ברוכים הבאים, אורח

פרשת לך לך וצעד 5
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: פרשת לך לך וצעד 5 636 צפיות

פרשת לך לך וצעד 5 לפני 7 שנים, 10 חודשים #96390

צעד 5, אותו התחלנו השבוע אומר שעלינו לשתף את תוצאות חשבון הנפש שערכנו בצעד הקודם. אז החלטתי לשתף פה משהו קטן בנושא (בנוסף לשיתוף בפלאפון)...
ה׳ מצווה על אברהם לנדוד. הוא אומר לו ״המקום הזה, בו התבססת כל כך טוב כל כך בבטחה, אינו מקומך. צא מפה ותתחיל הכל מההתחלה- לטובתך״!
צריך להבין, לאברהם היתה אימפריה שלימה בחרן. היו לו 300 עבדים, כח צבאי אדיר שבכוחו היה לנצח מלכים, ממון רב, בקיצור - הכל!
בגיל 75 מצווה אותו אלהים לצאת (ולא, לא אל אחת הערים הסמוכות) בלי לדעת לאן, ״כבר תדע בדרך..״
ביומן המסע של אברהם כתוב היה שאת גיל ההרפתקאות הוא כבר עבר מזמן. אך אברהם, בניגוד להרבה זקנים, לא חי ע״פ קבעון, ע״פ מה שהורגל. כמו ילד העיז אברהם לטעום ולנסות, ללא פחד הלך אחר הקול הפנימי שלו ויצא מורווח כי רק בזכות כך זכה לכל הברכות. רק אדם צעיר כאברהם יכל לפתוח בקריירה חדשה בגיל פנסיה. 

לא משנה מה הגיל. מי שסגור על עצמו הרמטית, צופה ויודע מה הולך כבר לקרות, מקובע, יודע הכל הוא זקן מופלג אפי' אם הוא בגיל הנעורים. לעומתו, מי שפתוח להצעות, שיש בו גמישות כזו ולא מתקבע בהרגלים ובדפוסי חשיבה הוא ילד צעיר, גם בגיל 99. 

אף אחד לא גזר עלינו להזדקן לא באף שלב בחיים. אף אחד לא החליט שאנחנו לא מסוגלים להתחיל פרק חדש, לעזוב את הרגלי העבר. גם לא החליטו שכבר מאוחר ושלא נוכל יותר להגשים חלומות. לא גזרו עלינו שאנחנו כאלה ושכאלה גם נמות, את זה אנחנו מחליטים. הפתיחות לשינוי באה ״מהצעירות״.
אני כותב את הדברים האלה בתור ילד בן 19 שזיקנה קפצה עליו. זקן שרוצה לחזור להיות צעיר. אני זקן בכל תחומי החיים וזה אחד מפגמי האופי שלי, פגם שנולד מפגמים אחרים כמו גם פרפקציוניזם . ההצטרפות שלי אל שמור עיניך לא היתה פשוטה מהצד הזה. הזיקנה הזו מונעת ממני הרבה פעמים להתקדם בכל מיני דברים שאני אוהב. היא מונעת ממני לפתח כשרונות ותחביבים. במקום לעשות את מה שאני אוהב ולהתפתח - אני בורח, לאן? אל התאווה.. 
בשבת האחרונה נפל לי האסימון על הנקודה הזו עד הסוף (זה התחיל להתבהר אצלי בערך מאז שאני כאן ועושה פעולות). יש אנשים שרואים את זה בתור יתרון. הם קוראים לבן אדם כזה ״ממוקד מטרה״ או ״מישהו שסגור על עצמו״. ככה זה נראה למסתכל מן החוץ אבל זה לא ככה באמת כי זה לא חד משמעי. יש דברים בהם הפתיחות, הגמישות, הכרחית.
אני חושב שכל מי שנמצא כאן במידה כזו או אחרת התגבר על הזיקנה. הוא החליט להיפתח לכיוון חדש, לדרך חדשה אבל עם כל זאת נראה לי שיש הרבה מה לתקן בפגם הזה. להצטרף לשמור עיניך זה דבר גדול, אבל לשמור על הרוח הצעירה הזו לאורך הדרך ולצליח לעשות דברים חדשים (גם בלי קשר להתמודדות הזו) מצריכה שינוי הסתכלות וחזרה לילדות!

מבוסס על רעיון מהספר ״פעם בשבוע״. מומלץ מאוד!

״חסימת דרך בפני חפצים מורגלים, סיבוב זרמי הנפש לעבר אחר תחת אשר תעו בשטפם, אינה מלאכה כל כך קלה אבל נעימה ומלבבת היא..״ (הראי״ה קוק)

נערך לאחרונה: לפני 7 שנים, 10 חודשים על ידי ליבי ער.
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.31 שניות

Are you sure?

כן