוניים שלך, תמיד במקום ממש !

אוהב אותך !

וואווווווו

מרגיש כאילו גיליתי את אמריקה עכשיו ! ! ! !

כתיבה מדהימה!! שמח מאוד שצירפת ואיגדת את כל המאמרים הללו!! 
קראתי את הראשון (מה נשתנה האלול הזה) ומאוד נהניתי והתחברתי!!!

אמשיך לקרוא בהנאה. תודה לך !

מתרפא היקר !

כל פעם שאני קורא את הפוסטים שלך אני כ"כ נהנה מהכתיבה שלך שזה מזכיר לי את הכתיבה הכל כך מיוחדת של אסירותודה.

אז אני שמח שיש פה אנשים עם כתיבה יפה, לב רחב, הבנה עמוקה שעוזרים לנו ביום יום לצאת מהבוץ שלנו.

אוהב אותכם !

תודה אנשים.
עוד שנה. ועוד איזו שנה..
ולא משנה באיזה מניין, חצרות, ניילונים, מלוניות, קפסולות ומה שביניהם. למבודדים, או מאושפזי בית. בוגרי הקורונה, ומאושרי הסרלוגיות נטולי המסכות, נדע כולנו שיש לנו אבא אוהב. אנחנו חייבים להיות לידו. קרוב קרוב. אבא, השיבנו אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם. בתוך כלל ישראל. אמן