משהו קרה לפורום שלנו בזמן האחרון. כמו שכתב זלמן, עד לא מזמן היה הפורום ישנוני ומשעמם. אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה לאתר, מה שמשך אותי היה המדריך שהובא בו, הרגשתי שיש כאן משהו שאף פעם לא ידעתי. אבל הפורום דשדש ולא היה בו מאומה כמעט. הכנסתי בו הודעה ולמיטב זכרוני במשך חודש או יותר (עד שנכנסתי בפעם השנייה) הייתה תגובה אחת אנמית ולא מעוררת עניין.

קרה מה שקרה והיום יש בהחלט פעילות די ענפה כאן. אשכולות חדשים ורעננים עולים מדי יום, דיונים מעמיקים הולכים ומתפתחים, תובנות חדשות וגילויי לב מרטיטים צצים ועולים כל הזמן. מה אגיד לכם, כולנו מרגישים שנהיה כאן מעניין.

הפורום שלנו הוא פן נוסף ביצירה המופלאה שקורמת עור וגידים, מפעל gye ואני אישית חייב הכרת הטוב למקימו ר' יחזקאל היקר, ולמי שדואג להנחות אותו בטוב טעם מיודענו ר' זלמן, אלפי תודות.

לאחרונה עלו כאן כמה דיונים שגרמו קצת תסיסה במרחביו השלווים של הפורום. אין זה סוד שהבסיס העיקרי של כל התכנית כולה הוא ההרמוניה והרוגע, מזמן הבנו כבר כי כל מתיחות, כעס, טינה, ושאר מרעין הם סם המוות להתקדמותנו בעולם של נקיות ושפיות. התחושה הראשונה שלוותה את כל מי שמתחיל למצוא את הדרך, היא של הגעה לחלקת אלוקים קטנה של מנוחה מקרבות. באה מנוחה ליגע ומרגוע לעייף, אני מניח כי כל מי מאתנו שהיה מותש יותר בדרכו הנה, התחבר יותר לכאן. זו הרגשתי האישית ואני מניח שרבים יסכימו איתי.

היות ואנו רוצים מאוד לפתוח ולבדוק כל צד באישיותנו ולשם כך גם נוברים וחוקרים את הדברים שמביאים אותנו למתח פנימי, ברצוני להביא לפניכם את ניתוח הדברים כפי שהם נראים בעיני, יראה הציבור וישפוט.

אם אינני טועה הדיון שהקפיץ כמה מהחברים, ואני בתוכם. היה אודות הצורך להיזקק לתכנים ו"תורות" שלא קשורות באופן ישיר למקורות היהדות. עלתה טענה כאילו יש בזה שמץ של זלזול במורשתנו המפוארת אותה קיבלנו דור אחר דור מפי משה רבנו ומפי הגבורה. מישהו נכנס לפורום ומפציץ אותו בציטוטים קבליים, תורניים כיד ה' הטובה עליו, מישהו אחר מזועזע עד עמקי נשמתו העדינה מהצמדות מוחלטת כמעט לתכנים אוניברסליים כלל עולמיים של 12 הצעדים, שיטה שנוסדה בכלל ע"י קבוצת שיכורים חלקם נוצרים קתוליים ה"י, הוא מרגיש צורך נואש כנביא ומוכיח בשער וגודר פרץ. כיצד ייתכן שיהודים שומרי תורה ומצוות מניחים את מקור החיים והטוב התורה הקדושה והולכים לרעות בשדות זרים. הוא רואה בעיני רוחו את הפסוק בירמיהו "כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים"  ורואה שליחות חיונית להצלת אנשים אשר נפלו במר ייאושם לזרועותיה של "כת" לא ברורה.

האם אין בתורה מענה לכל הבעיות? הלא התורה היא מקור כל החכמות, כיצד זה לא מצאו יהודים אלו את המאור שבה שיחזירם למוטב?

כל תגובה והטפה שכזו הקפיצה כמה מאתנו, וגרמה לנו לזעזוע פנימי עמוק, היא נגעה בעצבים חשופים בעברנו ובעיותינו. מדוע אם כן? האם איננו מאמינים בנצחיות התורה ובכך שיש בה פתרון לכל דבר? נכון, יש שמרגישים צורך להדגיש חזור והדגש את הקשר ההדוק בין יסודות השיטה ויסודות היהדות, מטרה שלכשעצמה היא ראויה ולו רק כדי להבהיר שאין מדובר כאן בתכנים האסורים ע"פ התורה. ככל הנראה יש כאן משהו פנימי עמוק יותר.

