אני לוקח כוח מהכנות שלך ומודה שגם אני נפלתי. השתמשתי. ובניגוד אליך, כן אוננתי.
אז נכון, הראש מיד זועק שמה זה שווה הרי היו כל כך כל כך הרבה נפילות שרק אני יודע עליהן (ואבא אחד גדול)
אבל אני בוחר הפעם, לשתף בכל זאת. למרות שקשה לי.
נפלתי
ואולי... אולי יום אחד אוכל להגיד, נפלתי, אז מה? לא בגלל שאאמין שהנפילות לא חשובות, שהתהומות והשורשים המתעמקים של התאווה התקדמו עוד טיפה, אלא כי אני אבין ואשכיל שאינני אשם. והשם בשמיים.
והוא אבא שאוהב
ומחבק, ומנקה ומחדש בטובו עליי
כל יום, כל היום,
כל שעה, כל דקה,
באהבה וחיבה עד אין קץ גדולה
מניף עליי כשמיכה את כנפי השכינה
ואז אוכל לקבל את רצונו,
גם כשאפול גם כשלא,
כשאקבל את החיבוקים שלו. שלפעמים באים בצורת נפילה... לפעמים מפוכחות גדולה...
אז אומר, אולי,
נפלתי/לא נפלתי... אבא,
תודה
שלכם, מעמקי שיכרון התאווה,
אחרי לילות על המחשב, ושימושים עד אור הבוקר,
עם נורה קטנה שנדלקה,
סתם ככה פתאום כשכתבתי את הדברים,
ורצון קטן נורא, לחזור אולי, לקחת נשימה.
אני זוכר, הייתי לפני זמן קמעא, נקי איזו תקופה קצרה,
דיברתי אז עם חברי שהיה ספונסרי,
והוא שאל לשלומי,
תשובתי הייתה, לא "טוב" או "רע"
אמרתי לו,
שאני מרגיש חי
כן, כן, כמה ימים שאינני בפורנו, באוננות,
ואני מתחיל להתפכח מהשיכרון הנורא של התאווה,
ואני מתחיל להרגיש טעם חיים מהו
אפילו אפשר להרגיש פיזית בעור,
את הרוח שנושבת.
להרגיש חיים
הכאב גם הוא עולה, גם הוא חלק מהחיים
הכאב שהוסתר וסומם לא בהצלחה מרובה
עולה, עדיין שמן ומטופח, אולי טיפה מסטול בהתחלה, אבל זה עובר לו במהרה...
והכאב נופל ב..טראח...
והשאיפה נוראה להקלה
לא, אני לא יוכל!
אני חייב להחזיר את הכאב לקופסה!
חייב להחזיר את הריקנות לאריזה!
חייב להחזיר את הבדידות למזוודה!
אני בנקודת שבירה
ואז, אני שוב משומש.
מסומם, זה מרגיש עד כדי כך.
השילוב של נקיות ושימוש אחר כך,
ושימוש אחד שמתגלגל וצובר עליו עוד שימושים... כדור שלג גדול
והשיכרון עולה לראש ולכמה ימים/שבועות אולי אפילו חודשים,
לנסות לצאת, כבר לא מנסים
עזובת'י, תן לי ככה.
אין לי חיים אחרים
עד שיום אחד, פתאום ככה סתם ללא הכנה,
מקבלים שוב את המתנה.
מתנת ה'רצון'
טיפה של שפיות, טיפה של אור מעמקי הנשמה שחדרה את ההגנות וההאבטחות שההתמכרות יצרה.
טיפה שבכוח אלוהי ממש פילסה לה את דרכה,
פיסה של תקווה לנשמה, של רצון לחיות, לחיות באמת.
לא, לחיות זה לא לשאוף אוויר ולהוציא.
לא, לחיות זה לא 70 פעימות בדקה.
לחיות זה... להרגיש. לאהוב! להיות נאהב...
לאהוב את עצמי, להיות מועיל לאחרים
לחיות זה לדבר עם חבר
לחיות זה לעזור לאחר
לחיות זה לתת ולקבל
לחיות זה רוח
לחיות זה כל כך הרבה יותר מדופק ונשימה
ראו אנשים ב'קומה'... ל"ע...
וראו... ראו מכורים בשיא שימושם (ל"ע... )
זזים בין הקלה זמנית אחת לשנייה,
אצל אלמוני זה האלכוהול והחשיש,
אצל פלמוני הקוקאין,
אצל דודו, האוכל ממלא את החסרים.
ושכנו, מכר את דירתו להימורים...
הקלה זמנית, מילוי זמני לחור אינסופי
לחיות הרי אינני יכול
מוטב אם כך שרק ליד החיים אעבור,
וצד אמיתי שמאמין, כן כן, רק כך יהיה לי טוב.
עזובת'ך מטיפול, גמילה, התנקות, נתינה,
אין לך תחליף, מעולם לא היה.
למה לך להיות נקי עכשיו? הרי השתמשת לא מכבר...
והכוח ההוא, הקול ההוא בתוך הראש זועק
וקולו... קול ברמה נשמע
ורק לפעמים, כפי שהניכם כבר יודעים, טיפה של תקווה מגיחה מבין הצללים
משיבת נפש, מחייה מתים-חיים...
או, א-לי, תן בי טיפה של אור אליך
טיפה של תקווה,
של חיים ואורה,
של שפיות ושלווה
לשמוע את קולך, בחיבוקך,
צור עליון קדוש גדול,
אבא אוהב, קל עליון,
הנה כעיני בנים אל יד אביהם,
ברכנו נא בטיפת אורה