*למה לסלוח???*
באחד משיעורי החברה, ביקשה המורה מתלמידיה להביא מחר לבית הספר שקיות פלסטיק ושק של תפוחי-אדמה...
למחרת כל התלמידים הגיעו עם הציוד הנדרש... המורה הטילה עליהם משימה ואמרה: "כל תלמיד יקח תפוח-אדמה אחד, אותו תפוח ייצג אדם אחד שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם..."
התלמידים אספו תפוחי אדמה ורשמו על כל תפוח את שמו של האדם שלא סלחו לו, ועדיין שומרים לו טינה, והכניסו את תפוחי האדמה לתוך שקית הפלסטיק...
חלק מהשקיות, היו עמוסות וכבדות מאוד...
"עכשיו..." אמרה המורה, "כל אחד יקח איתו את שקית תפוחי האדמה שאסף לכל מקום במהלך שבוע שלם, לבית-הספר, לחוגים, למגרשי המשחקים, לחברים וגם לבית..."
השבוע החל וכל תלמיד נשא על גבו את השקית, המשקל היה כבד, לכל מקום שהלכו נשאו אותה... ולא עוד אלא שאחרי כמה ימים החלו תפוחי האדמה גם להסריח...
לאחר שבוע חזרו לשיעור חברה, המורה שאלה אותם " איך היתה המשימה.."
רוב התלמידים ענו "המשימה היתה קשה ומטרידה, לכל מקום הינו צריכים לסחוב את המשקל הזה, ושלא נדבר על הריח שכבר הציף כל מקום שאליו הגענו..."⛹
אמרה להם המורה " כל תפוח סימל אדם שלא סלחתם לו, אתם שומרים את "המשקל" הזה אצלכם בלב ולא משחררים, והוא הולך איתכם כל היום והלילה לכל מקום... לפעמים הוא כל כך כבד ומעיק..."
לא פעם אנו נפגעים מהסובבים אותנו, מנסים להעביר ולסלוח אך לפעמים גם שומרים טינה ולא משחררים
בעצם אנו פוגעים בעצמנו שאנו שומרים את הכאבים והכעסים בתוכנו ובראשנו...
*אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו מתנה שאנו נותנים להם...
*ממש לא...❗... זו מתנה שאנו מעניקים לעצמנו..*
תנקה את הלב❣ תוריד את השק הכבד ואת המשקל העודף הזה מעליך... אתה תסלח לחברך ותזכה שגם משמיים יסלחו לך כל אדם יכול לטעות כי זה הטבע ואנשים גדולים זוכים למחול ולזכות למעלה שהיא מעל הטבע
יהי רצון שכולנו נשכיל ונלמד לסלוח זה לזו באהבת חינם.
יום טוב
והצלחה במשימה.