רובנו כאן התחנכנו מגיל ילדות על ברכי התורה. ב"ה חונכנו להאמין בהקב"ה ובחכמי ישראל. אין לנו ספק (לי אישית בכל אופן) שכל דברי הנביאים אמת ושכל התורה המסורה בידנו היא התורה שנתנה למרע"ה בהר סיני. חלק מהאנשים כאן גם למד שנים רבות אצל רבותיו והחכים בהרבה ממקצועות התורה, אין לנו ספק כי חכמי ישראל הם ורק הם הדמויות הנאצלות ביותר עלי אדמות, ותורתם וספריהם הם פסגת הבריאה כולה. יתירה מזאת, אני אישית בטוח כי תורת 12 הצעדים ויסודותיה, מוטמעים אי שם במרחבי ספרי המוסר והחסידות, בצורה זו או אחרת.

דווקא בשל כך יש לנו בעיה וקונפליקט פנימי עמוק.

אני יכול לספר רק על עצמי, אבל אני מניח שהרבה יסכימו איתי. מאז שהחלה לצוץ אצלי הבעיה עם התאווה, חיפשתי כל שבב של מידע ועזרה בדרך בה חונכתי, חיפשתי נואשות עזרה וסיוע, אבל במקום זאת מצאתי את ההיפך. קראתי על חומרתו הרבה של חטא פגם הברית, על כך שחטא זה הוא החמור ביותר בתורה. על ער ואונן. על דברי הזהר הקדוש כי אין לחטא זה כפרה, על כך שהעונשים עליו נוראיים ומפחידים. קראתי בספר ראשית חכמה בשער היראה את מסכת גיהינום ואת רשימת מלאכי החבלה המזומנת להיפרע מן האדם על חטאים אלו. אני זוכר את עצמי מפוחד, מצטמרר, ומיואש. "אבד מנוס ממני".. ככל שהעמקתי יותר, הרגשתי שמשהו משתק אותי מבפנים. סלע רב ממדים החל מדרדר במדרון ולוחץ אותי לקיר. לא אלאה אתכם ידידי אני מניח שאחדים מכם יידעו לתאר זאת טוב יותר ממני.

במציאות לצערי הרב לא רק שלא מצאתי פתרון לבעייתי במקורותינו, אלא שהמקורות הפכו לסיוט נוראי בשבילי. כל מפגש נוסף עם חומר בעניין הכניס אותי לרצון עז להשתנות וכשזה כמובן לא קרה, גרם לי להישבר שוב.

עובדה! לא מצאתי פתרון.

הקב"ה יודע ועד, כי אין לי ח"ו שום טרוניה, אני ממשיך ומאמין בכל מלה ואות שבתורה שהכול אמת לאמיתה. אבל להתמכרות לא מצאתי פתרון מעשי, ייתכן ואף כנראה שבתוך התורה מונח גם זה. בפועל נכון לעכשיו תכנית 12 הצעדים כמו שהיא נותנת את הפתרון בצורה מציאותית וזמינה.

זו לדעתי סיבת הקונפליקט של כולנו כאשר עולה כאן הנושא מדי פעם, ויש לי גם תובנה. אני בטוח שככל ש"נרגע" מבולמוס הגמילה מהתאווה, תחזור לה לאט השלווה והרוגע ואתה הנינוחות לעמוד מול הטקסטים שאיימו עלינו בעבר, בצורה יותר מפויסת. יקל לנו יותר להתמודד עם הדברים כאשר אנו רואים כבר את האור בקצה המנהרה. אנו יודעים שהקושי נבע מן התסכול שגרמה לנו ההתמכרות ולא באמת מזלזול במשהו ח"ו.

ועוד משהו,

יש תחושה לפעמים שהנה הצלחנו להתגבר על ההתמכרות, אנחנו מסוגלים ועוד איך, הצלחנו גם ללא עזרה של כל הספרים המוכרים לנו, בעזרת משהו בכלל לא יהודי, אז אולי בעצם יש משהו בחכמת הגויים שלא ידענו עליו קודם? שמעתי על כמה מכורים שיצאו לאחר הגמילה עם זלזול בתורה ומצוות. שיכורי כח וביטחון עצמי. וכאן חשוב שנבין שאולי הקב"ה סובב את הנסיבות בצורה כזו ש 12 הצעדים יבואו דרך מקור לא יהודי כדי לעקוף את החסימות הפסיכולוגיות שלנו. כדי שנוכל להתחבר לרעיון בלי משקעים מהעבר? דווקא אני רואה בזה את יד ההשגחה של מסובב כל הסיבות שלא עזב ולא התייאש מאתנו ודאג שנמצא את הדרך חזרה. אז אנא! בואו לא נשליך בפזיזות שום דבר בקלות דעת. זה שאנו בדרך להחלמה בע"ה זה יפה, אבל לא מתיר לנו להכנס לזחיחות דעת.
תחשבו על זה.

"וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חייל"...

בהצלחה לכולנו.

שלום עליכם אדם יסודו
מסכים איתך לגמרי
הטענה המרכזית שתכנית 12 הצעדים היא בסה"כ הבית חולים שמרפא אותנו מהמחלה, זה לא קשור לכך שתורת ה' היא חיינו ואנו מונהגים ומודרכים על פיה, תהליך ההחלמה רק משיב אותנו לחיבור בריא יותר לתורה ומצוותיה..
לא כך?

אדם,
אני מזדהה עם הקונפליקט שלך מאד, למרות שברור לי שמצאתי כאן משהו שהיה חסר בתורה שאני הכרתי.
אני רוצה לצרף עוד משהו שהרגיז את המשתתפים כאן בזמן האחרון, והוא קצת הפוך ממה שאתה כתבת, אבל אולי משתלב.
הרגיז אותנו שמישהו בא ומצטט לנו סתם מקורות תורניים, בלי שנרגיש את האדם שעומד מאחוריהם (אותי באופן אישי זה פחות הרגיז, ויותר גרם לתחושה של החמצה מצד מי שכתב את זה, וברור שאם הפורום היה נמשך לשם הוא היה מתפספס).
כלומר, לא מרגיז אותנו רק כשמביאים משהו לא תורני, מרגיז אותנו כשמביאים משהו תורני שנקרא לו אולי "לא אנושי", כלומר שהוא לא מחובר לאדם שכתב אותו.
(היה לי פעם מורה שדרש מאיתנו להביא חידוש לפרשת שבוע, מכל תלמיד כמה פעמים בשנה. היה מותר להביא חידוש שהתחדש לנו, או קטע מספר תורני איזה שרוצים - בתנאי שאם זה קטע מספר אז חייבים להסביר למה בחרנו דווקא את הקטע הזה, ומה זה נתן לנו אישית).
אז מה קורה לנו, אנחנו רוצים תורה או לא רוצים תורה?
נדמה לי שאנחנו רוצים קשר עם ה'. במקום שהתורה נותנת קשר עם ה', אנחנו מאד מאד שמחים לקבל ממנה. במקום שאנחנו מרגישים שהתורה מרחיקה אותנו, קוברת את האדם שמאחורי הדיבורים - אנחנו כועסים, ואפילו כועסים יותר, כי התורה אמורה להיות מה שקושר אותנו לה' ולא מה שמפריד אותנו.
אולי הסיבה שה' שלח אותנו לקבל ישועה ממשהו לא תורני היא כי לקחנו את התורה למקום הלא נכון, למקום שמועך אותנו, וה' רצה ללמד אותנו שהוא רוצה דווקא אותנו בתוך התורה ולא שנהיה פלקטים של ציטוטים על הקירות.
אחרי שמצאנו את הכיוון לישועה, אז ודאי שהכל חוזר אליו. ההיפך, סוף סוף יש מישהו שיתפלל, שיבקש, שיסמוך על ה', עכשיו אפשר סוף סוף להתחיל ללמוד באמת, תורה שמחברת לה'.

לאדם יסודו, לגבי הקונפליקט בין הספרות התורנית לחכמת הגויים,
שאל שאלתי את הרב שמואל אליהו שליט"א, מדוע אין בתורתנו מרפא ומזור לנפש כמו שמציעים הגויים, והרב ענה לי תשובה יפה קצרה וקולעת: יש חכמת שהגויים גילו על מנת שלמד מהם, ויש חכמה שהסתתרו מהם והובאו בתורתנו הקדושה.
כמובן, הכל בא בסופו של דבר מהשורש, שהוא אלוקים, אך כיצד הכלים יורדים אלינו אל העולם החומרי והעכור, זה סיפור אחר,
החכמה יכולה להמצא לפעמים גם אצל הגויים, ואין פסול ללמוד אותה. הרמבם שיבח את אריסטו (אם אני לא טועה), הגר"א תמך בלימוד חכמת חיצוניות כמו תורת ההנדסה והמתמטיקה, אסטרולוגיה וכו'... ואף היו חכמים שטענו שעם ישראל חייב ללמוד חכמת חיצוניות, מכיוון שרק הוא יכול להגיע להשגות גבוהות ונעלות בתחומים שהגויים בעצמם לפעמים מרימים ידיים ונשארים ללא תשובות...
לכן, אמנם השיטה של 12 הצעדים צריך להיבדק, שמא תכיל שמץ של כפירה ודברי סתירה לתורתנו, כל עוד היא נקייה מהדברים האלו, אין כל חשש ללמוד ולעשות אותה, ולהיפך, אם השיטה עוזרת לאנשים לצאת ממצבם הבעייתי, אולי זה מחוייבתם, לצעוד בה...

נ.ב. אני מדבר ספציפית ובעיקר על שיטת 12 הצעדים, ואין זה אומר שאינני סוטה מעמדתי לגבי שאר רפואות הנפש למיניהם...

מעניין אם מישהו שמע על "שקוף",
של הרב ארז דורון, וגידי דבוש.

זה נראה לי בדיוק 12 הצעדים,
עם חברים ותומכים ועם אותם כללים.

וזה לא במפורש למכורים, אלא לכל יהודי באשר הוא, לתקן את החיים שלו.
זה מסודר על פי תורת ברסלב, כל פרט ופרט ממש.

וגם יש על זה ספר (סיפור דמיוני, רוחני ואמיתי להחריד...): לוחמי התמורות.
ספר עמוק מאוד, שאני מצאתי שם קליעה מדוייקת ל12 הצעדים, עד כמה שהבנתי אותם.

נראה שיש דברים כאלה במקורות.
מעניין מה דעתכם.

יש לי את הספר "לוחמי התמורות" מלפני שנים, אחי קנה לי אותו, אבל לצערי, אף פעם לא הבנתי מה המסר בסיפור, יש שם את קומת גביש, וזהב, וכל מיני יצורים מפחידים... מישהו הצליח לפענח את העלילה?

תקרא אותו שוב, גם אני בפעם השניה.
הספר הוא משל גדול על המשימה שלנו בחיים, ועל החוויות הנפשיות שלנו,
מעובד ע"פ ספרי חסידות וקבלה.

אני קורא מעט וחושב הרבה,
ואני מקבל תובנות עמוקות.

באמת אקח את המלצתך, אנסה לקרוא מעט ולדמיין המון..  :D

יש לי את הספר רשומות רומח הדרקון
וגם את מבוכים ודרקונים.



אדם יסודו היקר,
מאוד אהבתי לקרוא את הפוסט שלך.
אתה בהחלט צודק.
כמו מי שכרתו לו את הרגל (ר"ל) לא יימצא לזה שום תרופה בחז"ל,
ומי שילך לטפל בזה לפי ספרי הרופאים הגויים לא יקראו לו כופר, אלא אדרבה הוא מציל חיים.
כך אנו חולים במחלה שעד לפני 70 שנה הייתה חשוכת מרפא.
ואת התרופה למחלה מצאו 2 גויים בארה"ב.
ומי שמשתמש בתרופה הזו הוא לא כופר, אלא אדרבה הוא מציל חיים.
יכול להיות שיש לזה רמז בחז"ל, אבל אם יש כזה הוא בסה"כ רמז ותו לא.
והיו רבים מגדולי ישראל בכל הדורות שהיו להםפ רופאים גויים שהשתמשו ברפואות ובתורות של הגויים כדי לרפאות אותם.
ורק לאחרונה הגיע לארץ מנתח גוי כדי לנתח את הרב אלישיב שליט"א והרב לא חיפש שום מקורות בחז"ל לניתוח שהוא עבר ולא ראה שום סתירה בין תורתנו הקדושה לרפואת הגוי שריפא אותו.

מסכים במאה אחוז. כל שנה ביום כיפור, אני קורא בתורה על העונש הנורא למי ששוכב משכב זכר, וחושב לעצמי: לעזאזל, מה אתם רוצים מהחיים שלי? הרי אני לא רוצה לעשות את זה, אבל אני לא מצליח. אז להגיד לי כמה זה חמור לא יעזור! תגידו לי איך להפסיק. וזה לא קרה.

אז בתכל'ס, כאשר אני כנה עם עצמי, אני יודע שאני פגוע.

וכאן נכנסים הצעדים הבאים, באם אני מפסיק להאשים את העולם בבעיות שלי, ומתחיל לקחת אחריות על זה שנפגעתי. חבר'ה, נראה לי שהגיע הזמן לעבור לקבוצת הצעדים הבאה. גם אם טרם הגיע הזמן לעבוד עליהם לפי הספר, חובה להשקיע בדיבור עליהם כדי להתחיל לקבל רקע ולהפסיק לצבור טינות ופחדים שאחר כך נצטרך לנטרל במאמץ רב.

מדהים השרשור הזה